גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ד:
תו' ד"ה אלא מעתה וכו' דלא הוי אלא לרי"ה וכו'. משמע להו בקושייתם בחמותה וכו' אינו מובן לי דהא באמת כן משני התם שאני התם דרגיש לה צערא וע"ש ברש"י וגם אינו מענין מ"ש קודם זה משום דהוה לה עמה צער דגופה אבל בחמותה דלית ביה צער אלא מילי דעלמא והיינו כמ"ש רש"י (דף קי"ז סע"א) לחלק בין חמותה הבאה לאחר מיכן לצרה צ"ל שגם כוונת מהרש"א כן הוא דע"כ חמותה לא דמי לצרתה דבחמותה ס"ד דגמרא שם דלא חיישא משום צער שהיה עמה כבר אע"ג דבצרתה ודאי חיישא כנ"ל: