גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף כז:
ד"ה אמר ליה וכו' ועוד דקאמר וכו'. נ"ל דתרתי קאמרו חדא שהעדים אמרו לא נאמר לך כלום דרגלים לדבר שיראים ממנו ועוד דאמרינן ליה שיביא אותם עדים וזה תלוי בזה דכיון שמיירי שבאו העדים ואמרו לא נאמר לך כלום שייך לומר לזה שיביא אותם העדים אבל אי הוי מיירי שלא הביא התובע עדים כלל אלא שאמר שאינו יכול להביא עדים מפני שבעל דינו אלם לא שייך לומר אלא דאמרינן להשני שיביא עדים לזה כתבו התו' מתחלה דע"כ הפי' שבאו העדים ואמרו לא נאמר לך כלום דאם אין רגלים לדבר אין נראה כלל וכו' דאל"כ וכו' והשתא ניחא דאמרינן לזה שיביא אותם עדים ואם יאמרו שאין עדים הדר דינא שיביא התובע עדים דאי הפי' שמחויב הנתבע להביא עדים מאי קאמר השתא נמי אתו ומסהדי נימא דמחייבינן ליה להביא עדים דלא מסתפו מיניה דהא ע"כ לאו כ"ע מסתפו מיני' וז"ש התו' ועוד דקאמר וכו':
שם רש"י ד"ה מי לימא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כאן לא ניחא ליה לתרץ שפחתה כעצמה ודלתני שפחתה כ"ש היא עצמה משא"כ במתניתין מעשה שהיה בעצמו היה ולא שייך לומר ליתני שפחתה שפיר משני ה"ה שפחתה ובמתניתין לא היה יכול לתרץ במסל"ת דהא ר' זכריה בן הקצב לא היה מסל"ת וקתני אינו נאמן ע"י עצמו הא אחר מהימן לכן הוכרח לתרץ שפחתה כעצמה:
שם תו' ד"ה במסיחה וכו'. כ' מהרש"א דהתו' כתבו לעיל אהך מלתא גופא ב' תירוצים ולא ידעתי ולעיל (דף כ"ו ע"א) ד"ה במסיח הוא ע"א ולא שייך לכאן כלל וצ"ע: