גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · רח
ברכת מעין שלש. כל שהוא מה' מיני דגן ועשאו תבשיל בתחל' מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג' על המחיה ועל הכלכלה וכו' וכן כל שהוא מז' המינין בתחלה מברך עליו בפה"ע ולבסוף ברכה אחת מעין ג' על העץ ועל פרי העץ וכו' כדאיתא פרק כיצד מברכין דמ"ד ע"א. ומי שנסתפק לו אם כירך ברכת מעין ג' או אם לא בירך אם צריך לברך מספק. דבר זה איפליגו בה רבוות' קמאי לדעת הגאון בעל ה"ג ז"ל צריך לחזור ולברך דס"ל דגם ברכת מעין ג' דעל ז' המינין מדאורייתא היא כבהמ"ז דעל הלחם וכיון דגם ברכה דז' המינין דאורייתא היא צריך לברכה מספק כדקי"ל בבהמ"ז דצריך לברך מספק וכן דעת הרשב"א והרא"ש והטור בא"ח סי' ר"ח. ולדעת הרמב"ם ז"ל אין ברכת מעין ג' דז' המינין אלא מדרבנן אבל מדאורייתא ליכא שום חיוב ברכה אחר ז' המינין והילכך אין מברכין ברכת מעין ג' מספק וכ"כ הסמ"ג ז"ל בעשין כ"ז יע"ש.
ונסתפקתי לדעת הגאון בה"ג ז"ל ודעימיה דס"ל דגם ברכת מעין ג' דכל ז' המינין מדאורייתא היא. אם הברכה דמעין שלש גופה נמי חיובא דאורייתא היא דומיא דג' ברכות דלחם דכל הג' ברכות מדאורייתא נינהו דבקרא דואכלת ושבעת וברכת וגו' ג' ברכות רמיזי ה"נ ברכה דמעין ג' דז' המנין חיובא דאורייתא הוא לברך מעין ג' או דילמא עיקר חיובא דאוריית' גבי ז' המינין אינו רק לברך אחריהן ברכה אחת אף דלאו מעין ג' דלא מדכיר בה לא הארץ ולא ירושלי' רק המין שאכל סגי והא דמברכינן עלייהו מעין ג' מדרבנן הוא דרצו לתקן ברכה דידהו מעין ג' כעין בהמ"ז דעל הלחם דחיובא דידיה הוי ג' ברכות דבר תורה.
ונלע"ד דמדאורייתא ליכא חיוב לברך אחר ז' המינין אלא ברכה אחת לחוד ולא מעין ג' וחכמים הוא שתקנוה לברך מעין ג'. ואמינא לה ממאי דבעינן למימר על כרחין לפי סברא זו דגם ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה דהא דאמרי' דארץ הפסיק הענין היינו כדי לחלק בין ברכת ז' המינין לברכת הפת למימר דמאי דרמיזי ג' ברכות בקרא דוברכת לא קאי אלא אלחם דוקא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' שם ליישב מאי דהוקשה לו בהך סוג יא דאמרי' דארץ הפסיק הענין דא"כ ברכת מעין ג' ושאר ו' המינין מנ"ל ותי' דמדאדכרינהו רחמנא הכא להני וכתב בתרייהו ואכלת ושבעת ש"מ שאף הן טעונין ברכ' ואי לאו דאתא תאכל בה לחם ואפסקיה הוה מברכינן עליה ג' ברכות ממש כר"ג השתא דאדכרי' ואפסקיה לעניינ' בלחם שמעי' דלא מברכינן ברכה גמורה אלא אלחם בלחוד ואשארא מברכינן מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' וכו' יע"ש. הרי דלפי סברא זו דכל ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה על כרחין לומר דהא דהפסיק ארץ הענין הוא לחלק בין ברכה לברכה. והשתא אם איתא דחיוב זה דלברך הברכה מעין ג' נמי מדאורייתא הוא איכא לאקשויי דזו מנא לן הא כיון דארץ הפסיק הענין ולחלק יצא בין ברכה לברכה נראה דהכי הוה ההפסק דוברכת קאי אכולהו ומאי דסיים הכתוב על הארץ הטובה וגו' אשר בסיום זה רמיזי ג' ברכות לא קאי אלא אלחם וא"כ לפ"ז נראה דעל שאר שבעת המינין ליכא חיוב לברך עליהן אלא ברכה אחת בלחוד דהא לא קאי עלייהו אלא וברכת דהיינו עיקר החיוב דלברך והיינו ברכה אחת ומנ"ל לחייב לברך הברכה בנוסח זה דמעין ג' דממ"נ אי קאי כל המקרא דוברכת על הארץ הטובה וגו' אכולהו א"כ אכולהו יש לברך ג' ברבות ממש ואי לא קאי סיומא דקרא דרמיזי ביה הג' ברכות אלא אלחם דוקא א"כ אשאר כל ז' המינין אפילו מעין ג' מנ"ל אדרבא לפ"ז משמע דעל ז' המינין ברכה אחת דלאו מעין ג' סגי. אלא נראה דודאי מדאוריית' ליכא חיוב לברך אשאר כל ז' המינין אלא ברכה אחת לחוד וחכמים הוא דתקנוה לברך מעין ג'.
איברא דמדברי הרשב"א ז"ל הנז' משמע דגם לברך הברכה מעין ג' חיובא דאוריית' הוא ולא מדרבנן ממ"ש ואי לאו דאתא תאכל בה לאם ואפסקיה הוה מברכינן עליה ג' ברכות ממש כר"ג השתא דאדכרינהו ואפסקיה לעניינ' בלחם שמעי' דלא מברכינן ברכה גמורה אלא אלחם בלחו' ואשארא מברכינן מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' הרי שכתב ואשארא מברכי' מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' דמשמע דרצ"ל דהיינו מדאורייתא מברכינן מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' אלא דאיכא לאקשויי על הרשב"א דלפי זה דארץ הפסיק הענין לחלק בין ברכת שאר מינין לברכת הלחם למימר דלא מברכינן ו' ברכות אלא אלחם בלחודי' א"כ אשאר מינין לברך אפי' מעין ג' מנא לן אי ממאי דאדכרינהו לכל הני הכא זה יספיק לן לחייב על כולן לברך אמנם שיהיה החיוב לברך ברכתן מעין ג' כעין ברכת הלחם זו מנ"ל. אדרבא כיון דארץ הפסיק עניינ' למימרא דלא מברכינן ג' ברכות אלא אלחם בלחוד יש במשמע דאשארא אפילו מעין ג' לא בעו אלא ברכה אחת סגי וכאמור לעיל. ויש ליישב קצת דכיון דאדכרינהו להני בהדי לחם וכלל עיקר חיוב הברכ' דכולהו בהדי הלחם כדכתיב וברכת דקאי אכולהו שמעינן דגם אשארא צריך לברך הברכ' כעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג'. ומיהו יש לדחות האי דיוקא דדייקינן מדברי הרשב"א דמאי דכתב ואשארא מברכינן מעין ברכת הלחם היינו דרבנן תקנו לברך אשארא מעין ברכת הלחם.
והנה תלמידי רבינו יונה ז"ל כתבו ס"פ כיצד מברכין עלה דהך מתני' דאכל תאנים וענבים וכו' וז"ל ונראה למורי הרב נר"ו דברכת מעין ג' אינה אלא מדרבנן ומביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא דתמרי מיזן זייני ואם איתא דברכה אחת מעין ג' היא מן התורה היאך היה אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא אלא ודאי אינה אלא מדרבנן לפיכך אם אמר במקומ' ברכת הזן כיון שהזכיר ברכת המזון יצא ויש שהיו דוחין ואומרים כי מה שאמר שיצא רצ"ל שאצ"ל על העץ ועפה"ע שהיא כנגד הברכה הראשונה וכיון שאמר ברכת הזן יצא מזה אבל צריך לומר ועל את טובה ורחבה ואילך מפני שצריך לומר מעין שני ברכו ואין זה מתקבל דלשון יצא לגמרי משמע עכ"ד ז"ל יע"ש. ולכאורה נראה דרבינו יונה הביא ראיה דברכת מין ג' דז' המינין אינה אלא דרבנן כלומר דאילו מדאורייתא ליכא חיוב ברכה על ז' המינין אלא אלחם בלחוד ולאפוקי מסברת הגאון בה"ג ודעימיה דס"ל דכל ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה דעל כולן נאמר וברכת ורבינו יונה נרא' לו דאין ברכת ז' המינין אלא מדרבנן ומביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא וכו'. וכ"כ בשלטי הגיבו' שם וז"ל כתב רבינו יונה דברכה מעין ג' הוה מדרבנן והטור כתב דהיא מדאורייתא ונ"מ היכא דמספקא ליה אם אמרה או לאו לרבינו יונה אינו חוזר ולהטור חוזר עכ"ד ז"ל יע"ש הרי דהבין בפשיטות דברי רבינו יונה ז"ל דכונתו על עיקר חיוב הברכה דז' המינין דאין ז' המינין חייבין בברכה אלא מדרבנן. וכן מבואר יוצא מדברי הרב פר"ח ז"ל בלקוטיו לא"ח סי' ר"ט דהבין כן בכונת רבינו יונה ז"ל אלו יע"ש. וכן מפורש יוצא מדברי הרב תם בן יחיא ז"ל בחידושי אנשי שם אשר סביב הרי"ף בריש פרק כיצד מברכין שכתב שם עמ"ש שם תר"י ח"ל קדש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו וכו' כלומר מדקאמר הלולים דמשמע ב' הלולים שמעינן דצריך ב' ברכות ואין זה אלא אסמכתא דודאי מן התורה אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת אינם טעונים ברכם לפניהם אלא מדרבנן ע"כ וע"ז כתב בחי' אנשי שם וז"ל לאו דוקא כל הז' מינין שאין לנו מן התורה אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשלהי פרקין בשם הרב רבינו יונה ז"ל עכ"ד יע"ש. הרי דפשיטא ליה בכונת רבינו יונה ז"ל הנז' דרצ"ל דאין ברכת ז' המינין חיובא דאורייתא אלא מדרבנן עד שמכח כן כי היכי דלא יהיו דברי תר"י סתרא"י כתב דמ"ש תר"י דודאי מן התורה אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה וכו' לאו דוקא ז' המינין שאין לנו מן התור' אלא על הלחם וכו' כנז'. והשתא איכא לאקשויי בדברי רבינו יונה ז"ל דמאי ראיה מייתי לענין דאין ז' המינין חייבין בברכה אלא מדרבנן מהא דאמרי' דאם בירך על תמרי ברכת הזן יצא דאם איתא דהוא מן התורה היאך היה אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא אלא ודאי וכו'. ומאי ראיה היא זו דלעולם אימא לך דחיוב הברכה דכל ז' המינין נמי דאוריית' היא דעל כולם נאמר וברכת. אלא דאין חיוב ברכתן לברכה מעין ג' דבר תורה דמדאוריית' בברכה אחת דלאו מעין ג' סגי בז' המינין וחכמים הן שתקנו לברכה מעין ג' כעין ברכת הלחם והילכך כיון דמדאורייתא ליכא חיובא אלא לברך אחריהן וברכה אחת סגי משו"ה קאמרי' שפיר דבדיעבד אם בירך על תמרי ברכת הזן במקום ברכת מעין ג' דיצא והיינו משום דמעיקר דינא דאורייתא ליכא חיובא לברך אחר ז' המינין אלא ברכה אחת לחודה והא דמברכינן לה מעין ג' תקנתא דרבנן היא והילכך בדיעבד אם בירך על תמרים ברכת הזן לחוד כיון דמדאורייתא אף לכתחלה סגי ליה בברכה אחת שפיר יצא בדיעבד אף אע"ג דמדרבנן צריך לברך ברכתן מעין ג'. אלא מוכח מדברי רבינו יונה ז"ל הללו ממאי דמייתי ראיה זו דפשיטא ליה מלתא דאי אמרינן דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה חיוב ברכתן מדאורייתא הוא לברכה דוקא מעין ג' כעין ברכת הלחם ולא סגי דבר תורה בברכה אחת דלאו מעין ג' ולכן מייתי שפיר ראיה דאין חיובא דברכה על ז' המינין אלא מדרבנן מהא דאמרינן דאם בירך על תמרי ברכת הזן לחוד יצא דאם איתא דחיוב הברכה על ז' המינין הוי חיובא דאורייתא ממילא חיובה הוא לברכה מעין ג' דבר תורה וא"כ היאך הוא אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא וכו':
איברא דהיא גופה קשיא לי על רבינו יונה ך ז"ל דמנא ליה דבר זה דאי אמרינן דכל ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה בהכרח שתהא חיוב הברכה מדאורייתא לברכה מעין ג' עד שמכח זה בא טעון בראיה מהא דאמרי' דאם בירך על תמרי ברכת הזן יצא דאין חיוב דבר תורה לברך אחר ז' המינין. דאע"ג דעל הלחם יסבור בהכרח דג' ברכות דידיה חיובא דאורייתא וכמ"ש התוס' בברכו' די"ו ע"ב וכן הוא דעת הרשב"א והרמב"ן ז"ל ודלא כמ"ש הרב בכ"מ פ' מ"ה ברכות דין ובב"י סי' קצ"א וכמו שכבר הארכנו בפרט זה במקום אחר. מ"מ בברכת ז' המינין אף אי חיוב ברכתן דבר תורה אין לנו הכרח כלל לומר דחיוב ברכתן דבר תורה היא לברכה מעין ג'. ואדרבא יש להכריח דאין חיוב ברכתן מן התורה אלא ברכה אחת דלאו מעין ג' וכדכתיבנא לעיל. ואע"ג דכתבנו דמדברי הרשב"א ז"ל בחי' משמע דס"ל דחייב הברכה לברכה מעין שלש דאורייתא ושם נאמר טעמו ונמוקו משום דאדכרינהו לכל הני הכא בהדי לחם וכלל חיוב ברכת כולם בצווי אחד דואכלת ושבעת וברכת נראה לו להרשב"א ז"ל דיהיה חיוב מדאורייתא לברך הברכה דכל ז' המינין כעין ברכת הלחם דהיינו מעין שלש כנז"ל מ"מ הדבר ברור דאין זה מוכרח כל כך עד שמכחו נבא להכריח בראיה מהא דאמרי' דאם ברך על תמרי ברכת הזן יצא דאין ז' המינין חייבין בברכ' אלא מדרבנן כאשר הוכ"ח הוכיח רבינו יונה דיד הדוחה נטויה בזרוע שתים לדחות בנקל ראייתו הלזו כי אמור יאמר בפה מלא דאין ראיה זו ראיה כלל דמקו' יש בראש לומר דאף דחיוב ברכת ז' המינין דבר תורה אין חיוב דבר תורה לברכה מעין ג' אלא ברכה אחת דלאו מעין ג' חייבא רחמנא ורבנן הוא דתקנו לברך הברכה מעין ג' ובכן אזלא ליה לראייתו הנז' וכאמור. וא"כ איך מוכיח רבינו יונה ז"ל לראייתו הנז' דאין חיוב הברכה על ז' המינין אלא מדרבנן מכח מאי דמשמע ליה דאי אמרי' דחיוב ברכת ז' המינין דאורייתא גם לברך הברכה מעין ג' חיובא דאורייתא היא. ועל כי האי גוונא נ ליאמר ערבך ערבא צריך דהיא גופה מנ"ל כנז':
תו קשה לי טובא ממ"ש תר"י ז"ל לעיל פרק כיצד מברכין עלה דהך דקמחא דחיטי רבי יהודה אומר בפה"א וכו' אחר שהאריך שם בפרק הנז' כתב בסוף דבריו וז"ל ועדין יש לנו לדעת כשאוכל השבלים שחרכן או הקמח שלהן עצמו מה יברך לבסוף י"א שכמו שמברך על העץ ועל פה"ע ג"כ מברך על האדמ' ועל פרי האדמ' וזה אינו נראה שלא מצינו שהוזכר נוסח זה בתלמוד בשום מקום והיאך נאמר אנחנו נוסח מעצמנו ואם נאמר שלא נברך לא יתכן שהחטה מז' המינין היא וז' המינין צריכים ברכה לאחריהם מן התורה והיאך יפטר עצמו מחיוב התורה ור"מ כתב שמברך לבסוף בנ"ר ולפנינו נאריך ביאור מזה בס"ד עכ"ד ז"ל יע"ש. הרי לך מפורש להדיא בדברי תר"י אלו דס"ל בפשיטות דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה. וזה ודאי היפך מ"ש ז"ל בסוף פרקין בשם רבם רבינו יונה דאין ז' המינין חייבין בברכה אלא מדרבנן והביא ראיה וקיימו הר"י שם ראייתו. ונמצאו דברי תר"י סתרי אהדדי:
גם מהני מילי דכתבו הכא תר"י ז"ל בפירוש בפה מלא דז' המינין חייבין בברכה מן התורה עד שמכח זה חקרו לדעת איך לברך אחר אכילת חיטים שחרכן או קמחן כנז' אתה למד למוד מפורש דגם מה שכתבו ז"ל לעיל מזה בתחלת הפרק דודאי מן התורה אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וכו' כונת דברים כפשטן דכל ז' המינין טעונין ברכה לאחריהם מן התורה ודלא כמ"ש על דבריהם הרב תם ן' יחייא ז"ל בחי' אנשי שם דלאו דוקא כל הז' המינין שאין לנו מן התורה אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשלהי פרקין בשם הרב רבינו יונה וכדכתיבנא דבריו לעיל. דאחר המחילה רבה דבריו אלו אינם אלא מן המתמיהין דהרי בתר הכי עלה דהך סוגיא דקמחא דחיטי כתבו בפירוש דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה ומינה דגם מ"ש לעיל בריש הפרק אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה כל ז' המינין קאמרי. באופן דדברי תר"י ז"ל נראה לפום ריהט' דסתרא"י ש נינהו.
תו איכא לאקשויי טובא על הרא"ש ז"ל דאיהו ז"ל ס"ל דכל ז' המינין חייבן בברכה מן התורה וכמ"ש פרק כיצד מברכין עלה דהך עובדא דר' יוחנן דאכל זיתא וכו' וכ"כ עוד פרק ג' שאכלו סס"י כ"א ואילו בפ"ק דברכות די"ב סי' י"ד הביא מ"ש תר"י שם בשם רבני צרפת דאפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד בין על היין בין על התמרים יצא ואע"פ שאין בה אלא מעין הזן בלבד ובברכת על העץ יש בה מעין ג' אפ"ה יצא כיון שמטעם שאין מזון אנו אומרים שיצא אפילו לא אמר אלא ברכת הזן יצא יע"ש. ומדהביא סברת רבני צרפת ז"ל הלזו ושתוקי משתיק לה ש"מ דאיהו שר המס'כים לסברא זו וכן מוכח ממ"ש שם הרא"ש ז"ל ע"ד רבני צרפת ז"ל וכן נראה אם סיים הברכה ברוך אתה ה' אמ"ה הזן את הכל דאי אפשר לברך אחריו אלא ברכה אחת אבל אם אמר כל נוסח הברכה עד ברוך אתה ה' הזן ולא חתם יתחיל ועל שהנחלת לאבותנו וכו' הרי מבואר מדבריו אלו דאם סיים ברכת הזן כולה הוא שר המסכים עם רבני צרפת ז"ל דיצא וכ"כ ריב"ה ז"ל בקצור פסקי הרא"ש דהרא"ש הסכים בזה לסבר' רבני צרפת יע"ש. והשתא קשה טובא על הרא"ש ז"ל דא"כ דס"ל דמאי דאמרי' דאם אמר על תמרי ברכת הזן יצא היינו אפילו בלא אמר אלא ברכת הזן בלחוד יצא מינה ממיל' הוכ"ח תוכי"ח גדולה הוכחה דאין חיוב הברכה דכל ז' המינין אלא מדרבנן וכאשר כן הוכיח מזה רבינו יונה ז"ל. ואיך א"כ כתב הרא"ש בפרק כיצד מברכין ופ' ג' שאכלו בפשיטות גמור דברכת מעין ג' היא חיובא דאורייתא ומה יענו שפתי צדיק לראיית רבינו יונה ז"ל הנז'.
וראיתי להר"ב תוי"ט ז"ל בספר מעדני מלך פ"ק דברכות על הא דכתב שם הרא"ש ז"ל בשם רבני צרפת דאפילו אמר ברכת הזן לחוד על תמרי דיצא. שהרגיש בזה על דברי הרא"ש ז"ל וכתב ליישב וז"ל הרב הנז' שם אפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד יצא דהכי משמע לישנא דיצא דלגמרי יצא וא"צ שיברך ברכות האחרות וכ"כ תר"י ז"ל בס"פ כיצד מברכין אלא שכתבו דמשו"ה צ"ל שהברכות דמעין ג' אינה אלא מדרבנן דאי מדאורייתא היאך נפטר באחת ולא אמר מעין השנים האחרות. וק"ל מזה דרבינו כתב בהדיא בפ' ג' שאכלו סי' כ"א שהיא מדאורייתא. אבל יש לתרץ כמו שכתב ב"י סי' קצ"א דהרמב"ם ס"ל דמנין ברכות אינה מן התורה אבל התוס' לא ס"ל הכי כדאיתא לקמן פ"ב די"ו בד"ה וחותם וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. והנה מ"ש הרב ז"ל לתרץ ע"פ מ"ש הרב"י סי' קצ"א לדעת הרמב"ם דמנין ברכות אינה מן התורה. כוונתו רצויה לומר דהכי יסבור גם הרא"ש ז"ל כהרמב"ם דאין מנין הברכות חיובא דאורייתא אלא מדאורייתא בברכה אחת דהיינו ברכ' הזן סגי ורבנן הוא דתקנו לברך עוד שתי ברכות דהם ברכת הארץ וברכת ירושלים והילכך שפיר הסכימה דעתו הכא לסברת רבני צרפת דאם אמר ברכת הזן לחוד על תמרי דיצא אע"ג דאיהו ס"ל דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה והיינו משום דס"ל דכיון דברכת ג' ברכות דלחם אין מניינם מן התורה מינה ממילא נמי דברכת מעין ג' דשאר ז' המינין נמי אינן אלא מדרבנן דמדאורייתא בברכה אחת דהיינו בברכת על העץ ועל פה"ע דהיא מעין ברכת הזן דלחם סגי והילכך בבירך על תמרי ברכת הזן במקום ברכת מעין ג' יצא כיון דבירך כדין תורה. אלא דאחר כן כתב דהתוס' לא סבי"ל הכי אלא סבי"ל דמנין הברכות מן התורה וא"כ לדבריהם אי ברכת ז' המינין מן התורה כי בירך על תמרי ברכת הזן לבד לא יצא ואי יצא ע"כ לומר דברכת כל ז' המינין אינו אלא מדרבנן:
ולפע"ד אחרי המחילה רבה דאין לתירוצו שרצה לתרץ בעד הרא"ש ע"פ מ"ש הרב"י ז"ל דהרמב"ם ס"ל דאין מנין הברכות מן התורה מקום כלל. חדא דעיקר דברי הרב ב"י כמ"ש דהרמב"ם ס"ל דאין מנין הברכות מן התורה קשים וככל מ"ש ע"ד הרב מהר"ש סיון בתשוב' בני שמואל סי' וכאשר הארכנו גם אנן בעניותין בזה במקום אחר. ועוד דאפילו אי יהיבנא ליה להרב"י ז"ל כל דיליה דהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל. מ"מ בדעת הרא"ש ז"ל לא ניתן ליאמר סברא זו כלל דיסבור גם הוא כסברת הרמב"ם ז"ל דבהדיא מפורש יוצא מדברי הרא"ש פרק ג' שאכלו דס"ל דכל הג' ברכות דברהמ"ז מדאורייתא הן עיין שם סי' י"ב וסי' כ"ב במ"ש עלה דאמרינן התם אר"ן משה תקן להם ברכת הזן וכו' דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל עמך ושלמה תקן וכו' שכתב וז"ל ולא בעי למימר שלא ברכו אותה ברכה עד דוד ושלמה דהא לקמן דרשינן כולהו מקרא אלא דוד ושלמה תיקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה מפורש יוצא מדברי הרא"ש ז"ל דס"ל דכל הג' ברכות דבהמ"ז הן מדאורייתא. וכן מפורש יוצא מדברי הטור בנו ז"ל בסי' קפ"ז ממ"ש ע"ד אחיו רבינו יחיאל ז"ל יע"ש וממ"ש עוד שם סי קפ"ח וכן מפורש יוצא עוד ממ"ש בסי' ר"ח על מ"ש הרמב"ם דיש שאין אומרים בברכת מעין ג' כי אתה ה' טוב ומטיב שלא תקנו אלא מעין ג' וע"ז כתב הטור ז"ל ומיהו ישנו בכל הנוסחאות וקורין אותה מעין ג' אע"פ שתקנו מעין ד' שאין קורין אותה אלא על שם ג' שהם דאורייתא וכו' יע"ש. מכל זה מבואר דס"ל דכל הג' ברכות דבהמ"ז הן דאוריית' ומינה דהכי נמי הוי דעת אביו הרא"ש ז"ל מדלא הזכירו. ועוד דכבר כתבנו דכן מבואר יוצא מדברי הרא"ש ו"ל גופיה כפ' ג' שאכלו דהכי ס"ל דכל הג' ברכות הן מן התורה.
אשר על כן מכח כל הני פרכי דפרכינן על עיקר דברי רבינו יונה וראייתו וכן על תר"י מיניה וביה וכן על הרא"ש ז"ל ככל הנז'. נלע"ד ברור דמ"ש תר"י ונרא' למורי הרב נר"ו דברכ' מעין ג' אינה אלא מדרבנן וכו' אין כוונתו לומר דעיקר חיוב הברכה דעל ז' המינין נראה לרבינו יונה דאינה אלא מדרבנן דבהא ודאי ס"ל דחיוב הברכ' על כל ז' המינין היא מדאורייתא וכמ"ש תר"י בפשיטו' לעיל בריש הפרק בהני תרי דוכתי דכתבנו דבריהם לעיל אלא הכא כוונת תר"י בשם רבם רבינו יונה דנראה לו דברכת מעין ג' אינה אלא מדרבנן כלומר דמאי דמברכינן הברכה דז' המינין מעין ג' אינה אלא מדרבנן דאילו מדאורייתא ליכא חיובא לברך הברכה דז' המינין מעין ג' דאע"ג דעל הלחם הג' ברכות חיובא דאורייתא נינהו. על ז' המינין לא חייבא רחמנא אלא לברך והיינו ברכה אחת ולא בעי' שתהיה מעין ג' ומאי דמברכינן לה מעין ג' אינה אלא מדרבנן דתקנו לברך גם ברכת שאר כל ז' המינין מעין ג' כעין ג' דחייבה רחמנא על הלחם ומייתי שפיר ראיה אלימתא לזה מהא דאמרי' ראם בירך על תמרי ברכת הזן יצא ואם איתא וכו'. ובהכי אתו שפיר דברי הרא"ש ז"ל ואין צורך למ"ש הרב מעדני מלך ז"ל ליישב דבריו ע"פ מ"ש הרב"י דס"ל להרמב"ם דאין מנין הברכות מן התורה אלא דגבי ברכת המזון ודאי דס"ל להרא"ש ז"ל דכל הג' ברכות הן מן התורה וכדכתיבנא לעיל. אבל ברכת מעין ג' דשאר ז' המינין ס"ל דאין המעין ג' מן התורה וכדכתיבנא בכוונת רבינו יונה ז"ל כנלע"ד ברור בכונת דברי רבינו יונה ודלא כהרב שה"ג והרפ"ח והרב חי' אנשי השם וכן הרב מעדני מלך ז"ל דהבינו דברי רבינו יונה ז"ל שכוונתו על עיקר חיוב הברכה דז' המינין דאינה אלא מדרבנן דהא ליתא אלא כוונתו כדכתיבנא. כנלע"ד. ותו לא מידי: