אור ברסלב
גנזי יוסף חגיגה › דף ב:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

חגיגה · דף ב:

דף ב.

ד"ה לישא שפחה וכו' אע"ג דעבד מותר בממזרת וכו'. נ"ל דאהא דעבד מותר בממזרת לא צריך טעם דקדש ועומד דלא עדיף עבד ממשוחרר דמותר בממזרת כמ"ש התוס' אח"ז גם לא שייך לזה טעם דקדש ועומד דהא איסור דלא יהי' קדש קאי על איסור שלא ישא שפחה ולא על שלא ישא ממזרת אלא טעם זה צריך אהא דממזרת מותרת בעבד וה"ה ממזר בשפחה וכוונתם אע"ג דממזרת מותרת בעבד ונקטו לפי שקרש ועומד שזה הטעם נאמר אהא דממזר נושא שפחה וה"ה כאן ממזרת מותרת בעבד דקדשה ועומדת היא ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק ל"א ל"ב. וכן מ"ש התו' אח"כ א"נ נתינה אסור בצד עבדות דלאו קדש ועומד נקטו דלאו קדש ועומד דמה"ט נתין אסור בשפחה כמ"ש אח"כ אע"ג דמותר בממזרת וכו' וממילא ה"ה נתינה אסורה בצד עבדות דלאו קדשה ועומדת היא אע"ג דמותרת בממזר ודו"ק:

שם ד"ה נשים ועבדים וכו' דהכא תרי עניני וכו'. הקשה התוספות יו"ט דגם בנדה הוא תרי ענייני קטנות לענין מיאון ואשה לענין עיגון ע"ש ולענ"ד כוונת התוס' דהתם מעדות אחד נלמד אבל כאן נשים מקרא וחרש ושוטה משום דפטורים מכל המצות וקטן מק"ו. עוד הקשה התויו"ט דמברייתא משמע דקטן משום דלאו בר דעה הוא ולענ"ד לק"מ כמ"ש התוס' (דף ג' ע"א) ד"ה גמר דלולי הק"ו היינו למדין מהקהל ע"ש ודו"ק:

שם ד"ה ומי שאינו יכול וכו' ורבותא נקט וכו'. נ"ל דר"ל דאפילו הוא כבר בירושלים אם אינו יכול לעלות ברגליו לעזרה פטור וכ"ש אם הוא בעירו שא"י לעלות משם לעזרה כיון דאפילו אלו הי' בירושלים לא הי' יכול לעלות ופטור אבל אין כוונת רש"י דדוקא כשהוא חלש כ"כ שא"י לעלות מירושלים לעזרה פטור אבל כשיכול לעלות מירושלים לעזרה אע"פ שהוא בעירו וא"י לעלות משם ברגליו חייב דאינו כן ולזה סיימו התוספות וה"ה נמי וכו' ר"ל אע"פ שאלו היה בירושלים הי' יכול לעלות משם לעזרה מ"מ עתה שהוא בעירו ואינו יכול לעלות משם לירושלים פטור ונקטו לירושלים דמירושלים לעזרה יכול לילך אלא דהמותר מעירו לירושלים אינו יכול לעלות ודו"ק. אלא דתמהני דבגמרא (דף ד' ע"ב) אמרינן דשאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מפנקי ופירש"י שאין הולכין בלא מנעול וזה לא שייך אלא בעזרה דאין הולכין במנעול אבל מעירו וכן מירושלים עד סמוך לעזרה יכול לילך במנעול ואם נאמר דמ"ש התוס' דלא מיבעיא מעירו דלא מצי סליק היינו משום דע"כ צריך לבא לעזרה מ"מ קשה מ"ש וה"ה אם אינו יכול לעלות מעירו לירושלים דאין ענין זה לזה כלל ואפשר דמ"מ משמע להו לדמות זה לזה:

שם ד"ה שומע וכו' למיתני סורסא. נ"ל דר"ל שצריך לסרס וליתני נשים קודם שוטה וקטן בהדי שומע ואינו מדבר ונ"ל דכוונתם דאה"נ דבאמת צריך להגי' במשנה נשים בהדי שומע ואינו מדבר אלא דהגמרא לא חש לבאר זה דאל"כ לרבינא צריך למחוק נשים מהמשנה שהרי בהדי שוטה וקטן פשיטא דלא שייך כלל למתני וזה אינו במשמע כלל ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה