גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף נ:
תוס' ד"ה לדברי וכו' ור' אלעזר משמע וכו' דר' אלעזר מיבעיא ליה אי וכו' כצ"ל:
שם ת"י ד"ה עושה וכו' אי מתה וכו'. היינו אי נימא דמיבעיא לי' אי דצבור הוא או למ"ד לעיל דחטאת שותפין אינה מתה:
שם גמרא נוהג ביחיד כבצבור. עיין במהרש"א ומדברי הת"י (דף נ"א ע"א) מבואר שגורסים בצבור כביחיד ע"ש:
שם תוס' ד"ה חומר בתמורה תימה וכו'. הקשה מהרש"א דהא ר"י בר"י קאמר שם כן ות"ק לית ליה ע"ש ולענ"ד דעת התוס' דת"ק לא פליג ע"ז וע"ש בתוס' יו"ט וע"כ הקשו אמאי לא חשיב ת"ק האי חומר:
שם ד"ה ואי ס"ד וכו' ובעולה וכו' י"ל כיון וכו'. ר"ל דליכא עולה שיהא נוהג בה כל אלו הדרכים אלא קצתם בעולה זו וקצתם בעולה זו וה"ה לעיל בשלמים הוי מצי למדחי מטעם זה אבל באילו של אהרן לא קשה דהא לא שייך בצבור דהא ודאי דהא דנוהגין בצבור כביחיד ע"כ א"א לומר בחד זבחא ממש דאם הוא של יחיד אינו של צבור אלא במין אחד אבל שאר דברים צריכים להיות בחד זבחא ממש וה"ק ששייך קרבן כזה גם בצבור וכאן ביחיד יש בו כל הדברים האלו ונ"ל שזהו כוונת מהרש"א ברש"י ד"ה שם זבח שכ' דלאו חד זבחא ממש אלא מין זבח אחד ומייתי ראי' מדברי התוס' אלו שהקשו דלא אוקמי בזבח שלמים ע"ש ולכאורה אינו מובן דהא מסקו התוס' שצריך שיהיו כל הדרכים נוהגין במקום אחד ולפי מ"ש א"ש דלא מייתי מדברי התוס' אלא דמדהקשו דלא אוקמי בזבח שלמים ע"כ דלא בעינן שיהיו כל הדברים בחד זבחא ממש וע"כ לא בעינן חד זבחא ממש וממילא גם לפי המסקנא דבעינן כל שאר הדברים בחד זבחא אבל מ"מ חד זבחא לאו דוקא לגמרי משום ביחיד כבצבור ודו"ק:
שם ת"ר ד"ה ודוחה וכו' אך קשה וכו'. לא הבינותי קושייתם דדוקא עם פסח שלו שהומרה בו ראוי' להקרבה אבל כשהקריב פסח האחר וזה נדחה גם תמורתו נדחה עמו ועמ"ש שם בפסחים (דף צ"ו ע"ב) בחידושי בעזה"י וצ"ע: