גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף ו.
ד"ה אמר לך וכו' וילפינן בג"ש וכו'. הלשון מגומגם קצת דהא דשל כה"ג הי' של כלאים א"צ ג"ש כיון דמפורש היא גבי עשיי' אלא ר"ל דילפינן גז"ש דאותו רוקם דכתיב בו דהוי של כלאים מיירי באותו רוקם דכתיב בצוואה דמיירי בשל כה"ג כנ"ל:
שם ת"י ד"ה מביתו וכו' דהא נמי אהרן וכו'. משמע להו השתא דהפרישה הי' למחנה שכינה ובעל קרי מותר במחנה לוי' וכשהי' המשכן מפורק אכתי הי' מחנה לויה ולפה"ק הפרישה הי' למחנה לויה ובעל קרי מותר שם ומ"ש וקשה וכו' קאי לשני הפירושים:
שם ומדקאמר תשבו וכו'. לכאורה אינו מובן דפשיטא דלשון תשבו שייך במחנה ישראל ג"כ ונ"ל דכוונתם דמדכתיב פתח אוהל מועד ילפינן שלא היה במחנה ישראל ומ"ש ומדקאמר תשבו ע"כ מחנה לויה הי' ר"ל ולא מחנה שכינה אע"פ שאין זה צורך לקושייתם מ"מ ביארו ג"כ אגב דבריהם שלא היה במחנה שכינה ומ"ש וא"כ פירש מאשתו כיון שהי' עכ"פ במחנה לויה: (שם) הי' מפרקו ומעמידו מיד. השתא ס"ל דכשהי' המשכן מפורק בטל קדושת המקום לגמרי כמו שמסקו לקמן לכן הוצרכו לומר השתא בקושייתם שהי' מעמידו מיד כדי שיהא תמיד במחנה לוי' יומם ולילה כדכתיב בקרא ומ"ש אבל אם נפרש וכו' הוא תירוץ לקושייתם ור"ל דע"כ צריך לפרש כן: