גליוני השס על אבות· רבי יוסף ענגיל
פרק ב · משנה ב
יפה ת"ת עם ד"א. נ"ב ע' ת"י יומא פ"ה ב' ד"ה תשובה וע' שו"ת הר"י ברונא סי' רכ"ז ד"ה אמנם בעסק דידכו כו' וגוף הספק הזה בתיבת עם מהו העיקר נלענ"ד דבעלי הש"ס עצמם נסתפקו בו בברכות ס"ד א' והוריות י"ד א' ע"ש דנסתפקו סיני ועוקר הרים הי' מיניהו עדיף ונ' דעניין הספק עפ"י גמ' בכורות. נ"ב ב' קרי רמי בר חמא עלי' דר' ששת טובה חכמה עם נחלה כו' ע"ש ברש"י דחכמה הוא חריפות ונחלה הוא בקיאות שיש לו נחלת ברייתות היינו שיודע ברייתות הרבה עש"ה וא"כ אי נימא דמה שנאמר בו עם הוא העיקר א"כ מדכתי' טובה חכמה עם נחלה א"כ נחלה דהוא בקיאות עיקר ואי נימא להיפוך דמה שנאמר עליו עם הוא העיקר א"כ חכמה דהוא חריפות עיקר וע"כ זה הי' הספק שלהם מהו העיקר היכא דנאמר עם ודו"ק ונכון בס"ד וע"ע ב"מ ס"ב א' וחי אחיך עמך חייך קודמין כו':
שם רמב"ם ד"ה אח"כ אמר כו' כ' ולמידת לה"ק, נ"ב ע' תוספתא חגיגה פ"א קטן משיודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולה"ק עש"ה וע' שו"ת יד אלעזר סי' ל"ב מש"ש במקור הרמב"ם הנ"ל דלמידת לה"ק מצוה ע"ש והנה מקורו מפורש מתוספתא הנ"ל וע' שאילת יעב"ץ סי' י' דנסתפק אי מותר לעיין בבית הכסא במשקלי השמות והפעלים של לה"ק ולפמ"ש הרמב"ם כאן דלמידת לה"ק מצוה נ' לכאורה דבר מכוער קיום מצוה בביה"כ אם שלכאורה לא ידעתי מפורש דבר זה ומהך דשבת קכ"ז ב' לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה אין ראי' וכמובן ותלמידי יוסף חיים דוד נ"י העירני על גמ' מנחות מ"ג ב' אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה והרי הי' יכול להרהר במשקלי השמות והפעלים ואינה ראי' דהכוונה שם על מה שאין מצוה בגופו דציצית שהם בבגד והבגד בטל אל הגוף ע' חולין קכ"ה ב' מת בכסותו מטמא וע"ע שם ע"א ב' תוד"ה למאי הילכתא וע' סנהדרין קי"ב א' רש"י ד"ה כגופה דמי וע"כ חשיבי מצוה בגוף האדם וע"כ כשעמד דהע"ה ערום במרחץ אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה בגופי ואולם בהא דהוזכר במנחות שם גם מזוזה לכאורה לא שייך פי' זה ואולם גם שם הכוונה שאיננו מסובב בחפץ של מצוה ולא מהני לזה העיון במשקלי השמות כו' דהוא רק קיום מצוה וכמובן אולם אם נאמר דהעיון במשקלי כו' אסור בביה"כ מפאת היותו מצוה א"כ גם חישוב תקופות ומזלות יהי' אסור שם ע' שבת ע"ה א' ונודע מ"ש במדרש והובא בתוס' תענית ז' א' ד"ה אף דשמואל למד חכמת התכונה בהלכו להטיל מים ואין הגליון מספיק להאריך יותר וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ז עש"ה וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"ד מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה כו' משמע דאיסור החילול במרחץ רק מפני הברכה ואף דהחילול מצוה מדמברכינן עלי' אקב"ו וא"כ משמע דמותר קיום מצוה במרחץ וע"ע ירושלמי שביעית פ"ח ה"ב דאין סכין שמן של שביעית במרחץ מפני בזיון קדשים ואין לו עניין לכאן: