גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף סז.
ד"ה תשעים וכו' אלכסונן שהן אלפיים ות"ת אמה וכו' כצ"ל:
שם גמרא יכולני לעשות אפילו שתי סוכות וכו'. וה"ה שיש להקשות לר"מ ולר' יהודה בלא עירוב מ"מ יכולין לעשות ה' סוכות אלא דאלעזר בנו משתעי בהדיה ומקשה לדידיה כנ"ל:
שם ת"י ד"ה ר' יהודה וכו' ל"ל עשר סוכות וכו'. ק"ל דכמו כן יש להקשות לר' יוסי ל"ל חמש סוכות ונ"ל שהוא בכלל מה שהקשה לו אלעזר בנו שדי שסוכה אחרונה יהא רחוק מן הצוק ב' מילין וממילא ה"ה לר' יהודה מיל אבל קושיא שניה שהקשה לו אלעזר הא די שקצתן ילכו לצד ירושלים וקצתן לצד הצוק כתבו הת"י ד"ה סח לי שאינה תשובה ממש: (שם) ד"ה סח לי וכו' כי אי אפשר לאלו. אינו מובן ונראה שחסר איזהו סיום ונ"ל דצ"ל כי א"א לאלו לכוין באיזהו עת יבא השליח שיצאו לקראתו ולא רצו לצאת זמן רב קודם ולהמתין במדבר עד שיבא:
שם ד"ה כמאן אזלא וכו' ובהך ברייתא וכו'. נ"ל דכוונתם דמתניתין פשיטא דאתיא כר"מ דהא מפורש בה י"ב מילין אבל ברייתא דאין מפורש בה כמה מילין וס"ד דלא אתיא דוקא כר"מ לכן מפרש שג"כ אתיא כר"מ: (שם) ד"ה לא נצרך וכו' ואפילו לא היה רעב ביותר דוחה שעיר כמו שבת וטומאה א"נ מיירי הכא שמסוכן כגון וכו' כצ"ל נ"ל והגהות ד' לבוב אינה מובנת לי ודו"ק. וכוונתם דקשה להו ממ"נ אי מיירי כשאינו מסוכן היאך אומרים לו לאכול ואי מיירי כשהוא מסוכן לא שייך לומר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו דודאי מי שהוא מסוכן צריך לאכול ממש ולא יספיק מה שיש לו פת בסלו לזה כתבו תחלה ואפילו לא היה רעב ביותר ור"ל אפילו אינו מסוכן אלא שלא יוכל להוליך את השעיר דוחה השעיר איסור אכילה ביו"כ כמו שדוחה שבת וטומאה לעיל (דף ס"ו ע"ב) ואח"כ כתבו א"נ וכו' ור"ל שאומרים לו שאם יסתכן הרי מזון ומים מוכנים ומתוך שהי' יודע שאם יסתכן ימצא לאכול לא היה רעב כ"כ ולא הי' בא לידי סכנה כנ"ל:
שם ד"ה חולק וכו' ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח. לפנינו במשנה שם ליתא אלא סתם ולשון של זהורית ופירשו שם דהיינו שני תולעת שהשליך לתוך שרפת הפרה ולפ"ז משמע טפי שהוא אותו לשון שקשר בין קרניו דאל"כ אמאי לא תני לשון שבין קרניו וממילא א"א לומר שהביאו שם מערב יו"כ: