גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ה.
רש"י ד"ה או צלוב וכו' ואוכלת בו אין מעידין עד שיראו שתצא נפשו. נ"ל שהכל דבור א':
שם תו' ד"ה אין מעידין וכו' ועוד דשמא דוקא בסימנין וכו'. נ"ל דכוונתם ועוד אפילו נימא דאפילו אם כל גופו שלם אין מעידין כשאין פדחת וחוטם היינו כשאינו ניכר בטב"ע כלל אלא בסימנים לחוד והסימנים אינם מובהקים דלא סמכינן עלייהו אבל אם ע"י הסימנים ניכר בטב"ע סמכינן אטב"ע אע"פ שאין שם פדחת וחוטם ומ"ש ואפילו לאחר כמה ימים והיכא וכו' ואפילו הוא אמת וכו' ר"ל דמתחלה כתבו ואפילו לאחר כמה ימים אע"פ שהוא נחבל בפניו כיון שהגוף שלם ואח"כ כתבו והיכא שאינו נחבל בפנים וכו' ואפילו הוא אמת וכו' ר"ל דאפילו נימא דהאמת הוא דהיכי שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך שלשה ימים מ"מ כשאינו נחבל פשיטא דמעידין עליו אפילו אחר ג' ימים אבל באמת ס"ל דאפילו כשהוא נחבל בפני מעידין עליו אפילו אחר ג' ימים ולזה סיימו כיון שנשאר גופו שלם ונ"ל דמן והיכא עד אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים הוא הג"ה בתוך חצאי עיגול ואח"כ כתבו וגם יכול להיות וכו' וקאי בין היכי שהוא נחבל או לא ועיין ברא"ש ובק"נ אות ט' ודוק וע"ל (דף קט"ו ע"ב) בתו' ד"ה וקאמרי סימנים אבל וכו' ומ"ש שם בעזה"י:
שם ד"ה אמר רבא וכו' א"נ שיש עדים וכו'. נ"ל דר"ל ולא מיירי בסימן שהוא קשור בכיס וארנקי אלא שיש עדים שהכיס והארנקי שלו וממילא אמרינן שגם הגט שלו ואח"כ כתבו א"נ דחשיבי וכו' ר"ל מה שהוא קשור בכיס וטבעת כמ"ש מהרש"א לעיל בד"ה מצאו הוי סימן מובהק: