גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · רב
ברכת הנהנין. ילפינן חיוב ברכה על הנאת אכיל' תחלה וסוף ריש פרק כיצד מברכין מקראי והדר אמרינן דברכה דלבסוף אתיא מקרא וברכה שלפניו אתיא מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ודחי' להאי ק"ו ומסקינן אלא סברא הוא וכתבו הפוסקים ז"ל דברכה שלפניו אינו אלא מדרבנן דאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ועיין שם בתוס' ד"ה אלא סברא הוא דאסור לאדם שיהנה וכו' יע"ש ובחי' הרשב"א ז"ל שם.
וראיתי להגאון פני יהושע ז"ל בחי' לברכות ריש פ' כיצד מברכין עלה דמסקינן התם אלא סברא הוא דאסור לו לאדם ליהנות וכו' שכתב וז"ל משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכות הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב"א ברכת ז' מינין דלאחרי' נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה. ולענ"ד לכאורה יש לתמוה דהא בכל הש"ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי דאורייתא ואדרבא מקשה הש"ס הא למה לי קרא סברא הוא ובאמת מלשון התוס' אין. הכרע דאפשר דמ"ש וקרא דנסיב לעיל היינו אסמכתא בעלמא אפשר דנתכוונו לזה הענין בעצמו דכיון דסברא הוא תו לא אצטריך קרא. מיהו נלע"ד דאפי' את"ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ"ה אתי שפיר הא דקי"ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסו' לברך ברכה שאינה צריכה משו"ה ממילא אזלא לה הך סברא ומה"ט גופה נמי אתי שפיר דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד השם אינו שייך הך סברא ועוד דעל המזון מברך מיהא לאחריו א"כ אינו נהנה מהעה"ז בלא ברכה כנ"ל ועדין צריך עיון עד כאן דבריו ז"ל יעויין שם.
והנה מ"ש הגאון ז"ל דבאמת מלשון התוספות אין הכרע וכו' אחר המחי"ר נראה דלא זכר שר דברי התוס' דסוכה דכ"ו ע"ב ד"ה ולא בירך אחריה כי שם בא מבואר בדבריה' דלא הויא ברכה דלפניו רק מדרבנן. ומ"ש הגאון ז"ל ליישב לפי דרכו דלפי מאי דמסי' אלא סבר' הוא דהויא דאוריי' להא דבעל קרי. תמהני על הגאון ז"ל דמה יענה ביום שידובר בו הא דתניא לעיל די"ו ע"א הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתים וכו' יע"ש. אשר מבואר להדיא בבריתא זו דברכה דלפניו לאו דאוריי' דהא הכא ליכא לשנויי כדמשני הגאון ז"ל להך דבעל קרי וכבר התוס' ז"ל בסוכה שם הביאו ראיה מהך ברייתא דהפועלים דאין מברכין לפני אכילת פתן יע"ש. סוף דבר דמאי דבעי הגאון ז"ל למימר דלפום מאי דמסקי' דסברא היא הוה ברכה שלפני המזון דאוריי' לא ניתן ליאמר כלל.
גם עיקר תמיהתו דתמיה ליה על הפוסקי' דפסקו דברכה ראשונה דרבנן היא מהא דמסיק לא סברא היא דלפי זה נראה דברכה דלפניו נמי דאוריי' דהכי משמע בכל הש"ס דמידי דאתיא מסברא הוי דאוריית' וכו' לענ"ד אחרי המחי"ר אין כאן תימ' כלל דכיון דהאי סברא הויא משום מאי דאסו' ליהנות מן העה"ז בלא ברכ' וכדקאמ' הש"ס לה"ט ממיל' מבוא' דאין חיוב ברכה זו רק מדרבנן שהרי טעם האיסור דליהנו' מהעה"ז מייתי כתר הכי בריית' דתניא משום דהו"ל כנהנ' מן ההקד' והאי איסור' הדבר פשוט דלא הוי רק איסור דרבנן דלאו הקדש ממש הוי העה"ז שיהיה אסור ליהנות מן העה"ז מדאורייתא וקרא דמייתי בש"ס מדכתיב לה' הארץ ומלואה אסמכתא בעלמא היא כלומר כיון דלה' הארץ ומלואה הו"ל העה"ז כהקדש אבל לא שיהיה הקדש ממש מדאוריי' וא"כ אדרבה ממאי דמסקי' דחיוב ברכה דלפניו סברא היא דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה מוכח דאין חיוב ברכה דלפניו רק מדרבנן ודלא כהגאון פני יהושע ז"ל כן נראה לפי עניות דעתי: