גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף טו.
תו' ד"ה כמאן וכו' וריב"נ כתרוייהו וכו' כצ"ל:
שם ד"ה פרט וכו' דיליף נתינה נתינה. ר"ל בקרא דואם אסון יהי' ונתת נפש תחת נפש יליף נתינה נתינה דהיינו ממון ולא מיתה ומיירי דנתכוין לחברו והרג את האשה ויליף מזה דנתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה אבל לתנא דבי חזקיה דס"ל דבאין מתכוין פטור מממון וע"כ ונתת נפש תחת נפש ממש ומיירי בנתכוין ואי לאו וארב לו הוי אמרינן דאפילו נתכוין לחברו חייב מיתה ואצטריך וארב לו דנתכוין לחברו פטור ממיתה וממילא פטור גם מממון וקרא דואם אסון יהי' מיירי בנתכוין לאשה מנ"ל דקבוע כמחצה על מחצה:
שם רש"י ד"ה הוראת שעה וכו' אבל לדורות וכו'. היינו לפי הס"ד השתא דלא ידע הא דאר"י אמר רב והוי ס"ל דחד רובא הוי ולקמן ע"ב כ' והתם תרי רובי הוי וכו' היינו אחר שהביא הא דאר"י אמר רב:
שם תו' ד"ה וליוחסין וכו'. עיין במהרש"א עד דהכא לגבי דידה לא הוי וכו' כצ"ל. וכוונתו דלר' חייא בר אשי דמשני אשתמיטתיה וכו' שייך שפיר תירוץ התו' דהוי מצי לשנויי אבל משני האמת דלר"י אמר רב לק"מ אבל לרב חנן דאצטריך לומר מאן דמתני הא לא מתני הא קשה שמא ידע הא דרב יהודה כיון דבאמת אמר רב יהודה כן וס"ל דלגבי דידה סגי לדורות בחד רובא ומ"ש במהרש"א ודחק לשנויי אשתמיטתיה דאימא לא אישתמיטתיה הלשון לאו דוקא ור"ל דדחיק לשנויי מאן דמתני הא לא מתני הא ואימא לא אשתמיטתיה ומתני הא דרב יהודה או ט"ס היא וצ"ל ודחק לשנויי מאן דמתני הא לא מתני הא דאימא מתני תרוייהו. אכן מ"ש מהרש"א דעובדא דקרונות לענין תינוק נמי אמר אינו מובן לי דא"כ אמאי כתבו התו' דהו"מ לשנויי שאני תינוק הא בעובדא דקרונות לענין תינוק נמי אמר ונ"ל דהתו' כ"כ לס"ד השתא דלא ידע הא דרב יהודה ובמתניתין לא הזכיר התינוק אבל לקמן דמקשה לרב חנן אחר שהביא הא דר"י לא הי' יכול לתרץ כן דהא רב יהודה הזכיר בדבריו תינוק ועיין במהר"ם שיף. אבל ק"ל אמ"ש מהרש"א דבאמת לא בעינן תרי רובי אלא משום הולד דא"כ מאי משני מאן דמתני הא וכו' דכיון דלא מתני הא דרב יהודה ובמתניתין לא הזכיר הולד אמאי קאמר הוראת שעה היתה נימא דמיירי דוקא לגבי דידה וסגי בחד רובא ונ"ל דכוונת התו' דה"מ לשנויי הכי אבל באמת לא נראה להגמרא לחלק בזה אפילו למ"ד (דף י"ג ע"ב) לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ס"ל דכאן גם לדידה בעינן תרי רובי מהנך טעמי שכתבו התו' ד"ה כמאן: