יסודות בייחוד · ג. איסור ייחוד שווה באישה כבאיש
הנה גם באשה שייך איסור יחוד מהתורה. כמבואר במשנה (ע''ז כב.) ''לא תתיחד אשה עמהן (גויים) שחשודין על העריות'' ובתרומת הדשן (ס' רמב) דן לגבי א''א שהתיחדה עם גוי שנקראת עוברת על דת כיון דיחוד א''א הוא מהתורה וכן בשו''ת חות יאיר (ס' עג) מבואר שיחוד א''א עם גוי הוי איסור תורה. ועיין בב''ח (ס' כב' בקונטרס אחרון). וכן נראה מהגר''א (ס' כב ס''ק ד) שכתב שאיסור יחוד הינו איסור עשה, עיי''ש. והרי אף נשים חייבות במצוות עשה. וכן מוכח מהגמ' (יבמות מז:) שנעמי לימדה את רות מקצת מצוות התורה ואמרה לה שאסור לנשות ישראל להתיחד, עיי''ש.
ד. איסור ייחוד כסייג לחיבוק ונישוק.
איסור שז"ל. ביאה שלא כדרכה.
חשש לחיבוק או נישוק: בשו''ת חקרי לב (ס' יז) כתב בתוך דבריו דקיי''ל שיחוד איסורו משום שמא יבוא עליהן וכו', עיי''ש. וכן משמע בשו''ת מהרי''ל דיסקין (קוב''א ס' רו) דנקט חוששין שיבעל, עיי''ש. וכ''כ להדיא הדבר הלכה (ס' ב' ס''ק יב' ד''ה ''וראיתי'') והגרש''ז אויערבאך (הובא בספר דבר הלכה עמ' קפה') שאיסור יחוד שייך רק כחשש לביאה ולא לחיבוק ונישוק. וכן העלה בשו''ת להורות נתן (ח''א ס' נז).
והנה בשו''ת אג''מ (ח''ד ס' סה אות טז ואות כב) כתב דאין איסור יחוד בשביל חיבוק ונישוק, אלא רק לביאה, וזה סותר למש''כ האג''מ ביו''ד (ח''ב ס' פב) דיחוד אסור אף לחיבוק ונישוק. וכן משמע בשו''ת זקן אהרון (ח''ב ס' כט) דכתב בתוך דבריו שיחוד אסור אף לחיבוק ונישוק, עיי''ש. ועיין בשו''ת שבט הלוי (ח''ג ס' קפב).
ונראה שאפשר להביא ראיה שאין אוסרים יחוד בשביל חיבוק ונישוק אלא לביאה בלבד, ע''פ הרמב''ם בהל' איסו''ב (פכ''א ה''א) שכתב וז''ל ''כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאווה, ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות ונאמר לא תקרבו לגלות ערווה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה'' עכ''ל. ומוכח מדבריו, שחיבוק ונישוק אינו גילוי ערווה גופא אלא דבר המביא לגילוי ערווה, וא''כ נחשב רק כקרבה לעריות. והנה בהל' יחוד (פכ''ב ה''א) כתב הרמב''ם שיחוד מביא לידי גילוי ערווה, ובפשטות משמע שהיחוד מביא לידי ביאה ולא לידי חיבוק ונישוק שהם גופא רק קרבה המביאה לערווה וכנ''ל, וזה ברור. וכיו''ב יש לדייק בסמ''ג (לאוין קכו) ובחינוך (מצוה קפח).
ועוד יש להוסיף שכל הפוסקים שכתבו שיש שיעור לאיסור יחוד, והוא כשיעור ביאה (עיין פ''א סע' כב) סוברים דהוי סייג לביאה דוקא, דאם איתא שיחוד אסור אף לחיבוק ונישוק, אזי לא בעינן שיעור ביאה אלא בפחות מזה יש לאסור. ועוד נראה לדייק שאין לאסור יחוד אלא לביאה בלבד, דהנה בשו''ת הרדב''ז (ס' קכא) נשאל מהו גדר יחוד וענה שאם ירצה לבעול, לא יראה אותו אדם, עיי''ש. והביאו גם בשו''ת פעולת צדיק (ח''ב ס' קע). ומשמע דוקא לביאה.
חשש להוצאת זרע לבטלה: הנה החיד''א בשו''ת שער יוסף (ס' א) כתב בתחילת דבריו לבאר מדוע אסור לרוכל להתיחד עם נשים אפי' שאשתו עמו (לדעת התוס'), הרי ודאי לא תניחנו אשתו לזנות עם האחרת, וכתב שאפשר שהחשש בכה''ג הוא שיכול לבא לידי השחתת זרעו לבטלה וזה איסור חמור מאוד מאוד, ולכן אסור לו להתיחד אפי' שאשתו עמו, אע''פ שודאי לא יבא לעבור את העבירה עצמה. אלא שסיים שהדבר רחוק מצד עצמו, ועוד שהיה לתוס' לחדש כה''ג, וכן הש''ס היה לו לפרש כן, עיי''ש. ובפשטות מוכח דחזר בו מההבנה הלזו, ואכן לא חוששים לשז''ל. אלא שמצאתי להגר''ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (ס' לח אות לה) שכתב דמהחיד''א משמע שאיסור יחוד הוא גם מחשש של הוצאת זרע לבטלה וז''ל ''איסור יחוד הוי משום הרהור ושמא יבוא לידי השחתת זרע ובגוי לא חיישינן, הרב שער יוסף'', עכ''ל. וכעת מצאתי ששוב כתב כן הגר''ח פלאג'י בספרו ראה חיים (פרשת וישב) בשם הרשב''א שעיקר איסור יחוד הוא משום הרהור, עיי''ש. ולא מצאתי היכן ראה כן ברשב''א.
ביאה שלא כדרכה: הגרש''ז אויערבאך זצ''ל, (הובא בדבר הלכה עמ' קפה) כתב לחדש שאין איסור יחוד אלא לביאה כדרכה, אך אם אין אפשרות לביאה כדרכה אלא רק לביאה שלא כדרכה, אין חשש יחוד, עיי''ש. אך בשו''ת זקן אהרון (יור''ד ס' כט) כתב בתוך דבריו שיחוד אסור אפי' לביאה שלא כדרכה, עיי''ש. ולכאורה נ''מ לאשה בשעה שתקפוה צירי לידה, שודאי אינה יכולה לשמש כדרכה, אך יכול לבא עליה שלא כדרכה, ועיין לקמן (פ''א סע' ל).