גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף ב.
תוס' ד"ה הכל וכו' ע"כ נראה לר"ת וכו'. ומ"מ הוי דלא כהירושלמי שסובר דדוקא בקרבן מיירי והתוס' לא ניחא להו כהירושלמי מטעם שכתבו אח"כ דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי:
שם דלפי האמת לא ילפינן וכו' כצ"ל:
שם דהא ולא יראו הוא דמוקמינן לקמן (דף ז' ע"א] וכו'. ר"ל וא"כ יראה כל זכורך מיירי בראיית פנים וסמוך לי' זכורך דממעטינן נשים ואע"ג דבירושלמי לא קאמר דחייב אלא קטן משמע להו דה"ה נשים דהא למאי דיליף מהקהל ה"ה נשים ונ"ל דזהו כוונת התוס' שכתבו ואע"ג דאמרינן לקמן נילף ראיי' ראיי' מהקהל ולכאורה אינו מובן מאי קשיא להו ממה דקאמר סד"א כיון דהאמת אינו כן אלא כוונתם דלכאורה מדאצטריך מיעוט גבי נשים דלא נילף גז"ש זו משמע דגבי קטן דליכא מיעוט ילפינן גז"ש זו לזה כתבו דלפי האמת לא ילפינן גז"ש זו כלל מדלא אמר שם דמ"מ ילפינן גז"ש זו לענין קטן ועיין במפורשי ירושלמי ואין להאריך ודו"ק: (שם) ד"ה חוץ וכו' כל הני מכללא אתיין נ"ל דר"ל דבכלל חוץ מחרש הוא גם חרש באזנו אחת ונ"ל דה"ה שהיו יכולין לומר מדבר ואינו שומע ושומע ואינו מדבר ובכלל חוץ מחיגר הוא גם חיגר ברגלו אחת ובעלי קבין ודו"ק:
שם ד"ה איזהו וכו' דהא בפ"ב דביצה (דף כ' ע"ב) וכו' כצ"ל. ולא ידעתי אמאי כתבו משמע דהא מפורש שם דילפינן מקרא. ומ"ש ולחם הפנים נמחק בגליון ונכון הוא דהא לחם הפנים אין מסדרין אלא בשבת והא דלא דחי אפייתן יו"ט שחל בע"ש אין ראי' דאפשר לומר דהיינו משום שאין זמן סידורם היום נ"ל:
שם ד"ה יראה יראה וכו' ועוד וכו'. והנה ממה שכ' רש"י כדרך שבא לראותך וכו' מה לראותך בשתי עיניו משמע ודאי שמפרש דקאי תרוייהו על הקב"ה ולראות שהיא המסורת היינו שהקב"ה בא לראותך וליראות שהוא המקרא היינו ליראות מן האדם ולפ"ז צ"ל מ"ש בד"ה יראה יראה יראה כל זכורך וכו' דמשמע שהאדם רואה השכינה היינו יראה בצרי דהיינו שהשכינה בא ליראות מן האדם והיינו שהאדם רואה השכינה ומ"ש אח"כ יראה כל זכורך וכו' משמע שהאדון בא לראותך היינו יראה בחירק שהשכינה בא לראות את האדם ודו"ק. ועיין במהרש"א עד לא דריש אלא המקרא וכו' כצ"ל: