גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · רטז
ביטול חמץ. לדעת רש"י ז"ל ריש פסחים ד"ד ע"ב ד"ה בביטול בעלמא וכו' הא דביטול מהני דאוריית' לחמץ נפקא לן מדכתב רחמנא תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא השבתה. אבל התוס' ז"ל דחו שם פי' רש"י דהאי השבתה הבערה היא ולא ביטול וכתבו בשם ר"י ז"ל דה"ט דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי משום דמאחר דביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו ומותר מדקאמר אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. וכ"כ הר"ן ז"ל שם בתוספת ביאו"ר דניהי דמאי דהוי ברשותיה דאיניש לא מצי מפקיר ליה כה"ג דהוא מפקירו בלב חמץ שאני לפי שאינו ברשותו של אדם אלא שעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ומשו"ה בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דליהוי ליה זכותא בגוויה כלל סגי ומהני אפי' לחמץ ידוע יע"ש.
והנה הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הנחמד צל"ח לפסחים הקשה לפירש"י דביטול נפקא לן מתשביתו א"כ הרי מפורש בקרא דאפי' בחמץ דידיה כי מבטלו בלבו תו לא קא עבר אבל יראה וב"י ולפ"ז למה לי דכתב רחמנא לא יראה לך למעוטי של החרים ושל גבוה דהשתא ומה בשלו אחר שבטלו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו של אחרים ושל גבוה מבעיא דאינו עובר יע"ש מה שתירץ.
ולפענ"ד אעיקרא קושייתו ליתא כלל דלפי פי' רש"י ז"ל לא הוי הטעם משום דכי מבטלו אינו שלו אלא משום דהוא מבטלו ומחשיבו לעפר בעלמא דלא חשיב תו לכלום וכמ"ש מהריק"ו ז"ל בשורש קמ"ב דהקשה שם לדעת התוס' דבטול מדין הפקר מהא דקי"ל דהפק' בעי שלשה וכתב אבל לדברי רש"י והרמב"ם דכתבו דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי דהיינו מתשביתו ל"ק כלל דלדידהו אינו מטעם הפקר אלא שעושהו כעפרא בעלמא כדמשמע לשון השבתה והוי דומיא דההיא דתבן ובטלו בפ"ק דסוכה ובפ' חלון בעירובין וזה ודאי מהני ואפילו ביחיד א"ד ז"ל יע"ש. ולפ"ז אי לאו דכתב רחמנא לך למעוטי של אחרים ושל גבוה. מהא דכתב רחמנא תשביתו למימר דמהני ביטול לשלא יעבור בב"י הוה אמינא דדוקא במבטל חמצו הוא דאינו עובר משום דהרי בטלו ועשאו כעפרא בעלמא אבל בחמץ של אחרים דלא עשאו הוא כעפרא וחמץ הוא בעיניו כי רואהו הוא עובר עליו בב"י וב"י. להכי כתב רחמנא לך למעוטי לשל אחרים דאף שלא ביטלו הוא ולא עשאו כעפרא אפ"ה אינו עובר עליו בב"י וב"י לפי שאינו שלו. כנלע"ד. ותו לא מידי.