אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קעח

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קעח

קעז

אמירה לגוי שבות. נסתפק הגאון בעל חות יאיר ז"ל סס"י מ"ו באומר לגוי ומצוה לו שיאמר לגוי אחר לעשות מלאכה בשבת אי אסיר בכה"ג משום אמירה לגוי די"ל דהא דאסרו אפי' שבות דשבות היינו בששבות אחד מצד האמירה והשני מצד המלאכה אזי לא רצו לחלק בשבות דאמירה בין זיל אחים לי או זיל אייתי לי משא"כ אם אומר לגוי ומצוה לו לאמר לגוי אחר לעשות מלאכה אפי' דאורייתא מאן לימא לן דאסור וכ"ש אם הוא מלאכה. דשבות די"ל דבכה"ג ודאי לא גזרו רבנן אפי' שלא במקום מצוה ובכה"ג שרי' ביין נסך כח כחו וכן הטבל דתנן דבדבר שאין זרעו כלה גידולי גידוליו אסורין מ"מ גידולי גידולי גידוליו מותרין וכן בנדרים ספ"ז דנדרים את"ד הגאון ז"ל שם. ובסי' מ"ט והיא תשובה שהשיבו הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל פשיט לה מר להאי ספיקא לאיסורא וחיליה דיליה מהא דתנן בשבת פ' שואל דק"ן ע"א לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים ע"כ ובגמ' אמרי' פשיטא מה לי הוא מה לי חברו אמר ר"פ חברו נכרי מתקיף לה רב אשי אמירה לגוי שבות וכו' והפוסקים דייקי מכאן שאסור לאדם לומר לנכרי שישכור לו פועלים והנה נלע"ד מ"ש לא ישכור פועלים בשבת רצ"ל לא יאמר לפועלים ולשאול אותם אם ירצו להשתכר אע"פ שלא הזכיר להם סכום מעות דהא איתא עוד התם משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות דאמר קרא ממצא חפצך ודבר דבר חפציך אסיר חפצי שמים מותרים ע"כ וכתב הטור בסי' ש"ו בשם מהר"מ מרוטונבורק וז"ל ודוקא לדבר אליו אם רוצה להשתכר אבל לשוכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור עכ"ל וכן דעת הרמב"ן ושאר גדולים עיין בב"י וכן פסק בש"ע. א"כ משמע שדבר הרשות אסור לומר לפועלים אם ירצו להשתכר אע"פ שלא שכרן ולא הזכיר להם סכום מעות. וכיון שפירוש דמתני' מ"ש לא ישכור פועלים רצ"ל שלא יאמר להם אם רוצים להשתכר ממילא מ"ש ולא יאמר לחברו היינו נכרי לשכור לו פועלים רצ"ל נמי שלא יאמר לנכרי שיאמר לנכרי אחר אם רוצה להשתכ' ממילא נשמע שאסור לומר לנכרי. שיאמר לנכרי אחר לעשות לו מלאכה והוא מה שרצינו בלי פקפוק ולענ"ד שאין לראיה זו שום פירכא גם מצד הסברא הוא אסור למ"ד שלחומרא יש שליחות לנכרי א"ד פשיטותו של הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל יע"ש. ובסי' נ"ג חזר הגאון בעל חות יאיר ידו שנית לחזק דבריו הראשונים ודחה לראיה זו דהגאון בע' עבודת הגרשוני מההיא דלא יאמר לחברו לשכור לו פועלי' באמת הבנין דאמירה לגוי לעשות דבר שהוא משום שבות לא קא מבעיא ליה שזה מחלוקת ישינה בין הפוסקים כמבוא' בסי' ש"ז וזו היא ממש סוגיא הנ"ל דאחר דשכי' פועלים לו יהי בלא פיסוק דמים אסו' מקרא דממצא חפצך וגו' מעתה מ"ש לא יאמר אדם לחברו גוי לשכור לו פועלים הוי באומ' לגוי לעשות לו דבר שהוא משום שבות וכו' וכ"ש לדעת רבינו הוה מצי הש"ס לומר דקמ"ל לאסו' אמי' לאמי' בעלמא דודאי קיל טפי אחר דאין בו מעשה כלל אלא ע"כ אין כאן רק אמי' אחת ומה שהגוי שוכר פועלים אינו עניין לאמי' מגוי לגוי רק אסו' גמור וכו' משא"כ אמי' לגוי לאמו' לגוי אחר אכתי לא איפשיטא אפי' אם הגוי השני עושה מלאכה דאוריי' בשבת וכ"ש אם אינו רק שבות וכ"ש אם אומר לגוי שיאמ' לגוי או לישראל הדר אצלו שיעשה מלאכה פלונית למחר. ואף כי מ"ש לחלק אינו רק סברת הכרס מכל מקום הדבר מוכח ומוכרח לחלק ביניהם את"ד ז"ל יע"ש.

ולפענ"ד הגם שראייתו של הגאון בעל עבוד' הגרשוני מההיא דלא יאמ' לחבירו לשכו' לו פועלים לאו ראיה היא כלל וכאשר יפה השיב עליה הגאון בע' חות יאיר ז"ל. מ"מ לענין דינא נראה עיקר כהגאון בע' עבודת הגרשוני ז"ל דגם אמי' דאמי' לנכרי בשבת אסירא משום שבות. ואמינא לה ממ"ש התוס' בע"ז דמ"ה ע"ב ד"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו וז"ל הק' הר"ר אלחנן דלכאו' משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות והא אמירה לגוי שבות ואפי' בדבר שאינה של שבת כדאמרי' בפ' השוכר את הפועלים וכו'. וי"ל דמצוה שאני ע"כ יע"ש. וכן הקשו ותירצו בר"ה דכ"ד ע"ב ד"ה שאני ר"ג וכו' יע"ש. והנה מ"ש דלכאורה משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות כוונתם לאפוקי מפירושו של הרא"ש ז"ל שם בע"ז שפי' שאני ר"ג דאחרים עשו לו כלומ' קנאן מן הנכרי עשוי יע"ש. ולפי פי' זה אין מקום קושית הר"ר אלחנן מהא דאמירה לגוי שבות לכן הקדים הר"ר לחנן ואמר דלכאו' משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות כלומ' לא שקנאו עשוי מהגוי כדפירש הרא"ש מדקאמ' שאני ר"ג דאחרים עשו לו דמתיבת לו משמע שבשבילו עשה הגוי והיינו שר"ג צוה להגוי לעשות וא"כ קשה מהא דקי"ל אמירה לגוי שבות והוצרכו לתרץ דמצוה שאני. והשתא אם איתא דאמירה לאמירה לגוי שרי מאי קשיא להו עד שהוצרכו לחדש מכח קושיא זו דמצוה שאני הא י"ל דר"ג אמר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות דבהכי ליכא איסורא משום אמירה לגוי שבות ולעולם דאמירה לגוי לעשו' אסור אפי' במקום מצוה והיינו דקאמר שאני ר"ג דאחרים עשו לו פירוש שאמר לגוי שיצוה לגוי אחר לעשות לו אלא מוכח דאמירה לגוי שבות לעול' אפי' לומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות לו דאין לחלק ולכן הוצרכו לחדש גבי שאר איסורים דקי"ל דאמירה לגוי שבות דבמקו' מצוה שאני אע"ג דגבי שבת אפי' במקום מצוה אסיר אמירה לגוי מכח הא דר"ג. וכן יש להוכיח ג"כ מדברי הרא"ש ז"ל הנז' שנדחק לפרש הא דאמרי' שאני ר"ג דאחרים עשו לו דקנאן מן הגוי עשוי. ונראה ודאי שקושייתו של הר"ר אלחנן ז"ל הנז' היא שדחקתו לפרש כן. ואם איתא דאמי' לאמירה שריא מאי דוחקיה לפרש כן הא קושית הר"ר אלחנן שפיר מיתרצא בהכי דמיירי שר"ג אמר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות. אלא מוכח דגם אמירה גוי שיאמר לגוי אחר אסור משום שבות כנ"ל. עוד. נ"ל להביא ראיה ממה שהקשה בהגה' מרדכי בשבת פרק שלישי והביאו הרב מג"א ז"ל סימן ש"ז ס"ק כ"ט וז"ל ויש לשאול דבפ' הפועלים מסקינן דאפילו בשאר איסורין איכא איסור אמי' לכותי ובפ' גיד הנש' תנן שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכו אלמא מותר לומר לכותי אכול גיד הנשה ומעשים בכל יום שאנו מאכילין וכו' יע"ש. והשתא אם איתא דאמירה דאמירה לא אסירא מאי מקשה מהא דתנן שולח אדם ירך הא י"ל דמיירי בשולח לגוי ע"י גוי דהויא אמי' לגוי זה שלוחו שיאמר להגוי אחר ששולחו לו שיאכלנו אלא מוכח דגם אמירה דאמירה שבות ועוד יש להבי' ראיה מהא דעירובין דס"ח ע"א ניחם ליה אגב אימיה יע"ש. והשתא אם איתא דאמירה דאמירה שריא כי לא צריכה נמי וכי לא היה שם שני נכרים מצויין בעיר ועיין שם בתוס' ד"ה לשבות דלית ביה מעשה וכו'. כנלע"ד ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה