גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף כג.
ד"ה ונפסקה וכו' והאי רצועה לאו כלי הוא. נ"ל דר"ל דאחר שנפסקה הרצועה אין הסנדל כלי וכ"ה בשבת שם ע"ש:
שם ד"ה מת תחוב וכו' והא דאמר וכו'. כצ"ל כמו שהוא לפנינו בתוס' ובמהר"ש הוא ט"ס ע"ש:
שם ד"ה לעולם וכו' ומשום צינורא דע"ה איכא וכו':
לא הבינותי דמפורש בגמרא דלא זהיר בהו אלא בתר דגמריה וחיישינן שמא נפל עליה מקמי דליגמריה ובעידנא דגמריה עדיין לחה היא וכמ"ש התוס' לעיל (דף כ' ע"ב) ד"ה כלים בשם הר' אלחנן וצ"ע:
שם דידים שניות אין להם וכו' כצ"ל:
שם ע"ב):
רש"י ד"ה שלא אמרו וכו' מיוחד לישיבה שיהא נעשה וכו' כצ"ל: (שם) תוס' ד"ה יצא זה וכו' לאו משום דלאו כלי כן וכו' כצ"ל: (שם)
דהואיל ומהני בו יחוד ישיבה דלא שייך לפכין קטנים מטעם תוך וכו'. נ"ל דכוונתם דאע"ג דלא שייך בהו טומאת תוך דשייך בפכים קטנים (וה"ה שהיו יכולין לומר דשייך בכל הכלים ונקטו פכים קטנים דאיירי בהו] ואפ"ה מיטמאין במדרס כיון שמיוחדין לישיבה ושייך בהו טומאת מדרס הוי ק"ו מפכים קטנים דאין בהם טומאת תוך דשייכא בהו ואמרינן דכיון דלא שייך בהו טומאת בשר לא מיטמו נמי בשער אע"ג דשייכא בהו ואפ"ה מיטמו במת כ"ש מפץ דאע"ג דלא שייכא בהו טומאת תוך מיטמו במדרס דמיטמו במת כנ"ל בכוונתם ואפשר דצ"ל דהואיל ומהני בהו יחוד ישיבה אע"ג דלא שייך בהו טומאת מגע מטעם תוך ואפ"ה יהו טמאים מדרס הזב הוי הק"ו גמור מפכים קטנים הואיל וכו' כנ"ל. ועיין בתוס' שבת שם כתבו בע"א:
שם ד"ה שאם וכו' ומיהו וכו'. נ"ל שאין כוונתם דלפי' הר"י לא מיתרצה קו' ה"ר ניסם אלא שמתחלה הביאו לפרש הירושלמי ואח"כ סיימו והשתא וכו' לתרץ קו' הר"נ וצ"ל דאפילו למ"ד צירוף דאורייתא ואע"ג דא"צ לכלי כלי מצרפו מ"מ מה שא"צ לו בו ביום כלל אין בכך כלום אם מפסידו ולא הביאו פי' הר"י אלא להורות שיש חילוק בין צריך לכלי או לא וע"כ היינו אפילו למ"ד צירוף דרבנן ועיין בתוס' יומא (דף מ"ד ע"ב) ד"ה נתפזרו ולשון ומיהו הוא קצת מגומגם ואפשר לישבו בדוחק ודו"ק. ועיין במהרש"א עד ואינו מצרף רק וכו' כצ"ל:
שם ד"ה והא דרבנן וכו'. עיין במהרש"א עד דרבנן רק מהוסיף וכו' כצ"ל:
שם דגבי מעלות דרבנן לר"ע וכו' כצ"ל: