גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · רטו
בדיקת חמץ. הרב בית דוד ז"ל בתשו' א"ח סי' קמ"ו הקשה דכיון דמן התורה בביטול סגי וחכמים גזרו לבערו שמא יבא לאוכלו למה גזרו עוד לבדוק הא הוי גזירה לגזירה וכ"ש מ"ש שלא יתחיל בשום מלאכה ולמוד שמא ימשך וישכח מלבדוק דהוו שלשה גזירות שמא ישכח ושמא יש חמץ ושמא יאכלנו יע"ש. והרב מהרח"א בכ"ר דוד ז"ל בפירושו על ההגדה הנדפס בסוף ספר אשדות הפסגה די"ז ע"ד הביא לקושיית הרב ב"ד ז"ל הלזו וכתב דנעלם ממנו דברי התוס' במנחות דס"ז ד"ה כדי דגבי חמץ החמירו כודאי של תורה יע"ש א"ד ז"ל יע"ש. ואני אומר דגם מעיני קדשו של הרב מהרח"א ז"ל נעלם מ"ש התוס' בנדה דט"ו ע"ב ד"ה בהמתו דשם הקשו גם כן להך קושיא שהקשו במנחו' שם ותירצו בשם ר"י דמוידי שלא בטלו דהוי ודאי דאורייתא ועוד אור"י וכו' יע"ש הרי. דר"י בעל התוס' ז"ל לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל להאי סברא דכתבו התוס' במנחות דבחמץ החמירו כודאי של תורה. וא"כ לסברת התוס' בשם ר"י דמס' נדה ודאי דקשיא להאי קושיא דקשיא ליה להרב ב"ד ז"ל.
האמנם לדידי חזי לי דאעיקרא אין כאן מקום לקושיית הרב ב"ד ז"ל. דכוליה חדא גזירה הוא דמה שהצריכו חז"ל לבדוק לאו גזיר' דשמא ימצא חמץ בפסח ויבא לאוכלו. אלא משום דודאי הוא שימצא שם חמץ דכיון דמשתמש שם בביתו כל השנה בחמץ חזקה גמורה היא שיש שם חמץ ודאי וא"כ בודאי שימצא שם חמץ בתוך הפסח כשלא יבדוק לבערו קודם הפסח ולאו משום חששה בעלמא דשמא ימצא שם חמץ הוא דגזרו. חז"ל וכן נמי הא דיבא לאוכלו קרוב לודאי הוה משום דכיון דרגיל בו כל השנה לא בדיל מיניה וקרוב שיבא לידי שכחה שהוא פסח שאסור בו ויאכלו וכן נמי הא דאסרו במלאכה ולמוד קודם הבדיקה הוה נמי קרוב לודאי שעל ידי עסקו במלאכה או בלמוד איידי דטריד בעסקו במלאכה או בגרסיה והבדיקה אינה רק פעם בשנה ישכח ודאי מלבדוק ולכן הו"ל כל הני כולהו חדא גזירה דחזקה שיש שם חמץ ואם לא יבדוק לבערו קודם הפסח ודאי שימצא שה חמץ וכאשר ימצאנו יש לחוש לחששה שהיא קרובה שיבא לאכלו כיון דרגיל בו כל השנה ולא בדיל מיניה וכמ"ש התוס' בריש פסחים דמה"ט הצריכו חז"ל בדיקה בחמץ יותר משאר איסורי הנאה כערלה וכלאי הכרם ובשר בחלב. ואם יתעסק במלאכה או בלמוד קרוב לעת הבדיקה איידי דטריד ודאי שישכח מהבדיקה ולא יבדוק וכשלא יבדוק ודאי שימצא שם חמץ בתוך הפסח ויש לחוש שיבא לאכלו כשימצאנו. באופן דאין כאן גזירה לגזירה אלא כולהו חדא גזירה דשלא יבא לאכלו היא. כנלע"ד פשוט וברור. ותו לא מידי.