גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כט:
רש"י ד"ה ולא מיטמאה א"צ להתעסק בו ולאו דוקא וכו'. לכאורה הוא ב' פירושים שא"צ זה לזה ולכאורה אפשר לומר דמשמע ליה דולא מיטמאה לי' מיירי בכהנת כמו ולא מיטמא לה ס"ל דלמ"ד נשים חייבות ליטמא לקרובים אין חילוק בין ישראלית לכהנית לכן כ' ולאו דוקא וכו' שגם בישראלית מיירי וכ"כ בכתובות (דף פ"ט ע"ב) ועיין ש"ך יו"ד סי' שע"ג ס"ק ג' ודברי צ"ע. אכן אין זה נייח לי דמנ"ל דבכהנת מיירי והול"ל בקיצור בין ישראלית ובין כהנית ואם משמע ליה דמיירי בכהנית הול"ל ולאו דוקא כהנית ה"ה ישראלית לכן נ"ל דס"ל לרש כאן ובסנהדרין (דף כ"ח ע"ב) כדעת הרמב"ם שהביא הטור יו"ד סי' שע"ג דנשים אינן מחויבות לטמא לקרובים והיה קשה לו מאי איריא ארוסה אפילו נשואה נמי אינה מחוייבת לכן כ' ולאו דוקא וכו' אלא איידי וכו' ומ"מ הוכרח לפרש א"צ וכו' דאל"כ היה שנוי בברייתא דין שאינו אמת שהרי באמת מותרת ליטמאה לו לכן פירש א"צ ואע"ג דהוי משנה שא"צ מ"מ כיון שהדין אמת תני ליה איידי אכן לקמן (דף מ"ג ע"ב) ובכתובות (דף נ"ג ע"א) ובב"מ (דף י"ח ע"א) לא כ' איידי ומשמע דס"ל דנשים מחוייבות לטמא לקרובים ואפשר דמ"מ רצה ליישב כאן גם למ"ד דאינן חייבות או למ"ד לה יטמא רשות: (שם) תו' ד"ה אלא לענין וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א עד היכי מייתי מניה לשאר דברים ואינו מובן דהא כבר הרגיש בזה מהרש"ל וכ' ומ"מ אייתי שפיר ת"ש וכו' ע"ש גם מ"ש ועוד דהיכי מייתי משם דמאמר לחוד וכו' אינו מובן ונ"ל שיש ט"ס בדבריו וצ"ל היכי מייתי ליה משאר דברים וכו' ועוד דהיכי מייתי שם דמאמר וכו' ור"ל דמ"ש מהרש"ל בטעמא דהמקשן דס"ל דנדרים שאני דהא ס"ד דאפילו זיקה אלימא מארוסה מ"מ היכי מייתי ליה המקשן משאר דברים ר"ל דאמר ר' אמי דעביד בה מאמר וב"ש היא וכו' דמה ראי' מייתי מדב"ש דהא ב"ש בביאה מיירי ומנ"ל דבנדרים בלא ביאה עדיפא מארוסה ואח"כ כ' ועוד דהיכי מייתי שם וכו' ר"ל שגם ראי' זו שהביא מהרש"ל דהא ס"ד דאפילו זיקה אלימא מארוסה לאו ראי' היא דאע"ג דס"ד דזיקה אלימא מארוסה אבל עביד מאמר פרחה זיקה וחלה עליו זיקת אירוסין ממש גם לענין נדרים כנ"ל לפרש דבריו אכן לענ"ד נראה דסתם מאמר ודאי הוי בלא ביאה והתו' שכתבו דעביד בה מאמר ובא עלי' ר"ל דלא בעי מסירה לחופה מדעתה וסגי בא עליה בע"כ למיהוי כאשתו ליורשה ולכל הנך דאי במאמר ל"ח פרחה זיקה יכול לבא עלי' בע"כ מו בכל יבמה ואי פרחה זיקה צריך מסירה מדעתה ומייתי דאי אירוסין עושה ופרחה זיקה היכי מצי מיפר אע"כ לא פרחה זיקה והוי הזיקה ככנוסה לאותו שעשה בה מאמר וממילא מתניתין דנדרים לא מיירי בביאה וכמ"ש מהרש"ל ואין כוונת מהרש"ל להקשות על התו' אלא לפרש ועיין בהגהות קרני ראם ודוק. ויש עוד ט"ס במהרש"א אח"כ וצ"ל דהכא לב"ש דמאמר הוא מבטל וכו':
שם ד"ה כגון וכו' ולפי המסקנא איירי וכו' פסיל לה עליה וכו' כצ"ל: