גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף כב.
רש"י ד"ה הרי אלו טהורין לתרומה וכו'. עיין במהרש"א וצ"ל דמ"ש רש"י במשנה דמטבילין כששניהם טמאין היינו אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד אבל כשיש בפיו כשפופרת הנוד אפילו חיצון טהור טהורין לתרומה ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה מאי איכא וכו' וגם רבא וכו'. ונ"ל דלפי פי' התוס' הך והנ"מ רבא קאמר לה דמוקי להך משנה דכלים שמילאן וכו' אפילו בקודש דבכלי טמא טהור אפילו לקודש אבל לר' אילא דהטעם משום חציצה מיירי מתניתין אפילו בכלי חיצון טמא והך דכלים שמילאן וכו' מיירי לתרומה דוקא ומ"מ סיפא דכלים שמילאן וכו' ואם לא טבל וכו' הוא דוקא לתרומה אפילו לרבא דבקודש אפילו יש בפיו כשפופרת הנוד גזרינן אטו אין בפיו אבל לפירש"י דהאי והנ"מ וכו' קאי אגופא דדינא וכמ"ש מהרש"א קאי דוקא לתרומה בין לרבא ובין לר' אילא ודו"ק:
שם ד"ה אבל שאול וכו' צ"ע וכו'. נ"ל דכוונתם לר' זירא לקמן (דף כ"ג ע"א) דעבר ונשא טהור:
שם ד"ה שלא יהא וכו' דהא לכך וכו' נ"ל דכוונתם דטעם שלא יהא שורף פרה אדומה לעצמו לא שייך אהא דאמר ר' יוסי מפני מה נאמנים על טהרת יין ושמן אלא אגב דמפרש ע"ז טעם שלא יהא בונה במה לעצמו מפרש נמי ושורף וכו' לטעם אהא דנאמנים על שמירתה:
שם ד"ה לא מקבלין וכו' ול"נ דפותח וכו'. דבריהם אין מובנים לכאורה דרש"י לא קאמר אלא בשעת הגתות והבדים דלא שייך טעמא דהכל חברים אבל ברגל ודאי הטעם הוא דהכתוב עשאן חברים כדאיתא בגמרא אבל אי לא"ה לא מהימני אכן מדברי רש"י לקמן (דף כ"ה ע"ב) ד"ה ומלאין דתרומה משמע דטעמא דשעת הגתות והבדים משום הפסד כהנים ולא מדינא ולכן לא מהימני אקנקנים והנה הרמב"ם פ"א מה' מטמאי משכב ומושב כ' ג"כ דבשעת הגתות והבדים הכל מטהרין כליהם ולשיטתו א"ש דס"ל דמלאין דתרומה נאמנים ע"ש ה"א וה"ד ודו"ק:
שם שוים דטהורים כל וכו' כצ"ל:
שם ד"ה ניחוש לשאלה צ"ע וכו'. ולענ"ד אפשר לומר דמשום מגע ע"ה לא בעינן הערב שמש וכמ"ש התוס' (דף כ"א ע"א) בטומאה דרבנן ומקשה דניחוש שמא טבל כלי תוך כלי ובעי הערב שמש ומתרץ מטבלינן להו כדין טומאה דאורייתא בהערב שמש ואפשר שזהו כוונת רש"י שכ' מטבלינן להו שמא הטבילם כלי בתוך כלי ר"ל דלא משום מגע ע"ה בלא הערב שמש אלא משום שמא הטבילם כת"כ ובעינן הערב שמש ודו"ק: