גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף כב:
ד"ה טמא מת וכו' כיון דלא שכיחי וכו'. משמע דר"ל דכיון דלא שכיח לא חיישינן שמא נטמא במת ושיילינן מנייהו ומשתמשים בו ע"י טבילה לכן גזרו שלא יציל על כלי שטף אכן לולי דבריהם הי' אפשר לומר דלא נחשדו ע"ה אטומאת מת וגם הם אין מטהרין אלא ע"י צמיד פתיל אלא דסוברים שכליהם מצילין בצמיד פתיל ודו"ק וצ"ע:
שם ד"ה מתוך וכו' וצ"ע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד הא פסיקא להו להתוס' דאין ראי' מהא דל חיישינן לטומאת מת בין בגופו ובין בכליו דהתם הטעם הוא משום דלא שכיח אבל היכי דודאי נטמא במת לא שמענו שנאמן אטבילה אלא דמשמע להו מדתניא ע"ה שבא להזות וכו' ולא השמיענו כן בכליו משמע דבכליו מהימן אטבילה כמו שנאמן שלא נטמא במת ומורי חידש שגם בכליו אינו נאמן להזות ודוקא כשאומר שלא נטמא נאמן משום דלא שכיח ודו"ק: