גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קעט
אמירה לגוי שבות. אפי' לומר לגוי בערב שבת שיעשה לו מלאכה בשבת ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכ' אלא לאחר השבת אסור משום אמירה לגוי שבות. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ריש פ"ו מה' שבת וכ"כ שאר הפוסקים ז"ל.
והנה מר"ן ז"ל בב"י סי' רמ"ד הביא מ"ש בהגהו' מרדכי בשם הר"מ שפסק על אודות היהודים שקונים המכסים ומשכירים להם נכרי לקבל מכס בשבת נראה דבקבולת מותר דב"ה מתירין עם השמש ליתן עורות לעבדן אע"ג דמלאכה דאורייתא היא אבל בשכירות אסור וכו' ואת"ל שיש לחלק בין הנך שאין הישראל קובע מלאכתו לנכרי לעשות רק בשבת ובנדון זה קובע לו ליטול המכס בשבת מ"מ נראה להביא ראיה להתיר מדתניא פ' מי שהחשיך דמשום פסידא שרו ליה רבנן דאי לא שרו ליה אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר ה"נ ל"ש וכ"ש להציל מידם דאי לא שרו ליה יפסיד כל חובו וכו' עכ"ל. וכתב ע"ד הרב"י ז"ל ואיכא למידק למה ליה להר"מ לאהדורי אפרק מי שהחשיך למיפרק מאי דקשיא ליה דבהנך אין ישראל קובע לו מלאכתו בשבת ובנדון זה קובע לו ליטול מכס בשבת לימא דשאני הכא שאין בקבלת המכס איסור דאורייתא. י"ל דסתם מקבלי מכס צריכין לכתוב והא איכא מלאכה דאורייתא. ועי"ל דלא שאני לן באמי' לגוי שלא במקום מצוה בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן א"ד ז"ל יע"ש. ואיכא לאקשויי טובא על רבינו הב"י ז"ל דאעיקרא איך עלה על דעתו דעת עליון למיסבר דאמיר' לגוי לא אסירה אלא במלאכה דאורייתא אבל במלאכת דרבנן שריא עד שמפני כך הוקשה לו על הר"מ ז"ל ל"ל לאהדורי אפ' מי שהחשיך למיפרק מאי דקשיא ליה וכו' והוצרך לתרץ בתחלה דסתם מקבלי מכס צריכין לכתוב וכו' ושוב כתב דעי"ל דל"ש לן באמי' לגוי שלא במקום מצוה בין מלאכה דאוריי' למלאכה דרבנן. והלא דבר זה דלא שאני לן באמירה לנכרי בין מלאכה דאוריי' למלאכה דרבנן בא מפורש להדיא בש"ס בכמה דוכתי וכן פסקו הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' שבת ושאר כל הפוסקים ז"ל דאמירה לנכרי אסירא אף במלאכה דרבנן אם לא במקום מצוה או מקצת חולי דאז שריא אמירה לגוי במלאכה דרבנן. וא"כ מר"ן הב"י דקארי ליה מאי קארי ליה ואעיקרא מאי סבר לאקשויי על הר"מ ז"ל. וכבר דאיתי להר' הגדול מהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' קנ"ו שהוקשה לו כן בדברי מר"ן הב"י ז"ל הנז' וכתב ליישב דבריו דעד כאן לא הוצרכו הפוסקי' חולי או מצוה אלא כשבשבת אומר לנכרי לעשותה אבל אם אומר לנכרי בימי החול לעשותו בשבת אז שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן דמותר במלאכה דרבנן אפי' לצורך בעלמא זהו סברת מר"ן הב"י ז"ל בקושייתו ובתירוצו הראשון. ושוב חדש לנו מר'ן בתירוצו השני דגם באמירה לנכרי קודם השבת לא שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן זת"ד הרב מהר"א ששון ז"ל יע"ש.
דבר הנלמד מדברי מר"ן הב"י ז"ל הנז' ולפי מאי דכתב בכוונת דבריו הרב מהר"א ששון ז"ל. אי גם באמירה לנכרי קודם השבת לעשות לו מלאכה בשבת לא שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן תלוי בהני תרי תירוצי דתריץ יתיב מר'ן הב"י ז"ל קושייתו על הר"מ ז"ל הנז' דלפי קושייתו ותירוצו הראשון באמיר' דקודם השבת שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכת דרבנן דבמלאכה דרבנן שרי אמי' לנכרי קודם השבת אפי' לצורך בעלמ' אבל בתירוצו השני חדית לן מר'ן ז"ל דגם באמירה דקודם השבת לא שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן.
אמנם הרב מ"ל ז"ל פ"ו מה' שבת דחה דברי מהר"א ששון ז"ל הנז' והכי אמר. מר דלא נתיישבו בזה דברי מרן הב"י דסי' רמ"ד הנז' דאף דמדברי הרמב"ם ז"ל ליכא הוכחה לזה מ"מ מדברי שאר הפוסקי' משמע דאית להו דאפי' בדאיכ' תרתי לטיבותא דהיינו קודם השבת ואיסור שבות אסור דהרי הרא"ש ז"ל בפ' הפועלים הביא בשם רבינו סעדיה דאסור לומר לגוי מע"ש הילך מעות וקנה לי כך וכך וכן הר"ש בר ברוך והסמ"ג אסרו בפירוש אפילו בדאיכא תרתי לטיבותא ומדברי הטור סי' ש"ז נמי משמע הכי שכתב אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לגוי לשכור לו פועלים ואסור לומר לו אפי' קודם השבת לעשותו בשבת ע"כ ובודאי דלא מיירי ששוכר פועלים שיבנו לו בשבת שהרי דינים אלו כבר ביאר אותם הטור בריש הלכו' שבת אלא ודאי דלא מיירי אלא שהוא שוכר אותם שיבנו לו בחול ואפ"ה אסור ואע"פ ששכירו' פועלים אינו אסור אלא משום שבות ואומר לו קודם השבת יע"ש. והא ודאי דכן מבואר יוצא מדברי כל הני פוסקים שהביאם הרב מ"ל ז"ל דאפילו בדאיכא תרתי לטיבותא דהיינו קודם השבת ואיסור שבות אסור.
איברא איכא לאקשויי טובא לפענ"ד לפום ריהטא על האי סברא דהני פוסקים ז"ל דגם בדאיכא תרתי לטיבותא כההיא דאומר לגוי קודם השבת לשכור לו פועלים בשבת אסירי מהא דתנן בשבת דק"ן ע"א לא ישכור אדם פועלי בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ופרכינן עלה בש"ס מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר ר"פ חבר נכרי מתקיף לה רב אשי אמירה לנכרי שבות אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ"ל וכו' ופירש"י אמירה לנכרי שבות וכבר סתמה רבי למתני' נכרי שבא לכבות וכו' הא קמ"ל משנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא ליה וכו' יע"ש. והשתא אם איתא לסברת הני. קמאי דאפילו במלאכה דרבנן אסור אמירה לגוי ואפילו מע"ש. מאי פריך רב אשי על האי שנוייא דרב פפא אמירה לגוי שבות כלומר היא משנה שאינה צריכה דכבר סתמה רבי למתני' לעיל נכרי שבא לכבות ונייד מפני כן מכל וכל מלאוקמה בחבר גוי ונדחק לשנויי שנוייא דחיקא דתני רבי להך משנה יתירה לאשמועי' מדוקיה דידה בהדיא הוא דלא לימא וכו'. והא שפיר מתוקמ' בחבר גוי וכדשני לה ר"פ והא קמ"ל דאפילו קודם השבת. לא יאמר לחבר נכרי לשכור לו פועלים בשבת דאילו מהך משנה דסתמה רבי לעיל דנכרי שבא לכבות כו' אע"ג דכבוי לר"ש נמי לא הוי אלא מלאכה דרבנן לא שמעינן דאמירה לגוי שבות אלא באומר לגוי בשבת עצמו אבל לומר לגוי קודם שבת לעשות לו מלאכה דרבנן דאיכא תרתי לטיבות' אכתי לא ידענ' אי אסיר להכי תני הכא משנה יתירה דולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים וקמ"ל דאפילו קודם שכת לא יאמר לנכרי לשכור לו פועלים בשבת ועיין מה שהקשו שם התוס' ד"ה מה לי הוא כו' ועדיף טפי לאוקומי מתני' בחבר נכרי ובאמירה דקודם שבת מהאי שנוייא דשני רב אשי. אלא מדנייד רב אשי מהאי שנוייא דרב פפא ודחיק נפשיה לאוקמא בחבר ישראל והא קמ"ל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ומתני' מני כר"י כן קרחה דודאי דהוי שנוייא דחיקא גם דמתני' מני ר"י בן קרחה ולא קא משני בחבר נכרי כדשני לה ר"פ ובאמירה דקודם שבת כדאמרן דעדיף טפי וגם דאתיא מתניתין בכ"ע מוכח דבכה"ג כיון דאיכא תרתי לטיבותא דהוה האמירה קודם שבת והמלאכה דרבנן שריא האמירה לגוי ומשו"ה לא אשכח רב אשי לשנויי אלא בחב' ישראל והא קמ"ל וכו' ומתני' מני ר"י ן' קרחה היא כדשני לה וא"כ קשה על הני קמאי איך כתבו דאפי' בדאיכ' תרתי לטיבותא דהוה קודם השבת ומלאכה דרבנן אסורה. ויש לישב ודוק. ועיין לקמן בסמוך: