גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כט.
גמרא והא אר"ש וכו'. לכאורה היה יכול לומר דאחותה לא נפקא בלא כלום גזרה משום אחות ערוה ואיהי גזרה משום אחותה אע"ג דגבי ערוה לא גזרינן שאני ערוה כדאמר לקמן א"נ ה"מ למימר דאיהי לא נפקא בלא כלום גזרה שלא תתייבם אחותה כמו אחות ערוה ודוק וצ"ע:
שם רש"י ד"ה והא גבי ערוה וכו' שאינה ערוה וראויה וכו' כצ"ל: (שם) ד"ה דמיגמר גמירי לה אינשי וכו'. עיין במהרש"א עד צרות דר"ש לא כ"ע וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד מאיזה טעם יטעה וכו' ולא הבינותי דהא אחותה לא משום טעות אתי למיפק דמה נשתנה אחותה ממנה דמשום שהיא גם איסור מצוה לא גרעה ושתיהן נפקו בלא חליצה מדינא אלא דמאן דלא גמר דר"ש יסבור דמשום שהיא איסור מצוה נפקא בלא חליצה ולא ידע שגם אחותה נפקא בלא חליצה אתי למשרי איסור מצוה בעלמא וכ"ה גם כוונת התוספות: (שם) ד"ה מיגמר גמירי אינשי וידעי דלא רמיא קמיה ואחותה וכו' כצ"ל,:
שם ד"ה הך דר"י וכו' ר"ג ור' אליעזר כצ"ל נ"ל וכצ"ל גם בתוספות: (שם):
תו' ד"ה אוי לו וכו' שלא היה לו לישא חרשת. נ"ל דר"ל אבל קטנה דסוף שתגדיל לא שייך שלא הי' לו לישא ולא הוי פשיעה מה שנשא קטנה: