גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף סז:
ד"ה מ"ד וכו' משום גזירה ולמ"ד וכו' כצ"ל. ומ"ש לעיל הוא (בדף ס' ע"א) וע"ש בת"י ד"ה משום:
שם גמרא ע"א וגלוי עריות. נ"ב דהרמב"ם בשמונה פרקים פ"ו חשיב גלוי עריות בסוג מצות חוקיות ולענ"ד הרמב"ם שם לא כתב אלא עריות ור"ל שאסרה תורה ע"י נישואין לישא קרובתו זהו מכלל חוקים אבל גלוי עריות דכאן הוא כגון אשת איש וכדומה זהו מכלל דין הוא שיכתבו ואע"פ שבתורה כתיב באיסור קרובה לשון לא תגלה מ"מ בלשון בני אדם שייך לשון גלוי עריות ע"י זנות ולשון עריות ע"י נישואין כנ"ל:
שם תוס' ד"ה אטו וכו' ניחא לפר"ת וכו'. מהרש"א הגי' לפירש"י ע"פ תוס' פסחים (דף ס"ה ע"ב) וכ"ה בת"י כאן ולענ"ד משמעות התוס' דהכא שבאו ליישב לפיר"ת דבסוטה שייך להקשות בכלי שרת ס"ד אבל רש"י שמפרש שם ג"כ דפריך הא עדיין לא מלח לא גרס בכלי שרת ס"ד ע"ש אכן בת"י כאן שייך טפי לפירש"י שאינם מפורשים כמו שהוא בכ"ש בלא מליחה ולשון כלי שרת לא משמע להו דהיינו בלא מליחה וניחא דוקא לפירש"י שמחק בכלי שרת ס"ד כנלענ"ד: