גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף נ.
תוס' ד"ה פר וכו' דההוא עולה הוי וכו' הגי' מהרש"א בשם ת"י ואפילו אם יביא כל שבט שעיר בע"א פר מיהא לא מייתי ע"ש והוא תמוה לענ"ד דמשנה שלימה שנינו בהוריות (דף ד' ע"ב) לר' יהודה ור"ש דס"ל דכל שבט מביא שעיר ה"ה דמביא פר ופסק כן הרמב"ם פי"ב מה' שגגות ה"א ודברי התוס' הם כפשטן דברוב מקומות מיירי לענין דדמן נכנס לפנים וזה לא הוי אלא בחטאת וקרי להו חטאות הפנימיות ולא בעולה:
שם ת"י ד"ה ומאי נ"מ וכו' אבל לר' יהודה וכו' ולכך מת אחד מב"ר פטורים. ר"ל אי הוי ס"ל לר' יהודה דב"ד מביאין הוי ס"ל דמת א' מהם פטורים וכ"ה לר"מ באמת ודו"ק:
שם אבל לפי המסקנא וכו' ומוקמי לה וכו' כצ"ל. ור"ל למסקנא דאמרינן התם מאי הוי עלה ומייתי מדאמר ר"ש ה' חטאות מתות במקום אחד ומזה למדנו דלא מיירי בשותפין דלא משכחת לה בשותפין ה' חטאות ולמדנו דחטאת השותפין אינה מתה אבל מודה ר"ש דשותפין לא דמי לצבור א"כ מ"מ יש חילוק בין צבור לשותפין לענין מת א' מהם דמת, א' מן השותפין פטורין ושפיר מוקמינן להך ברייתא כר"ש ע"ש:
שם אבל אביי היה סבר דשותפין נינהו. ר"ל דאביי ודאי לא הוי ידע לחלק בין שותפין אלו לשאר שותפין והיה סבר דכשם דכשמת כ"ג סבר ר"ש דלא מתה כן אמרינן בשאר שותפין ורב יוסף חידש לו דשאני כהנים ויש חילוק בין שותפין אלו לשאר שותפין וכן לפי המסקנא דבכל שותפין ס"ל דאינה מתה מ"מ במת אחד מהם מחלקינן בין שותפין אלו לשאר שותפין ודו"ק:
שם והוא תלה הטעם שאין וכו' נאמר בסיני חטאת וכו' לענין החטאת גם בחטאת וכו' שאין מיתה מועלת וכו' כצ"ל:
שם):
אבל מקרבן לא מיפטרי וכו'. לא ידעתי אמאי כתבו דמקרבן לא מיפטרי היפך סוגיא דהוריות דאי הוי מתה הוי מיפטרי מקרבן ואפשר דכוונתם דבהוריות מיירי שמת א' מהם אחר שהופרש הקרבן דאי אמרינן דהחטאת מתה פטורין מלהביא אחרת ומ"ש כאן דמקרבן לא מיפטרי ר"ל אם מת אחד מהם קודם שהפרישו הקרבן אבל לא ידעתי מי הכריחם לומר זה כאן ודו"ק וצ"ע: (שם) ד"ה דלא מייתי וכו' משום דלאו קהל וכו'. מפורש שם דבעינן שיש לו אחוזה כמ"ש רש"י כאן: