גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ברכות · דף לט:
ד"ה אבל וכו'. אבל פתיתין ושלמין ממין א' וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד בכוונה נקטו התוס' פתיתין דהיינו גדולים להורות לנו דלפי מאי דקיי"ל כר"י אפילו הפתיתין גדולים ומפת נקיה מברך על השלם ואע"ג דבתוספתא שהביאו לא נזכר אלא פרוסה ס"ל להתוס' דלמאי דקיי"ל כר"י אין חילוק בין גדולים ובין שוין ודו"ר ועיין בא"ח סי' קס"ח ס"א ובמחצה"ש סק"א: (שם) ד"ה כתנאי וכו' ומ"ס חשוב עדיף פירוש חטין וכו' כצ"ל: (שם) ד"ה ומר סבר וכו' ולפי' ר"ת וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דהא כמו שפירשו לעיל אע"ג דמסברא חשוב עדיף וכו' ה"נ נימא דשלם עדיף מפתיתין של חטין אע"ג דאקדמי' קרא כן אפשר לפרש ה"נ נימא דשלם עדיף מפתיתין גדולים ולכן הוצרכו לזה כיון דכי הדדי נינהו ודו"ק. שוב מצאתי כן בפ"י:
שם ד"ה כל היכא וכו' דיתן לו הגדול. ר"ל חצי מהגדול אע"ג דשוין הם מ"מ חשוב טפי ודו"ק. ומ"ש הואיל ואינו נקי מזה נ"ל אע"ג דלעיל ד"ה אבל כתבו דאפילו הפרוסה נקי' ומיירי גם בגדולה וכמ"ש שם מ"מ עיקר פלוגתייהו לא מיירי דוקא בנקי' יותר ומ"מ גם בנקי' יותר לא איכפת לי' על איזהו מברך כיון שרוצה לאכול שניהם ועיין בא"ר סי' קס"ח ס"ק א' ומ"ש שם בעזה"י: