גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף יב:
תו' ד"ה כיון דחזו וכו' והיינו דנקט וכו'. עיין במהרש"א עד נקט ופרשו וכו' כצ"ל.
ולענ"ד כוונת התו' לפרש שינוי הלשון דמעיקרא נקט מזלזלי ואח"כ ופרשו בשלמא לפירש"י ניחא דמזלזלי היינו שקלה בעינהם להוציא ופרשו היינו שאין רוצים לישא אותה אבל לפירושם קשה לכן הוכרחו לומר דמזלזלי היינו לגמרי פורשים שוב מצאתי כן בפ"י: (שם) ד"ה ר"ה וכו' ולסומכוס לעולם חולקין וכו'. נ"ל דהוצרכו לומר כן ולא ניחא להו לומר דר"ה ורב יהודה ס"ל דבברי ושמא לכ"ע ברי עדיף ור"נ ור' יוחנן ס"ל דלרבנן פטור וממילא לסומכוס חולקין דא"כ אכתי לא קשה ממשנה דהתם על ר"נ ור' יוחנן דיכולין לומר דלסומכוס דלא אזיל בתר חזקת ממון בברי ושמא חייב אבל לרבנן דאזלי בתר חזקת ממון גם בברי ושמא פטור ומשנה דהתם כסומכוס כמו הסיפא אבל אי אמרינן דלסומכוס לעולם חולקין ע"כ רישא דהתם כרבנן אע"ג דסיפא כסומכוס ועיין במהרש"א ובמהר"ם שיף:
שם דהא בסוף המניח וכו'. הקשה מהרש"א דהא שמואל גופי' ס"ל כן גבי המוכר שור לחברו ונמצא נגחן ע"ש ולא ידעתי היכי משמע מהתם דאפילו בברי ושמא ולכן הוכרחו התוספות לומר דחכמים ס"ל אפילו בברי ושמא ולא מסתבר לומר דשמואל ס"ל כוותייהו בברי וברי או שמא ושמא ובברי ושמא פליג עלייהו: