גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כה.
שם דאם איתא דעביד איסורא וכו'. צ"ל דמשמע להו דפרטיה נואף להוצא וסליק נואף איתיב בכלאי בבא הוי ג"כ דבר מכוער לכן אי נימא דמפקינן מבעל ע"י עדי דבר מכוער ניחא להו ולא קשה להו אלא לפיר"ת דלא מפקינן מבעלה ע"י עדי דבר מכוער. ומה שהקשו הא שויתה לנפשה חתיכא דאיסורא לכאורה אין לו מקום כאן ואגופה דמתניתין דהתם יש להקשות כן וצ"ל דהתם ניחא להו דכיון דמשועבדת לו אינה נאמנת לשויא נפשה חתיכא דאיסורא אבל בהדי דבר מכוער דמשמע דמדינא נאמנת לולי הנך טעמי דאירכוסי הוי מירכס וניחא ליה דליכול וע"כ דהדבר מכוער מפקא מידי שעבוד קשה להו מאי מועיל הנך טעמי הא שויתה לנפשה חתיכא דאיסורא וע"ש בתו' ובר"ן ודוק:
שם ד"ה ואכתי וכו' והכא בועל הכא וכו' כצ"ל כמו שהוא בפנים וגי' ס"א אינו מובן לי:
שם ד"ה הוא וכו' אלא בנרבע לרצונו איירי. ר"ל אבל נרבע לאונסו אינו שונא כלל:
שם ה"מ למנקט נרבע וכו'. ר"ל לענין שיציל על עצמו: (שם ע"ב) במהרש"א והתניא א"ל לרבי יהודה וכו' כצ"ל: