אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות הבי"ת › רג

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות הבי"ת · רג

רב

ברכת הנהנין. ברכה שלפניה אין לה שיעור דאפי' אכל שהוא חייב לברך אבל ברכה דלאחר ההנא' יש לה שיעור בכזית אבל אם אכל ונהנה פחות מכזית אינו מברך ברבה אחרונה כדאי' בש"ס ובפוסקי' ז"ל.

והנה הרב כ"מ ז"ל ספ"ג דהלכו' ברכות כתב וז"ל והא דאמרי' בפחו' מכשיעו' מברך לפניו ולא לאחריו אע"ג דבריש כיצד מברכין ילפינן ברכה לפניו מק"ו מברכה דאחריו וא"כ כיון דאינו מברך לבסוף לא היה ליה לברך בתחלה כבר כתבתי בריש הלכות אלו דלאו ק"ו גמור הוא אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העה"ז בלא ברכה כ"כ התוס' והרא"ש ז"ל. ואכתי קשיא לי מה ראו חכמים להחמיר בברכה שלפניו שהיא מדרבנן יותר מברכה אחרונה שהיא מדאורייתא. ונ"ל שלכך אמרו דבתחלה יברך אפי' אכל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שהיה צריך ברכה לפניו ואין בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוה אדינא שאם אכל כשיעור יברך ואם לא לא יברך א"ד ז"ל יעויין שם.

ולפענ"ד דברי הרב כ"מ ז"ל תמוהים דמאי קא קשיא ליה אחר שהביא דברי התוס' והרא"ש ז"ל בתחלה שכתבו דלאו ק"ו גמור הוא אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מהעה"ז בלא ברכה. הרי דאמור רבנן בטעמא דמדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העה"ז בלא ברכה וכוונתם מבוארת דמה"ט דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה ליכא לאפלוגי בין אכל כשיעור לאכל פחות מכשיעור דאף בפחות מכשיעור הרי נהנה וכיון שנהנה חייב לברך משום דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה מה שאין כן בברכה שלאחריו דלא הוה חיובה משום הנאה שנהנה אלא משום שביעה כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת דהיינו אכילה שיש בה שביעה הילכך בעינן שיעור שביעה שהיא בכביצה לר' יהודה ואפי' לר"מ דפליג עליה וסבר דבשיעור כזית חייב בברכה לאחריו הרי אמרי' בברכות דמ"ט ע"ב טעמו משום דכתיב ואכלת וסתם אכילה בכזית יע"ש הרי דחיוב ברכה שלאחריו לכ"ע לאו משום שנהנה אלא משום אכילה גמורה ואין אכילה פחות מכזית ומשו"ה בפחות מכשיעור אינו מברך אחריו. אמנם בחיוב ברכה דלפניו דלא הוי רק משום הנאה שנהנה דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה א"כ כי אכיל אפי' כל שהוא הרי נהנה וחייב לברך. וכ"כ רש"י ז"ל במס' סוכה דכ"ו ע"ב עלה דתנן התם וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה וכו' ולא בירך אחריו ופרש"י ז"ל ולא בעי ברכת המזון לאחריו דדריש כר"י ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה והיינו כביצה אבל לפניו בכל דהוא בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה יע"ש. וז"ל התוס' ז"ל שם ד"ה ולא בירך אחריו באמצע הדבור ודוקא לענין ברכה שלאחריה אבל לפניו מברך אפילו אפחות מכזית ככל דבר דלפניו לא בעי' שיעור דאסו' ליהנות מעה"ז בלא ברכה וכו' ואע"ג דבריש כיצד מברכין נפקא לן ברכה בתחלה בק"ו מבסוף כשהוא שבע מברך וכו' מ"מ לא שייך למימר דיו ובמשהו מברך בתחלה אע"ג דלא מברך בסוף דאותו ק"ו אינו אלא גילוי מילתא בעלמא דברכה לפניו לאו דאורייתא א"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ הרא"ש ז"ל פ' כיצד מברכין דל"ח ע"ב עלה דאר"ח בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מלוח וכו' וז"ל אבל ברכה ראשונה. אפי' כל דהוא מברך דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה וכן פרש"י בסוכה פרק הישן וכו' אע"ג דלעיל בריש פרקין נפקא לן ברכה לכתחלה ק"ו מלבסוף כשהוא שבע מברך וכו' מ"מ לא אמרי' דיו שלא יברך דמה לבסוף שכן נהנה כבר כדאמר לעי' וכו' י יע"ש. ואחר שכתבו רש"י והתוס' 'והרא"ש ז"ל טעמא לחלק בין ברכה אחרונה לברכה ראשונה דמשו"ה בברכה ראשונה אפי' בכל שהוא משו' דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה הא תו מאי מקשה הרב כ"מ ז"ל הא החלוק מבואר כאמור. וכי תימא דהא ניחא בברכת המזון דג' ברכות וכן ברכת מעין ג' דשאר ז' המינין דחיוב ברכה אחרונה דידהו מקרא דואכלת ושבעת וברכת נפקא שפיר י"ל האי חלוקא דשאני ברכה אחרונה דחיובה משום אכילה שיש בה שביעה למר כדאית ליה או משום כדי אכיל' מדכתיב ואכלת וסתם אכילה בכזית למר כדאי' ליה. אמנם בשאר מילי לבר מז' המינין דלא נאמר בהו אכילה כלל ואפ"ה אמרו רבנן לברך אחריהן. והני נראה דלאו משום אכיל' מברכין אחריהן אלא משום הנאה שנהנה מהעה"ז ועם כל זאת לא חייבו חז"ל עליהן ברכה אחרונה רק באכל שיעור כזית אבל בפחות מכזית אינו מברך ברכה אחרונה. הא ליתא דגם ברכה אחרונה דשאר מינין נמי משום אכילה תקנו חז"ל ולאו משום הנאה לחוד דתקנוה חז"ל כעין דאורייתא דכשם דברכ' אחרונ' דלחם דז' המינין בעי שיעור אכילה ה"נ שאר מינין תקנו לברך אחר אכילתן בכדי אכילה. אמנם ברכה דלפני האכיל' לא תיקנוה חז"ל אלא מהאי סברא דאסור ליהנו' מהע"ז בלא ברכה והילכך גם בפחות מכשיעור חייב לברך שהרי נהנה. וכ"כ התוס' ז"ל בברכות דל"ט ע"א ד"ה בציר לאו שיעור' שכתבו שם והר"י היה אומר בבורא נפשות כיון דלאו ברכה חשובה היא אפי' בבציר משיעורא מברכינן בורא נפשות רבות ולא נראה דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא בבורא נפשות נמי בעי שיעורא א"ד ז"ל יע"ש. הרי דברכת בורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן וכיון שכן שפיר בעי שיעור אכילה דהויא בכזית כיון דהאי תקנתא דברכה דבורא נפשות דכל שאר המינין נתקנה כנגד ברכת מעין שלש דז' המינין דנפקא מקרא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ועיין מ"ש הרא"ש ז"ל שם. באופן דקושיית הרב כ"מ ז"ל לא קשיא כלל ומן התימה על הרב ז"ל איך הוקשה לו קושיא זו אחר שתשובתו בצד מהטעם שכתבו התוס' והרא"ש ז"ל שהביא דברהם בתחלה כאמור.

גם במה שכתב בישוב קושייתו הנז' שלכך אמרו שבתחלה יברך אף אכל שהוא שמא ימלך וכו' הנה מדברי התוס' ורש"י והרא"ש ז"ל הנז' מבואר יוצא דלאו משום חששא דשמא ימלך הוא דאמרו שיברך אף אכל שהוא אלא מדינא חייב לברך אכל שהוא ממ"ש הטעם משום דאסור ליהנות וכו' והרי נהנה וכמ"ש רש"י ז"ל. וכן מבואר יוצא ממה שהקשו ז"ל מהא דנפקא לן ברכה לפניו מק"ו מברכ' שלאחריו כשהוא שבע וכו' ואם איתא דמדינ' גם ברכה שלפניה אין לברך אלא אשיעור כזית ולא אפחות רק משום חששא דשמא ימלך הוא דאמרו לברך אף אכל שהוא מאי קא קשיא להו ממאי דילפי' לה לברכה דבתחלה מק"ו דברכה דלאחריו הא מאי דילפי' ברכה דלפניו ק"ו הוא עיקר דינא דחיוב ברכה לפניו ועיקר דינא דחיוב ברכה שלפניו נמי לא מחייב אלא בכשיעור כדין ברכה שלאחריו ומ"ש ז"ל לברך בתחלה אפילו אכל שהוא לאו מדינא הוא אלא משום חששא דשמא ימלך וכו' כמ"ש הרב כ"מ ז"ל ומאי קא קשיא להו אלא מבואר דסבי"ל ז"ל דברכה שלפניו דחייב אפילו אכל שהוא לאו משום חששא דשמא ימלך אלא מעיקר דינא חיוב ברכה דלפניו הוה אפי' אכל שהוא משום דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה ובכל שהוא נמי הרי נהנה וכמ"ש ז"ל בתחלה מלתא בטעמא דה"ט דחייב ברכה לפניו אף אכל שהוא משום דאסור ליהנו' וכו' ולכן הוקשה להם שפיר מהא דנפק' לן חיוב ברכה לפניו מק"ו דלאחריו סוף דבר שדברי הר"ב כ"מ ז"ל צל"ע:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה