גליוני השס על אבות· רבי יוסף ענגיל
פרק ב · משנה א
והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו'. נ"ב ע' כזה להלכה בחידושי רמב"ן שבת ק"ל ב' וז"ל ועוד שאין אנו שוקלין מצוות זו בזו ואין אנו יודעין מתי שכרן של מצוות כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר אף זו כמו שמצינו שהתירו שבות עצמה ע"י ישראל גבי מת ולא מצינו לו היתר למילה אעפ"י שמ"ע שבה יותר מפורשת בתורה ונכרתו עלי' י"ג בריתות עכ"ל וע"ע כזה שו"ת מהרי"ל סי' ק"ט שכ' וז"ל אע"ג דקא שר' ראב"י אמירה לעכו"ם לנגן בכלי שיר לשמחת חתן וכלה אין לדמות מצוות זו לזו כו' עכ"ל וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ח' וז"ל אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך לאשר קרוב הוא היותו גט מצוה כאשר רמזת במכתבך היות איבה ביניהם ודרכי האיש בלתי מתוקנים הם וכה"ג לא גזר רבינו גרשום דאיתא במרדכי כו' בעוברת על דת דיכול להוציאה בעל כרחה י' שנים ולא ילד שאין לחוש לתקנת ר"ג מטעם זה אפשר להתיר אם לא נבדיל בין מצוה למצוה עכ"ל: