אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קלז

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קלז

קלו

אין מבטלין איסור לכתחלה. אפילו למ"ד דמדאורייתא אין מבטלין אי"ל היינו כי מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות מהאיסור אבל באינו מתכוין לבטל. האיסור כי הא דגיעולי כלי נכרים דאין כונתו אלא להכשיר הכלי שרי כ"כ הר"ן ז"ל פרק אין מעמידין גבי קנקנים של נכרים.

ונסתפקתי בסברת הר"ן ז"ל הלזו אם היינו דוקא בכהאי גוונ' דגיעולי כלים דמעשיו מוכיחין על כוונתו דלא חפץ באיסור' שהרי אדרבא הוא טריח להגעיל את הכלי כדי שיפלוט האיסור הנבלע בו ולהכי אף כי ממילא הנה הוא מבטל איסור הבלוע ברוב היתר דמי ההגעלה וכי נהנה אח"ך מן המים הרי נהנה מהאיסור שביטלו מ"מ כיון דאיהו לא חפץ באיסורא שרי אבל היכא האין מעשיו מוכיחין דלא ניחא ליה באיסורא אף שאין כוונתו לבטל האיסור משהו הבלוע אלא עיקר כוונתו לתקן בו המאכל אפ"ה אסור דכיון דאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דלא חפץ באיסורא לא אזלינן בתר מחשבתו דלא מכוין לבטל האיסו' אלא בתר מעשיו דהרי הוא מבטל אי"ל. או דילמא כל שאין כוונתו לבטל האיסור אף שאין מעשיו מוכיחין על כוונתו שרי כיון דסוף סוף איהו בדידיה אינו מכוין לבטל האיסור.

והנה טרם בואי לפשיטות ספקינו אמרתי לבאר כוונת עיקר דברי הר"ן ז"ל דנראין לכאו' בלתי מובנים דהנה הר"ן ז"ל כתב סברא הנז' על מאי דאיבעיא לן התם בקנקנים של גוים מהו לתת לתוכן שכר וז"ל ומהא שמעינן שהמים של מילוי ועירוי מותרים בשתיה והקשה הרשב"א ז"ל א"כ מצינו שמבטלין אי"ל שהרי נותנין מים או שכר בכלי זה כדי לבטל טעם היין והמים והכלים מותרים ותירץ לו הר"י ז"ל שבליעת היין אינן אלא משהו וכיון שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם מבטלין אותו לכתחלה וכו' וכ"כ הראב"ד ז"ל באיסור משהו שלו דמהא שמעינן דמבטלין איסור משהו וכו'. ולי גברי רברבי חזינא אבל איני רואה לדינם מכאן ראיה לפי שהכשי' המים של עירוי אינו מטעם שיפליטו את הכלי מהיין שהרי לא מצינו בשו' מקום שהצונן פליט אלא ודאי שאין המים מכשירין אלא מפני שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא הרי הן כאילו שורפין אותו במקומן ועוד שאפי' תאמר שהן מוציאין אותו ומערב אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אי"ל אלא למי שמתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו הא לא"ה לא שאם לא תאמר כן למי שסובר דמאי דאמרינן אין מאי"ל מדאורייתא הוא וכו'. א"כ היאך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה דודאי בבני יומן אמרת כן וכו' ומעתה היאך צותה תורה להגעילן והרי הוא מבטל איסור הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אי"ל אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי ולפיכך אין להביא ראיה מכאן וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. ולכאור' דברי הר"ן אינם מובנים וצריכין ביאור חדא דמאי ראיה מייתי מגיעולי כלי מדיין דהנה איהו ז"ל עיקרו לא בא אלא ליתן טעמא דהיתירא דמים של עירוי משום שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו ומייתי לה מכלי מדין ומנ"ל דמי ההגעלה דכלי מדין נתנו לשתיה כי היכי דנכריח מיניה דכל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו שרי דילמא מי ההגעלה סתמייהו לאו לשתיה נתנו לא נשפכים והולכין לאיבוד ומשו"ה אין כאן מבטל איסור. ותו דאפי' אי מי ההגעלה נמי לשתיה חזו ולא אזלו לאבוד. משום הכשר הכלי וכדי שלא יבא לידי איסור מבטל אי"ל אסרתן התורה למי ההגעלה דהשת' ליכא משום מבטל אי"ל. ואי משום שמכשיר הכלי נקרא מבטל איסור הא ודאי ליתא דאינו אלא סוחט האיסור ומפרידו מן הכלי ומשליכו וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' משא"כ במים של ערוי או שכר דהרי הוא נהנה מן המים ומן השכר ולכן שפיר מייתו הני גברי רברבי ראיה לדינם. ותו איכא למידק בדברי הר"ן ז"ל דבסיום דבריו כתב אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור וכו' אשר נראה מדבריו דמי הגעלת כלי מדין לא ניתנו ליהנות מהם שהרי כתב ואינו נהנה מן האיסו' וכו' וזה תימא דלפי מאי דבעי להוכיח מהגעלת כלי מדיין ע"כ דמי ההגעלה מותרים וליהנות ניתנו וכי שתי להו הרי הוא נהנה מהאיסור. תו איכא למידק במ"ש בהוכחתו מכלי מדין בזה הלשון היאך הכשירה תורה כלי מדין וכו' ומה הלשון אומרת היאך הכשיר' תור' דלשון זה צודק על אחר ההגעלה איך הוכשרו ע"י הגעלה וזה תימא דאפי' למ"ד אין מאי"ל מדאורייתא הוא בדיעבד בטל ומבוטל ומותר ולא הו"ל לומר אלא היאך צותה תורה וכמ"ש אח"ך ומעתה היאך צותה תורה וכו' ותו דאמאי איכפל תנא הדבר במילות שונות איך הכשיר' תורה וכו' והדר תני לה ומעתה היאך צותה תורה להגעילן וכו'.

אמנם נראה דכוונתו מבוארת ומוכיח שפיר מהא דגיעולי כלי מדיין דע"כ כל שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות שרי ואפי' דע"כ הוא נהנה מן האיסור שרי דכאילו אינו נהנה מן האיסור הוה משום דבכה"ג הו"ל הנאה הבאה לו בעל כרחו דלאו הנאה היא כדאמרי' בעלמא הנאה הבאה לו לאדם בע"כ לאו הנאה היא והוא ממה שהכשירה התורה כלי מדיין בהגעלה ואיך הכשירה תורה בהגעלה והרי המים פלטי לאיסור ומער' במים וחוזרין המים ואוסרין את הכלי שהרי הכלי חוזר ובולע מן המים הנאסר ע"י תערובת האיסו' שנתערב וע"כ לומר דמשו"ה הכשירה התורה ע"י הגעלה משום דמיירי ביש במים שיעור לבטל האיסו' הנפלט מהכלי ולהכי כי חזר הכלי ובולע מן המים היתירא בולע שכבר נתבטל האיסו' במים ונמצא לפ"ז דא"א להכשי' הכלי ע"י ההגעלה אלא ע"י מה שמבטל האיסור ברוב המים ומעתה היאך צותה תורה להגעילן כלומר כיון דעיקר ההכשר בהגעלה ע"כ דלא הוה לא ע"י מה שמבטל האיסור הבלוע במים איך צותה תורה לבטל אי"ל שהרי ע"כ הכלי בולע מהמים שמעורב בו האיסור וא"כ מה יתן ומה יוסיף במה שישפוך המים של ההגעלה הא עכ"פ הרי הוא נהנה מן האיסור במה שחזר ובלע הכלי. אלא על כרחינו לומר דכיון דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו אלא מתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור כלומר כיון דהוא אין כונתו אלא להכשיר הכלי אף דע"כ הנה הוא נהנה מן האיסור על ידי מה שחוזר הכלי ובלע ממי ההגעלה אינו נהנה מן האיסור מקרי משום דהו"ל הנאה הבאה לו לאדם בע"כ דלאו הנאה היא שרי כנלע"ד כוונת הר"ן ז"ל ועלה כהוגן כל מה שדקדקנו בדבריו וממילא נפיק לפי הוכחתו הלזו דהמים של ההגעלה וכן מי ערוי מותרין דאע"ג דע"כ הוא נהנה מן האיסור כיון שאינו מתכוין כדי ליהנות אלא להכשיר הכלי הו"ל כאינו נהנה משום דהו"ל הנאה הבאה לו בעל כרחו דלאו הנאה היא ככל האמור ומדובר. ולכן שפיר קאמר מר דאין לגברי רברבי ז"ל הנז' שום ראיה לדינם מהא דקנקנים של נכרים.

כי ע"פ הבא'ר תמהני על הרב כנה"ג ז"ל שכתב ביו"ד סי' קכ"א הגה' הטור אות י"א וז"ל מגעילין ומטבילין וכו' נ"ב ואין זה נקרא מבטל האיסור לכתחלה דדוקא לאכול האיסור ע"י ביטול אז אין מבטלין אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מהמים דנפלט האיסור שבהן הר"ן פרק א"מ גבי בעיא דמהו ליתן מים או שכר בכלים אסורין מיין נסך וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהרב ז"ל הבין בכונת הר"ן ז"ל דטעמו משום דאינו נהנה מהמים כלל אלא שופכין אותן לאיבוד וכ"כ עוד בסי' צ"ט הגה"ט אות י"א יע"ש. ונראה דמה שהביאו לזה הוא ממ"ש הר"ן ז"ל בסוף דבריו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור וכו' והבין הרב ז"ל דכוונתו דאינו נהנה מן האיסור היינו לפי שאין עושה שום דבר מהמים. ואחרי המחי' רבה מכבוד רבנותיה דמר אין דבריו ז"ל אלו אלא דברי תימא דאיך לא השגיח הרב ז"ל דעיקרו לא בא הר"ן ז"ל בדברים אלו אלא ליתן טעם להיתר מי עירוי לשתיה משום דאינו מתכוין לבטל האיסור וממילא דע"כ דמי ההגעלה נמי מותרים לשתות וטעם ההיתר משום דאינו מתכוין לבטל. ומ"ש הר"ן ז"ל בס"ד ואינו נהנה מן האיסור על כרחין כוונתו כדכתיבנא אנן בעניותין וזה ברור ודברי הר"ב כנסת הגדולה ז"ל לשש צריכין עיון.

וע"פ מאי דכתיבנא אנן בעניותין בכוונת הר"ן ז"ל מקום אתנו להבין מ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' שמ"ט דמה שמשימין חלב בין נסר לנסר בקנקנים של עץ בסדקים כדי שלא ינטף היין אין בכך כלום לפי שטבע היין שמתרחק מן החלב ואפי' נגיעה אין כאן ועוד דהיין הנוגע בחלב כבר הוא מתערב עם היין האחר ואין זה כמבטל האיסור לכתחלה כיון שאין כונתו לבטלו וליהנות מהאיסור אלא כוונתו לתקן הכלי ולהדביק סדקיו וראיה לזה מכלי מדיין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בבני יומן דבר הכתוב למאן דסבי"ל נותן טעם לפגם מותר וא"כ למאן דאית ליה דאין מאי"ל הוא איסו' דאוריי' מה הועילה ההגעלה והלא אפי' היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ואין כאן הכשר אלא שאין זה נחשב מבטל אי"ל כיון שאין כוונתו אלא להכשי' הכלי א"ד ז"ל יע"ש. ותהי עליו הר"ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ס"ד סקכ"ו דהא מלתא דפשיטא היא דאף מאן דאית ליה דהא דאין מאי"ל הוא איסור' דאורייתא מ"מ מודה מיהא שאם עבר ובטלו מדאוריי' בטיל ואפי' במזיד וא"כ מנין הרגלים לומר שהמים אסורין אף שיש בהן ששים נגד האיסור וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ע"כ ת"ד הרב פר"ח ז"ל יע"ש שהאריך הרחיב בתמיהא זו. והיא לכאורה תמיהא אלימתא ע"ד הריב"ש ז"ל לפי מרוצת לשונו ז"ל. ואשר אני אחזה לי דכונת הריב"ש ז"ל בדברים אלו הוא כמ"ש בכונת דברי הר"ן ז"ל וטובים השנים אמרו דבר אחד ועיקר כונתו בזה להכריח שלא תאמר דטעם היתר הגעלת כלי מדין הוא משום דליכא התם שום בטול איסור לכתחלה כלל משום דהמים לשפיכה קיימי ולא חזו ליהנות מהם ואמטול הכי אמרה תורה להגעיל כלי מדין ולא חששה להא דמבטל אי"ל שהרי אינו נהנה מהמים כלל ואין זה אלא כסוחט האיסור ומפרידו מן ההיתר ומשליכו להאיסור לזה ביאר ובא הריב"ש ז"ל ותלמודו בידו להורות נתן דע"כ אי אפשר לההגעלה בלי שיבטל אי"ל וכן הוא שיעור כוונת לשונו הזהב מה הועיל' ההגעל' כלומר בלי שיבטל אי"ל אי אפשר שתועיל ההגעלה שהרי אפי' היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי אי לאו משום דבטלו במים ע"י רובם עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל כלומר שהכלי חוזר ובולע מן המים ואין כאן הכשר ונמצא דעיקר הכשר הכלי לא אתיא לא ע"י מה שיש במים שיעור לבטל פליטת הכלי דהשתא כי חוזר ובולע היתירא בולע ומעתה איך צותה תורה להגעילן כיון שע"כ א"א להגעלה בלא ביטול איסור לכתחלה אלא ע"כ שאין זה נקרא מבטל אי"ל כיון שאין כוונתו אלא להכשיר הכלי כן נלע"ד בכוונת דברי הריב"ש ז"ל אלא שקיצר וסמך על המבין.

ומעתה אשובה אראה מאי דעתיה דהרן ז"ל באינו מתכוין לבטל האיסו' כדי ליהנו' אבל אין מעשיו מוכיחין על כוונתו דאין רצונו באיסו' כאשר חקרנו אי שרי או לא דהנה לפי מה שהוכיח סברתו הנז' מהגעלת כלי מדיין אין לנו להתיר אלא בכגון דא דגיעולי כלים דעינינו הרואות את מעשיו דאין חפצו ורצונו באיסור ואדרבא הרי כל עסקו הוא להפריד האיסור מהכלי דלכן הוא מגעיל ולהכי אף דע"כ ממילא הוא מאי"ל ונהנה מהאיסור שרי דלאו הנאה היא כלל משום דהו"ל הנאה הבאה לו בע"כ משא"כ במבשל בכלי שבלוע בו איסור משהו אף דאיהו בדידיה אין כוונתו אלא לתקן המאכל מ"מ כיון דעכ"פ ע"י תיקונו המאכל מבטל אי"ל ונהנה ממנו מאן לימא לן דלא ניחא ליה באיסור'. הא ודאי דבכה"ג אין בידינו להתיר מהגעלת כלי מדין דהתם מעשיו מוכחין דלא ניחא ליה באיסורא וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ן ז"ל פ' כל שעה אההיא דפרכינן התם עלה דאמרי' כלי חרס ישברו לישהינהו אחר הפסח וליעביד בהו שלא במינן. והקשה ע"ז הר"ן ז"ל שם דהא אין מבטלין אי"ל יע"ש מה שתי' והשתא קשה. טובא דמאי קשיא ליה להר"ן ז"ל התם הא כי מבשל בהן אין כוונתו לבטל האיסור כדי ליהנות אלא כדי לתקן בו המאכל ובכל כה"ג דאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות הא אמר מר ניהו גופיה בפ' אין מעמידין דשרי. וכבר ראיתי להרב שער המלך ז"ל פט"ו מה' מאכלות אסורות דין כ"ה דרמי ומקשי דברי הר"ן ז"ל דהני תרי דוכתי הנז' אהדדי והניח דברי הר"ן ז"ל בצ"ע יע"ש. אמנם לפי מאי דכתיב' אנן בעניותין נראה דלק"מ דע"כ לא כתב הר"ן ז"ל בפ' אין מעמידין האי סברא דכל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנו' שרי אלא דוקא בכה"ג דגיעולי כל מדין דמעשיו מוכיחין דלא ניחא ליה באיסורא משא"כ בהא דכלי חרס דפ' כל שעה דבעי להתיר לבשל בהן לכתחלה די"ל דניחא ליה באיסורא ולהכי לא אזלי' בתר כוונתו דלא ברירא לן אי ניחא ליה בהנאתו מהאיסור.

ובהכי ניחא נמי מ"ש עוד הר"ן ז"ל בתשובו' סי' נ"ז דנשאל אם מותר לטחון כאחת החטים המבוקעות עם אותן שאינן מבוקעות אם יש לחוש לזה מפני שאין מבטלין אי"ל או נקל בזה לפי שמה שאמרו שאין מאי"ל אינו אלא מדרבנן בעלמא והשיב ע"ז הר"ן ז"ל וז"ל הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דאין מבטלין אי"ל מדאוריי' הוא וכו' ומ"מ אפי' לדבריו במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתירו וכו' עד אבל למעש' לא מלאני לבי להקל בכך אלא בררו אותן והסירו אותן המבוקעות מהן והשאר מותר א"ד ז"ל יע"ש. וחזר וכתבו שם סי' נ"ט יע"ש. ולכאורה קשה עליו דלמה ליה כוליה האי הא אינו מתכוין לבטל כדי ליהנות אלא לטחון הוא מתכוין ובכה"ג שרי וכ"כ בהדיא הטור ז"ל בא"ח סי' תמ"ח על הא דחטים מבוקעות דשרי משום שאינו מתכוין לבטל אלא לטחון יע"ש. וכיון דהר"ן ז"ל איהו גופיה הוכיח סברא זו בראיה ברורה מהגעלת כלי מדין אמאי לא כתב טעם זה בחטים מבוקעות ולא עוד אלא שלא מלאו לבו להקל והצריך ברירה. אמנם לפי האמור ניחא דהר"ן ז"ל סבי"ל דכיון דהאי סברא דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות אין בידינו להתיר אלא ממה שמצינו שצותה תור' להגעי' כלי מדין אין לט כח להתיר מטעם זה אלא כיוצא בכענין הגעלת כלי מדין כאמור.

אמנם מדברי הריב"ש ז"ל בהא דמשימין חלב בין נסר לנסר לקנקנים שכתב' לעיל מוכח דאף שאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דאין רצונו ליהנות מהאיסור כל דאיהו בדידי' אינו מתכוין לבטל אלא כדי לתקן הכלי שרי שהרי בנ"ד שמשים חלב בין נסר לנסר אין במעשיו אלו שום הוכח' דלא ניחא ליה באישורו של חלב שמתערב ביין ואעפ"כ אתי עלה מטעמא דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ומוכח ליה מכלי מדין.

איברא דנראה לכאורה להוכיח דגם הר"ן ז"ל ע"כ דסבי"ל דאף בכה"ג שאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דלא ניחא ליה באיסור' כל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנו' מהאיסו' אלא לתת בקנקני' שכר או מים שרי שהרי הר"ן ז"ל עיקרו לא בא בסבר' זו אלא לדחות ראיית הני גברי רברבי דמייתו לדינם מהא דשרי' לתת לתוך קנקנים של יין נסך מים או שכר ומעתה הדרא קושית הרב שער המלך ז"ל ממ"ש בפ' כל שעה הנז"ל לדוכתא וכמו כן קשה ממ"ש בתשו' כנז'.

האמנם כי דייקינן פורתא נראה דשפיר י"ל בדעת הר"ן ז"ל כדכתי' דכל שמעשיו מוכיחין דלא ניחא ליה באיסור' בכה"ג דגיעולי כלי מדין דוקא הוא דשרי והא דקנקנים של נכרים דיין נסך דישראל נותן לתוכן מים או שכר נמי הוי כגוונא דגיעולי כלי מדין דכיון דבנתינת מים או שכר מבטל לטעמא דחמרא הנה במה שאינו רוצה לתת לתוכן יין מיד אלא נותן לתוכן קודם מים או שכר דהוא כדי שהמים או השכר יבטלו לטעם יין הבלוע בו. הרי בזה מוכיחין מעשיו שפיר דלא ניחא ליה באיסור' דאי הוה ניחא ליה באיסור' אמאי נותן לתוכן בתחל' מים או שכר כדי ליתן אח"ך בהן יין ואינו נותן מיד בתוכן יין אלא מוכח מנתינתו לתוכן מים או שכר קודם דלא ניחא ליה באיסור' ולהכי הוא נותן מים או שכר כדי שיב שיבטלו לטעמא דחמרא ויוכשר הכלי להיות ראוי ליתן לתוכו חמרא ומאחר שבשביל שהנכרי נתן לתוכן יין הוא נותן לתוכן מים או שכר בתחלה ולא יין מוכיחין מעשיו שפיר על כונתו דאין כונתו לבטל האיסור כדי ליהנות אלא כדי להכשיר הכלי דומיא דגיעולי כלי מדין ולהכי המים או השכר מותרין דאינו נהנה מי האיסו' מיקרי כיון דאיהו לא ניחא ליה באיסורא והו"ל הנאה הבאה לו בע"כ דלאו הנאה היא והכי מוכיחין דברי הר"ן ז"ל בריש דבריו שכתב בשם הרשב"א בהאי לישנא א"כ מצינו וכו' שהרי נותנין מים או שכר בכלי זה כדי לבטל טעם היין והמים והכלים מותרין וכו' הרי לך בהדיא דמה שנותן מים או שכר בהכלי עיקרו הוא כדי לבטל טעם היין ולהכשיר הכלי וא"כ הרי זה דומה ממש לגיעולי כלי מדין דמייתי מינה הר"ן ז"ל כנלע"ד ברור בדעת הר"ן ז"ל ונמצאו דבריו עולין כהוגן ולק"מ כמדובר לעיל.

ולפי האמור ומדובר בטעם ההיתר דנתינת שכר או מים בקנקני יין נסך משום דהוה דומיא דגיעולי כלי מדין כנז' ממילא מוצל הוא הר"ן ז"ל ממה שהקשה עליו הר'ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קכ"ב סק"ג וז"ל גם מה שתירץ עוד שאין כאן מבטל אי"ל אינו מספיק למאי דשרינן ליתן בו שכר לכתחלה בידים ואף שאינו מתכוין להכשיר את הכלי אינו בדין להתיר א"ד ז"ל יע"ש. ולמאי דכתיבנא לק"מ דנתינת שכר נמי עיקרו כדי להכשי' הכלי הוא וכמו שמוכח מדברי הרשב"א כדכתי' והרי זה דומה ממש לגיעו' כלי מדין וברור.

המורם מכל האמור דלע"ד ע"כ לא קאמר הר"ן ז"ל דכל שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו שרי לבטל לכתחל' אלא דוקא בשמעשיו מוכיחין על כוונתו דלא ניחא ליה באיסורו ואדרבה הנה הוא חוזר להרחיק האיסור מאליו כהא דגיעולי כלי. מדין אבל לבשל לכתחלה בקדרה הבלוע בו איסור משהו אע"ג דאין כוונתו לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו אלא עיקר כוונתו לתקן בו המאכל אסור. אמנם לפי מ"ש הריב"ש ז"ל בהא דנותן חלב בין נסר לנסר בקנקנים מבואר דדעתו ז"ל דאף בכה"ג שרי וכן מוכח נמי מדברי הטור בא"ח סי' תמ"ח גבי חיטים מבוקעין שכתבתי לעיל. והנה מור'ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' קכ"ח ס' א' פסק להך דינא דהריב"ש ז"ל דנותנים יין בכלים שנסריהם מדובקים בחלב ויהיב שם טעמא דשריותא משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש וכו' ואינו נוגע כלל ביין יע"ש והיינו כמ"ש הריב"ש ז"ל בתחלה. ולכאורה איכא למידק על מור'ם ז"ל דהא הריב"ש ז"ל מסיק בטעמא אחרינא משום דבטל ברוב היין ואינו מבטל אי"ל משום דאינו מתכוון. וכו' ואמאי מור'ם ז"ל לא בחר בהאי טעמא ונייד מיניה וכתב טעם הא'. ואפשר דמשו"ה לא נראה לו טעמו השני משום דק"ל על טעם השני דלא הוה דומיא דגיעולי כלים וסבי"ל דע"כ לא אמרי' דכל שאינו מתכוין לבטל שרי אלא דוקא בכה"ג דגיעולי כלי מדין וכמ"ש בעניותין לדעת הר"ן ז"ל ומשו"ה ע"כ ליכא טעמא דשריותא להני דנהיגי לתת יין בקנקנים הנז' אלא האי טעמא קמא דיהיב הריב"ש ז"ל כנ"ל ועמ"ש הר"ב פר"ח בא"ח סי' תנ"ג ועמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשו' ח"א סי' מ"ז ועיין בתשובות מהריט"ץ סי' פ"א:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה