אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קלו

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קלו

קלה

אין מבטלין איסור לכתחלה. לא מבעיא לערב איסור בעין ברוב היתר דאסור אלא אפי' נפל איסור לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו וכדאית' במ' תרומו' משנה וכ"פ כל הפו' ז"ל.

ויש להסתפק למ"ד אין מבטלין איסו' לכתחלה מדאוריי' אם היינו דוקא לערב איסו' בעין ברוב היתר ולבטלו הוא דאסור מדאוריי' אבל בנפל איסור בתוך היתר מין בשאינו מינו דאין בו שיעור לבטלו מדאוריי' דליכא ששים שרי מדאוריי' להוסיף עליו היתר ולבטלו ומדרבנן הוא דאסור להוסיף עליו. או"ד כיון דכי נפל לתוך היתר לא בטי' מדאוריי' משום דליכא שיעור בהיתר לבטלו אף דהשתא אין האיסור בעין אסור מדאורייתא להוסיף עליו ולבטלו למאן דאמר אין מבטלין איסור לכתחלה מדאוריי' הוא.

ולכאורה נראה דבכה"ג דאין האיסור בעין לכ"ע מדאורייתא שרי להוסיף עליו היתר ולבטלו כיון דעיקרא דהא דאין מבטלין אי"ל דהוי דאורייתא למ"ד יליף לה ממאי דאמרינן גבי זרוע בשלה דחידוש הוא א"כ איכא למימר דלא אסיר מדאורייתא אלא כעין זרוע בשלה דוקא דמערב איסור בעין לכתחלה ברוב היתר וכן נרא' לכאורה מדברי הרשב"א במשמר' הבית דק"ט ע"ב שכת' שם על מה שהקשה עליו הרא"ה ז"ל בבד"ה דקדרה שאינה בת יומא איך מותר לבשל בה הא הו"ל מבטל אי"ל דאסור מדאורייתא וע"ז השיב ע"ד הרשב"א ז"ל וכתב דאין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דמדאוריי' אין מאי"ל וכו' ולא עוד אלא אפי' מי שדוחק אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסור מדאוריי' היינו לבטל איסור בעינו כעין זרוע בשלה שמבשל עם האיל דאפשר לבשל זה בפ"ע וזה בפ"ע וכו' כתבנו דבריו לעיל באורך בסי' הקודם יע"ש. הנה שכתב ז"ל דהיינו דוקא לבטל איסור בעינו כעין זרוע בשלה הוא דהוה מדאורייתא משא"כ בלע שבקדרה דאינו בעין. וא"כ אוף ה"נ באיסו' שנתער' ואין בו שיעור לבטלו כיון דאין האיסור בעין כעין זרוע בשלה שרי מדאורייתא להוסיף עליו מן ההיתר כדי שיעור ולבטלו.

האמנם אנכי הרואה כי ע"כ דמאי דכתב הרשב"א ז"ל בריש דבריו היינו לבטל איסור בעין כעין זרוע וכו' לאו דוקא דבעינן כעין זרוע בשלה ממש ולאפוקי באם אינו בעין ממש כעין נדון דידן דשרי לבטלו ולהוסיף עליו מדאוריי' שהרי בסיום דבריו כתב אבל בלע שבקדרה א"א ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובתו ואי אתה אוכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובת. הרי דדוקא בבלע שבקדרה משום שפוגם תערובתו הוא דשרי מדאוריי' לבטלו לכתחלה אבל באיסור שאינו פוגם תערובתו אף שאינו בעין כעין בלע שבקדרה אסור מדאוריי' לבטלו לכתחלה וכל שכן באיסור שנפל להיתר ואין בתערובתו דהיתר שיעור לבטלו דאיכא הכא טעמו וממשו של איסור דאסור מדאורייתא להוסיף עליו ולבטלו. וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל גבי הא דר"א דפ' הנזקין באגוזי פרך שנתפצעו הביא דבריו הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' גיד הנשה ד"ק ד"ה שאני חתיכה וכו' וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל דדוק' כשנתע' מעצמן או שנתערבה בשוגג הוי איסורא דרבנן כדאמרי' דמדאורייתא חד בתרי ביטל מאחר שנתערבה שם בשוגג או מאליו ונמצא כשהוא פוצע לבסוף אינו עובר ע"ד תורה דאינו מבטל דבר תורה אלא איסור דרבנן אבל מערב לכתחלה ואפי' משהו כדי להתירן עובר על דברי תורה וכמ"ש למעל' דילפי' לה מזרוע בשלה דקרינן לה חידוש משום דמבטלין אותו לכתחל' אלמא שאין מבטלין אי"ל דאוריי' הוא עכ"ל הרשב"א ז"ל שם יע"ש. הנה שכתב הראב"ד ז"ל דמשו"ה גבי הא דאגוזי פרך לא הוי הא דפצען אלא מדרבנן משום דכבר נתבטל מדאוריי' חד בתרי. וא"כ הרי מוכח להדיא מדבריו דכי נתערב דלא בטיל מדאורייתא כי מוסיף עליו ומבטלו עובר אדאוריי' דהרי הוא מבטל איסור תורה.

האמנם ראיתי להרב מהרד"ף ז"ל בס' מזמור לדוד סי' צ"ט דע"ו ע"א מן הספר דפשיטא ליה דכל שאין האיסור בעין רק נפל להיתר מין בשאינו מינו ואין בו ששים דאע"ג דלא בטיל מדאורייתא שרי לכ"ע להוסיף עליו לכתחל' מדאוריי' יע"ש. ולדידי אחרי המחי' רבה דהא ליתא ומה שהאריך עוד שם הרב הנז' דע"ג ע"ב ודע"ד ע"א בזה יש להשיב על דבריו ובפרט במה שהוכיח מסוגיא דנזיר ממאי דנפיק לר"ע דטעם כעקר דאורייתא מגיעולי גוים והשתא אם איתא דאע"ג דאין האיסור בעיניה אלא טעמא בלוע בדבר אחר אפ"ה איכא ביה איסור דאוריי' לבטלו היכי בעי תלמודא לאוכוחי מינה דטעם כעקר דאוריי' דילמא לעולם אימא לך טעם כעקר שרי מה"ת וכלי מדין נמי אם עבר ובשל בהן אפי' הם בני יומן משרא שרי התבשיל והא דהצריך הכתוב הכשר היינו לפי שאין מבטלין אי"ל ולכך הוה אסיר לן לערב היתר כדי לבטלו ולאוכלו והצריכן הכתוב להגעילן כדי להוציא האיסו' הבלוע ולהשליכו דהשת' אינו מבטל האיסור אלא ודאי צ"ל דכל כה"ג שאין האיסו' בעין לא שייך ביה אין מבטלין אי"ל מן התורה והשתא שפיר מוכיח תלמודא מדמצרכינן הכתוב הגעלה ש"מ טעם כעקר דאורייתא א"ד ז"ל יע"ש. והם דברים תמוהים ולא ידענא מאי קאמר מר דהא אי אמרת דטעם כעקר לאו דאורייתא רק דרבנן אבל מדאורייתא משרא שרי תו לא צריכנא לבטלו כדי להתירו באכיל' דהא אף בלא ביטול כיון דליכא אלא טעמא שרי מדאורי'. ולמאי הוצרך התור' הגעלה לכלי מדין כי היכי דלא ליתו לאכו' טעם הבלוע בהן הא טעמ' הבלוע בהן היתיר' הוא באופן דלא ידענ' מאי קאמר מר. גם מ"ש שם בסוף דבריו דמצא להדיא כדבריו בדברי הרשב"א ז"ל במשמרת הבית שכתב ולא עוד אלא אפי' מי שדוחק אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסו' מדאוריי' היינו לבט' איסור בעינו כעין זרוע וכו' הרי בהדיא כמ"ש וחדאי נפשאי שכיונתי למדור האמת א"ד הרב ז"ל שם יע"ש אחרי המחי"ר אדרבא מדברי הרשב"א ז"ל הנזכר' מוכח כל בתר איפכא דאף בשאין האיסו' בעין כל שאינו פוגם לתערובתו אסו' מדאוריי' לבטלו למ"ד אין מאי"ל מדא ריי' וכן מוכח נמי להדיא מדברי הרשב"א בחידו' לחולין פ' ג"ה בשם הראב"ד ז"ל וכמ"ש לעיל. באופן דבהא סלקינן דכל שלא נתבטל מדאורייתא כגון מין בשאינו מינו שנתער' ואין בו ששים והוא בנותן טעם דלא בטיל מדאוריי' בפחו' מס' אסור להוסיף עליו היתר כדי לבטלו מדאוריי' למ"ד אין מבטלין אי"ל הוה מדאורייתא. כנלע"ד ותו לא מידי.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה