גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף ו:
תוס' ד"ה סיפא וכו' דמסיפא גופא פריך וכו'. עיין במהרש"א עד אלא דלא נחית הכא וכו' ר"ל דהמקשן לא הזכיר אלא מאי לאו לטבילתן והתרצן דלעיל אמר לא לטומאתן ניחא ליה לתרץ בחד מהנך ולא לבקש דרך אחר לשנויי למחנותם והא דלא קאמר התרצן דלעיל לא למחנותם דפשטא משמע לטומאתן לולי קושיא דהאי טומאת ז' כתיב בה וכו' לכן נקיט לי' כאן ושם אלא דכאן הוסיף לטבילתן להקשות למ"ד טבילתו בלילה ושם הוסיף למחנותם למ"ד דבעל קרי משתלח משתי מחנות. ומ"ש עוד מהרש"א דה"מ לשנויי התם לטבילתן לענ"ד בלא"ה לא רצה התם כיון שלא תקשה למ"ד טבילתו בלילה:
שם וכיון דדמי לטבילה וכו'. נ"ל דלפ"ז ה"ה כאן לא הי' יכול לשנויי למחנותם דא"כ ה"ה לטבילתן ותקשה לרב שימי:
שם ד"ה שמטמא וכו' בועל נדה יוכיח וכו'. כ' מהרש"א ק"ק וכו' ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ דכיון דבאמת הי' יכול ללמוד מזב לטומאה חמורה לולי מיעוטא דהזב ולא הי' יכול להתחיל הק"ו מבועל נדה דהוי קשה אמאי לא נילף מזב לטומאה חמורה וע"כ צריך להתחיל מזב נקיט אח"כ בלשון יוכיח: (שם) ת"י ד"ה זב וזבה וכו' שיכול לטבול ליל שמיני אך וכו' כצ"ל: (שם) וההוא דנדה מיירי בזבה קטנה וכו'. וה"ה שהיו יכולין לומר דמיירי בליל שביעי אלא דהאמת קאמרו דמיירי התם בזבה קטנה משום דספירת לילה לאו ספירה היא וממילא ה"ה בזבה גדולה בליל שביעי: (שם) לא טובלת עד הלילה. וטעמא שאין טובלת ביום מפורש בנדה (דף ס"ז ע"ב) ומ"מ למדנו דמותרת לטבול בליל שמיני: