גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · רז
ברכת המזון. יש להסתפק לדעת הסוברים דליכא חיוב בהמ"ז מדאוריית' אלא באכל כדי שביעה גמורה במי שאכל מפת רק כזית ואכל עמו שאר מאכלי' המשביעי' ושבע שביעה גמור'. אי חייב בכה"ג בבהמ"ז דבר תורה לכ"ע כיון דחלק מאכילתו הוה מהכזית דפת שאכל בצרוף המאכלים אחרים. או דילמא כיון דאין בשיעור כזית דפת רק הנאת גרון בלבד אבל הנאת מעיו ליכא כלל בשיעור כזית. הרי שביעתו תחלתה וסופה אינה מהפת כלל אלא כולה היא מהמאכלים אחרים שאכל מהם וכדלא אכל מפת כלום חשיב לענין בהמ"ז ולא מיחייב בבהמ"ז אלא מדרבנן. דאע"ג דבאכל מפת שיעור ביצה או יותר ואכל עמו מאכלים אחרים ושבע שביעה גמורה י"ל דחייב בבהמ"ז דבר תורה לכ"ע וכדכתי' להוכיח כן לעיל בסי' הקודם. היינו משום דבשיעור זה דכביצה אית ביה מיהא התחלה דשביעת מיעיו ולהכי שפיר חשיב לאצטרופי עמו מה שאכל וגמר כל שביעתו ממאכלים אחרים. אמנם בלא אכל מפת רק כזית דאין בשיעור כזית רק הנאה ושביעת גרון אבל שביעת מיעיו ליכא כלל דאפי' אתחלתא דשביעה ליכא. לא חשיב לאצטרופי בהדיה מה שאכל משאר מאכלי' המשביעין ושבע מכחם שביעת מעיו למיחיי' בבהמ"ז דבר תורה.
והנה הרב מהר"י חג"יז ז"ל בספר הלק"ט בח"ב סי' רכ"ז נסתפק כהאי ספיקא וכתב דמחייב בבהמ"ז דבר תורה וז"ל מי שאכל כזית דגן ושבע משאר מאכלים אי מחייב מדאורייתא. והיה נראה דכיון דפת פוטר כל מידי דמיזן שהכל בא בשבילו וקבעי עליה אנשי אם אכל ושבע אפי' משאר דברים הוי דאורייתא א"ד ז"ל יע"ש:
האמנם לפענ"ד אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הרב הלק"ט ז"ל. אנא דאמרי דכל דלא אכל מפת רק כזית דלא מיחייב מדאורייתא אע"ג דאכל ושבע שביעה גמורה ממאכלים אחרים דכיון שאין באכילתו מהפת רק כזית אפילו התחלה דשביע' כלל נמצא דכי שבע ע"י מה שהרבה לאכול ממאכלים אחרים הוייא כל שביעתו מתחילה ועד סוף רק ממאכלים אחרים ואכילתו שאכל מהפת שיעור כזית כלא חשיב כיון דליכא בשיעור כזית שום התחלה דשביעת מיעיו כלל ורחמנ' אמר ואכלת ושבעת וברכת וקאי על הלחם וכל שאר מידי דמיזן דלאו לחם נינהו לא חייבה רחמנ' לברך עליהן בהמ"ז אפילו אם אכל ושבע הרבה וזה שאכל מן הפת רק כזית ושבע כריסו משאר מיני מאכלים איך תחשב לו שביעתו זו דהויא מפת לחייב בהמ"ז מדאורייתא ואיהו לא שבע מפת כלל וכלל דלא אכל מפת רק כזית ואין בשיעור כזית רק שביעת גרון וכל שביעתו דהיינו שביעת מיעיו שעליה חייבה רחמנא בהמ"ז לא היתה מתחלה ועד סוף רק משאר מיני מאכלים ומ"ש הרב ז"ל טעמו ונמוקו משום דפת פוטר כל מידי דמין מזון שהכל בא בשבילו וקבעי עליה אינשי וכו'. אחר המחילה רבה אין זה בנותן טעם כלל לחייב מדאורייתא אפילו בלא אכל רק כזית מפת ושבע ממאכלים אחרים. דניהי דקושטא הכי הוה דפת פוטר כל מידי דמיזן שהכל בא בשבילו וקבעי עליה אינשי היינו משום דכיון דעיקר קביעות דידיה הוי על הפת הילכך חשיבי כל שאר מיני מאכלים שאוכל בסעודתו טפלים להפת מצד חשיבותיה דהפת דעליו הוא קובע עיקר סעודתו והו"ל הפת עיקר ושאר כל מידי דמיזן טפלים והילכך בברכתו שברך על הפת פוטר כל שאר מידי דמיזן מדין ברך על העיקר פוטר את הטפילה וכמ"ש הרא"ש פרק כיצד מברכין סי' כ"ט עלה הא דשאלו את בן זומא מפני מה אמרו בדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניה' ולא לאחריהם א"ל הואיל ופת פוטרין וכו' יע"ש. אמנם לענין עיקר חיובא בבהמ"ז דתלי בשביעה דלחם וכדכתיב תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת כי לא אכל מהפת רק כזית דאין בכדי אכילה כזו שום שביעה כלל לא מינה ולא מקצתה ומה ששבע הוא ממאכלי' אחרים איך יתכן לומ' דמפני מה שפת פוטר כל מידי דמיזן שהכל בא בשבילו וקבעי אינשי עליה יחשב כאלו היתה שביעתן מהפת ויהיה חייב לכרך עליו בהמ"ז מדאוריית' אטו מפני מה דקבעי אינשי עליה יחשב מה שאינו ישנו הא עכ"פ קושטא קאי דאיהו לא אכל מהפת רק כדי שביעת גרון דהיינו כזית וכל שביעת מיעיו מתחלה ועד סוף לא היתה לו רק משאר מיני מאכלים ורחמנא אמר האכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת וזה לא שבע רק משאר מיני מאכל ולא מן הלחם ואיך נאמר מפני מה דהפת פוטר כל מידי דמיזן דהכי נמי חשיב כאילו היתה שביעתו מהפת ולא משאר מיני מאכלם יש מאין אתמהה הא ודאי לא ניתן ליאמ' כלל. באופן דבדלא אכל מפת רק כזית ושבע ממאכלים אחרים נלע"ד פשוט וברור דלא מחייב בבהמ"ז מדאורייתא דלא קרינן ביה תאכל בה לחם ואכלת ושבעת ודלא כהרב הלק"ט ז"ל דנטה דעתו דחייב מדאורייתא דהא ליתא. ונפקא מינה דבלא אכל מפת אלא כזית ושבע ממאכלים אחרים וספק לו אם ברך בהמ"ז דאינו חוזר ומברך כנלע"ד: