גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קכד
אין שליח לדבר עבירה. נסתפקו התוס' ז"ל בפ' האיש מקדש דף מ"ג ע"א ד"ה שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב בשם ר"י ז"ל באומר לשלי' הושט ידך לכד של שמן ותהנה מן הסיכה או שב על עורות של הקדש או התחמם בגיזי עולה והשלי' לא ידע דהם של הקדש דהשתא לא עשאו שלי' אלא מן ההנא' אם יתחייב המשל' כדאמרי' גבי מעילה. או דילמא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ע"כ יעויין שם שהניחוהו בספק.
ולפום ריהטא האי ספיקא דר"י בעל התוס' ז"ל תמוה דמאי מספקא ליה הא ממאי דקאמר רבא את"ל סבר שמאי ב' כתובין הבאים כא' מלמדין וכו' מודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול את החלב או בעול את הערוה דשלי' חייב ושולחו פטור שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וז"מ מבואר דהכי נמי הוה לדידן דקי"ל בכל התו' כולה אין שלד"ע ובמעי' וטביחה יש שלד"ע דהיינו דוקא במידי דלא נהנה השלי' אבל בנהנה השלי' לא מעל משל' אלא השלי' מה"ט דז"נ וזה מתחייב לא אמרינן דאי במעילה דלדידן נמי יש שלד"ע הוה בכל גוונא ואפי' בעשאו שלי' מן ההנאה כהני גווני דכתבו התוס' ז"ל א"כ הרי מצינו בתור' ז"נ וזה מתחייב דהא במעילה דגלי ביה קרא דיש שלד"ע ומשלח מעל הוה אפי' בשלי' נהנה. וא"כ ה"נ לשמאי דס"ל ב' כתובין הבאים כא' מלמדין ובכל התו' יש שלד"ע י"ל דבכל גוונא יש שלד"ע בכל התור' ואף שהשלי' נהנה כדאשכחן במעיל' דהכי הוה ואיך קאמר רבא דמודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול את החלב וכו' דשלי' חייב ושולחו פטור שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ זה מתחייב. ועוד דהא שמאי דסבר דבכל התורה יש שלד"ע ממעיל' וטביח' הוא דיליף לה דקסבר ב' כתובים הבאין כא' מלמדין וכדקאמר נמי רבא את"ל סבר שמאי ב"כ הבאין כא' מלמדין וכו' וכיון דממעילה הוא דיליף שמאי לכל התורה כולה דיש שלד"ע אם איתא דבמעילה בכל גוונא יש שליח ומעל המשל' ואפי' בלא עשאו שליח רק מן ההנאה כהני גווני דכתבו התוס' ז"ל א"כ מינה נמי לכל התור' כולה לשמאי דיש שלד"ע דבכל גוונא יש שלד"ע ואפי' בנהנה שליח דומיא דמעילה דהא ממעי' הוא דיליף דיש שלד"ע בכל התורה ומינה דמה במעי' בכל גוונא יש שליח ואפי' בנהנה שליח אף בכל התורה כן. ואיך קאמר רבא את"ל סבר שמאי ב"כ הבאין כא' מלמדין וכו' מודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול את החלב וכו' דשלי' חייב שלא מצינו בכל התור' כולה ז"נ וזה מתחייב. הא כיון דסבר ב"כ הבאין כא' מלמדין וממעילה הוא דיליף לה להאי סברא דיש שלד"ע בכל התורה ע"כ דבכל גוונא סבר יש שלד"ע בכל התור' ואפי' בנהנה שליח דומיא דמעילה. אלא מוכרח דגם במעי' לא אמרינן זה נהנה וזה מתחייב ולהכי קאמר רבא שפיר את"ל קסבר שמאי ב' כתובין הבאין כא' מלמדין וכו' מודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול את החלב וכו' שלא מצינו בכל התור' כולה ז"נ וזה מתחייב דגם במעי' הוי דוקא בלא נהנה שליח יש שלד"ע ומשלח מעל ולא השלי' אבל בנהנה שלי' לא מעל משלח שא השלי' דז"נ וזה מתחייב לא אמרי'. וא"כ מאי מספקא ליה לר"י בעל התוס' ז"ל אי אמרי' במעילה זה נהנה וזה מתחייב.
וראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ז מה' מעי' דנ"ה סע"ב שכתב וז"ל ובמ"ש עוד מסופק היה ר"י באומר לשליח הושיט ידך לכד של שמן וכו' אם יתחייב השליח כדאמרינן גבי מעילה או"ד ז"נ וזה מתחייב לא אמרינן. נראה דמספקא ליה מילתא אי מאי דאמרי' בגמ' שלא מצינו בכל התורה ז"נ וזה מתחייב כללא כייל ואפי' במעילה או"ד אין למידין מן הכללות ובמעילה אמרי' שפיר ז"נ וזה מתחייב. ונראה דמס"ל דכיון דיליף חטא חטא מתרומה איכא למימר דבכל גוונא יש שליח שלא מצינו בתרומה מקום לומר בו אין שליחו' ועיין בס' ידי אליהו דקי"ח ע"ב ובס' משאת משה חי"ד סי' ד' א"ד ז"ל יע"ש.
ולענ"ד אחר המחילה רבה אין דבריו מחוורין כלל חדא דהא ע"כ דהא דאמ' רבא דלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ וזה מתחייב כללא כייל ואפי' במעי' דאי במעיל' אמרי' ז"נ וזה מתחייב ומשום דילפי' ליה מג"ש דחטא חטא מתרומה א"כ הרי מצינו בתו' דז"נ וזה מתחייב ושפי' י"ל דלשמאי דסבר דבכל התו' כולה יש שלד"ע דאף בששליח נהנה מיחייב משל' כמו שמצינו במעילה דז"נ וזה מתחייב. ורבא כל חיליה למימר הכי אליבא דשמאי אינו לא משום דלא מצינו בבל התו' כולה ז"נ וזה מתחייב דמוכח דאי הוה אשכחן בשום דוכת' בתו' ז"נ וזה מתחייב הוה אמרי' דה"ה לשמאי בכל התו' כולה יש שלד"ע ומשל' חייב אף בששלי' נהנה. וא"כ ע"כ דגם במעי' לא אמרי' ז"נ וזה מתחייב. ועוד דהא אי סבר שמאי דיש שלד"ע בכל התורה כולה היינו משום דיליף לה מהני ב"כ דבמעילה ובטביח' דגלי בהו רחמנא דיש שלד"ע דקסבר ב"כ הבאים כא' מלמדין וכדקאמר רבא את"ל סבר שמאי ב"כ הבאין כא' מלמדין וכו'. וכיון דעיקר האי סברא דשמאי ממעי' וטביחה הוא דיליף לה א"כ אם איתא דבמעיל' כיון דילפינן לה בג"ש דחטא חטא מתרו' בכל גוונא יש שלד"ע ואפי' כשהשלי' נהנה. מינה ממילא דלשמאי דיליף ממעי' דיש שלד"ע בכל התו' כולה כמו במעי' דאפי' בשנהנה השלי' יש שלד"ע בכל התורה כולה דומיא דמעילה דמינה יליף לכל התורה כולה דיש שלד"ע ואיך קאמר רבא את"ל סבר שמאי ב"כ הבאין כא' מלמדין וכו' מודה שמאי כאומר לשלוחו צא ואכול חלב וכו' דשלי' חייב ושולחו פטור שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וכו'. הא במעי' דמינה יליף שמאי דיש שלד"ע בכל התו' כולה אמרי' זה נהנה וזה מתחייב.
ותו דאם איתא דבמעי' לא אמרי' זה נהנה וזה מתחייב משום דילפי' לה מתרו' ובתרומה לא מצינו מקום לומר בו אין שליחו' כדאמ' מר הרב שער המלך ז"ל. א"כ איך קאמר הש"ס דהו"ל מעי' וטביח' ב"כ הבאין כא' דלמר מלמדין ולמר אין מלמדין הא איצטריך רחמנא הג"ש דמעיל' מחטא חטא מתרומה ללמדנו מג"ש זו דבמעי' בכל גוונא יש שלי' ואפי' בששליח נהנה ובדבר דלא עשאו שליח אלא מן ההנאה כהני גווני דכתבו תוס' בשם ר"י ז"ל דומיא דתרומ'. משא"כ אי לא הוה כתב רחמנ' רק גבי טביחה והוה ילפינן מטביחה שאר איסורין שבתור' ומעיל' בכללן. דלא הוה אמרי' אפי' במעי דיש שלד"ע אלא בדבר דלא נהנה שליח אבל היכא דשליח נהנה שלי' מעל ולא המשל' דו"נ וזה מתחייב לא אמרי' ולהכי איצטריך גבי מעי' ג"ש דחטא חטא מתרומ' ללמדנו דבמעי' יש שליח בכל גוונא דומיא דתרומה. ואי כתב רחמנא ג"ש דמעילה ולא כתב קרא גבי טביחה נמי והוה ילפי' כל התורה כולה וטביח' בכלל ממעילה. הוה אמינא דבכל התורה כולה יש שלד"ע ואפי' בשלי' נהנה דומיא דמעי' דילפא מתרומה. להכי כתב רחמנא קרא יתירא גבי טביח' ללמדנו מכח האי יתורא דלא נילף כל התורה ממעי' דיש שלד"ע אפי' בנהנה שלי' אלא דילפינן מטביח' לכל התור' דיש שלד"ע והיינו בלא נהנה שליח דומיא דטביחה דאין השלי' נהנה אבל היכא דשלי' נהנה שלי' חייב ולא המשל' דז"נ וז"מ לא אמרינן. וא"כ אין כאן כ"כ הבאין כאחד. אלא מוכרח דגם מעי' דילפינן לה מתרומה הוה דוקא באין השלי' נהנה דומיא דשליחו' דתרו' דאין השלי' התורם נהנה בשליחותו מהכרי. אבל היכא דשליח נהנה שלי' מעל ולא משל' דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' ולכן הו"ל שפיר מעיל' וטביח' ב"כ הבאין כאחד. וגם עיקר דברי הרב שער המלך ז"ל בהני מילי דכת' דכיון דמעיל' יליף חטא חטא מתרו' איכא למימ' דבכל גוונא יש שליח במעי' ואפי' במידי דהנאה דומיא דתרו' דבכל גוונא יש שלי' שלא מצינו בתרו' מקום לומר בו אין שליחות. הם דברים תמוהים טובא לפענ"ד. דאדרבה כיון דמעיל' יליף מתרומ' אית לן למימר דוקא דומיא דתרומה דאין בשליחותה דתרומה הנאה לשלי' ומשום הכי הוא דלא מצינו בתרומה מקום לומר אין שליח אבל היכא דשלי' נהנה דשייך ביה למימר ז"נ וזה מתחייב לא אמרי' כדשייך למימ' גבי מעיל' אין שליח. וכ"כ הרא"ש בתוספותיו לקדושין שם בפ' האיש מקדש בפשיטות וז"ל ואם אמר הגזבר לשליח לישב על מצעות של הקדש או לירד לתוך מים של הקדש לרחוץ בהם מעל השליח אע"ג דעשה שליחותו דלא מרבינן שליחות במעילה אלא כעין שליחות דתרומה שאין לתורם שום הנאה אבל היכא דנהנה השלי' כה"ג לא נתרבה שליחות עכ"ד ז"ל. הנה שכתב להכריח דבנהנה שליח לא מעל משל' אלא שליח מעל משום מאי דילפינן לה למעי' מתרומה דלהכי בעינן דומיא דשליחו' דתרומ' שאין לתורם שום הנאה. באופן שדברי הרב שער המלך ז"ל תמוהים בזה. ומה שסיים הרב ז"ל לעיין בס' ידי אליהו ושו"ת משאת משה. לעת עתה אין ספרי קדש אלו מצויים אצלי לעיין דברי' מה אמור רבנן בזה. סוף דבר דהאי ספיקא דתו' כשם ר"י ז"ל הוא תמוה דנראה שאין מקום לספק בזה דגם במעי' ז"נ וז"מ לא אמרי' וכדכתי' להכריח מהש"ס.
והנלע"ד בכוונת ר"י ז"ל בהאי ספיקא דיליה אם במעי' אפי' בנהנה שלי' מיחייב משלח דהנה במס' מעי' ריש פ' הנהנה מן ההקדש שו"פ וכו' די"ח אמרי' ת"ר נפש אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד המשיח כי תמעול מעל אין מעל אלא שנוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעל' בו מעל ואומר וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחר הבעלים יכול פגם ולא נהנה או נהנה ולא פגם ובמחובר לקרקע ובשלי' שעשה שליחותו ת"ל וחטא' נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה ומי שפגם נהנ' ובדבר שפוגם בו נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשלי' שעשה שליחותו וכו' וכתבו שם התו' ז"ל ד"ה אין מעיל' אלא שינוי פי' מקדש לחול על מרשות לרשות מרשות קדש לרשות חול ומייתי ראיה מסוטה שהיא עושה שינוי שמנחת בעלה ועוסקת ומדבקת בדבר שהוא חולין וגנאי לה ע"כ. ובד"ה ואומר וימעלו בני ישראל וכו' באמצע הדבור כתבו וז"ל וא"ת כיון דמעי' דסוטה אינה קרויה שינוי רשות א"כ מאי קאמר בבריתא אין מעי' אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעלה וכו' וי"ל דעיקר סמוך אמעיל' דע"א דמייתי לבסוף וכו' א"נ ניהי דשינוי רשות ליכא בסוטה כדפרי' שאינה יוצאה מרשות הבעל בכך מ"מ איכא שינוי קצת והכי קאמר בברייתא אין מעילה אלא שינוי פי' דשני פנים האחד שינוי דהנאה כמו נהנה מן ההקדש אפי' בלא שינוי רשות כגון גיזבר ובלא פגימה דמ"מ הוי שינוי כיון שהקדש כל הנאותיו אסורות להדיוט וכן מצינו מעי' כיוצא בה גבי סוטה דכתיב כי תשטה אשתו וגו' כדפי' ועוד יש שינוי אחר בלא שום הנאה כגון שינוי מרשות לרשות שמוציא מרשות הקדש להכניס לרשות הדיוט כגון מכירה ונתינה וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. ונמצא אתה למד מהא דתניא בבריתא אין מעילה אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש וכו' דטעם איסו' דמעי' הוא משום שינוי דמשנה ההקדש לחול ובין מעילה דע"י הנאה ובין מעילה דהוצאה משום שינוי הוא דמעל דגם במעי' דהנא' שינוי הוא דבמה שנהנ' מן ההקד' הוא משנהו מקדש להדיוט דכיון שהקד' כל הנאותיו אסורו' להדיוט שינוי מקדש להדיו' הוא כשנהנ' מן ההקדש וכדפי' התו' ז"ל.
ולפי זה איכא למימר דהיינו דמספקא ליה לר"י ז"ל אי במעילה יש שליח אפי' בנהנ' שליח דאיברא דאמר רבא דמודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול חלב או בעול את הערוה דשליח חייב ולא המשל' שלא מצינו בכל התירה כולה ז"נ וז"מ היינו בכה"ג דאיסור אכילת חלב או בעילת הערוה דכל עיקר איסורייהו אינו אלא הנאתו מהם דאסרה תורה הנאת אכילתו מחלב או הנאתו מביאת הערוה דלא קפיד רחמנא על הפסד החלב כשיהנה ממנו אלא עיקר האיסור הוא בשביל הנאת אכילה מהחלב דקפיד רחמנא שלא יהנה גרונו מחלב ולא יהנה גופו מן הערוה. וכיון שעיקר איסורייהו אינו לא שלא יאכל ויהנה גרונו מן החלב או שלא יהנה גופו מן הערוה. להכי שפיר מיחייב השליח ולא המשל' בהני אפי' לשמאי דסבר דיש שלד"ע בכל התורה כולה מה"ט רבה דקאמר רבא דז"נ וז"מ לא אמרינן. והיינו משום דכיון דהאיסור אינו אלא בשביל הנאת אכילתו מהחלב או הנאת גופו מהערוה א"כ דינא הכי הוה דמי שגרונו נהנה מן החלב או גופו מן הערוה הוא יתחייב ולא המשל' אף שהוא שלחו כיון דסוף סוף הרי גרונו דנשל' לא נהנה מן החלב או גופו מן הערוה אלא השלי' הוא שנהנה גרונו וגופו ומי שנהנ' הוא דמתחיי' כיון דעיקר האיסו' הוא הנאת גרונו מהחלב או גופו מן הערוה דז"נ וז"מ לא אמרי' וכן בכל כיוצא בזה מהאיסורין דעיקרן משום הנאת גרונו או גופו. אמנם באיסור הנאה דמעילה דהקדש כיון שמה שקפיד רחמנא על איסור הנאה מן הקדש הוה משום שינוי ההקד' מקדש לחול וכדתני' בברייתא אין מעי' אלא שינוי כנז' לעיל. אפשר דיש שליח במעילה אפי' בלא עשאו שליח אלא מן ההנאה כגון שאמר לשלוחו הושיט ידך לכד של שמן וכו' מעל המשל' ולא השליח אע"ג דהשלי' נהנה משום דאין עיקר חיוב המעילה משום שנהנה גופו מן ההקדש אלא משום שע"י ההנאה שהוא נהנה שינה את הקדש דאפקיה מקדש להדיוט וכיון שחיובו משום שינוי הוא אף שנהנ' גופו מן ההקדש לא הוה ז"נ וז"מ אלא זה נהנה ושינה את הקדש בהנאתו וזה מתחייב על השנו'ת הקדש מקדש להדיוט ע"י שלוחו. או דילמא כיון דמ"מ עיקר השינוי דע"י הנאה בעבור ההנאה שנהנה גופו מן הקדש הוה ואי לאו ההנאה שנהנה גופו ממנו לא היה שם שינוי ולא היה שם מעילה כעיקר חיוב המעילה בשביל הנאת גופו מן הקדש הוה ולא משום שינוי גוף ההקדש דומיא דאיסור הנאת אכילה מהחלב או איסור הנאת גופו מן הערוה ואמרינן גם במעילה דז"נ וז"מ הוה וז"נ וז"מ לא אמרינן כנלע"ד בכוונת האי ספיקא דמספקא ליה לר"י בעל התוס' ז"ל. ולא קשיא תו מידי מאי דהוינן עליה דר"י ז"ל מדברי רבא דאמר דמודה שמאי וכו שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וכו'.
וראיתי להגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בס' הנחמד נודע ביהודה מה"ק חא"ה סי' ע"ה שכתב על האי ספיקא דהתוס' בשם ר"י ז"ל הנז' וז"ל נ"ל פשוט מאי דמספקא ליה לר"י שם בתוס' בד"ה שלא מצינו וכו' באומר לחבירו הושט ידך לכד שמן וכו' אם יתחייב המשל' כדאמרי' גבי מעילה או"ד ז"נ ח"מ לא אמרינן. על כרחין שבזה חייב המשלח דאל"כ למה נדחק רבא בחידוש זה אליבא דשמאי והו"ל למימר חידוש זה אליבא דהלכתא במעילה. זה טע' נלע"ד מתרי טעמי חדא דבמעי' ליכא למיפט' מטעם שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וז"מ שהרי גם זה חוטא וזה מתחייב לא מצינו בכל התו' ואפ"ה במעי' רחמנא רביה מג"ש דתרומה וכל ענייני מעילה מהני ע"י שליח אפי' מעי' שע"י הנאה. ועוד שע"כ לא מצינו ז"נ וכו' אלא מתורת שליחות שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו עושה ולא הוי שליח אבל במעי' לא מטעם שמחשב שלוחו מתחייב שהרי אפי' ע"י חש"ו מתחייב כיון שאיתעביד שליחותיה והעיקר רק שיתעביד שליחותי' ואפי' ממילא דומיא דמעיין ודומיא דקוף שמביא שם במסכת מעילה דכ"א עכ"ד ז"ל יע"ש:
ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דהאי מילת' דפשיט' ליה דבמעי' אמרי' ז"נ וז"מ ומשל' מעל ממאי דנדחק רבא בחי' זה אליבא דשמאי ולא אמרו להאי חידושא אליבא דהלכתא במעילה. לאו מילתא היא ולא שמיה מתיא וכן נמי הני תרי טעמי דאמר מר להאי סברא דיליה לאו טעמי נינהו כלל דמאי דאמר מר בטעמו הא' דמעיל' ליכא למיפטרי' מטעם שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וז"מ שהרי גם זה חוטא וזה מתחיי' לא מצינו בכל התורה ואפ"ה במעילה רחמנא רביה מג"ש דתרומה וכל עינייני מעילה מהנייא ע"י שליח אף מעילה שע"י הנאה. אחר המחילה רבה דאין זה בנותן טעם כלל דזה חוטא וזה מתחייב מצינו בתור' דהא גם בטביחה גילה קרא דיש שלד"ע וכן נמי מצינו בשליחות יד דרביה קרא דיש שלד"ע. משא"כ ז"נ וזה מתחייב דלא מצינו בשום מקום בתורה. ועוד דכיון דרביה קרא במעילה מג"ש דתרומה לית לן למימר דכל ענייני מעילה מהניא ע"י שליח אף דע"י הנאה אלא אדרבה אית לן למימר דכי רביה קרא מג"ש דתרומה היינו דומיא דתרומה דאין להתורם שום הנאה וכמו שכ"כ הרא"ש ז"ל כנז'. גם מ"ש הגאון ז"ל שע"כ לא מצינו ז"נ כו' אלא מתורת שליחות שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו הוא עושה ולא הוי שליח אבל במעילה לא מטע' שמחשב שלוחו מתחייב שהרי אפי' ע"י חש"ו כו'. הא נמי ליתא דהדבר ברור דטעמא דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' לא הוה כדאמר מר שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו הוא עושה ולא הוי שליח. אלא הטעם הוא דכיון דעיקר איסור זה דאכילת חלב הוא ההנאה שנהנה האוכל ממנו וה"נ הוה איסור בעילת הערוה. להכי אף אי יש שלד"ע ושליחותיה דהמשלח הוא עושה באכילתו מהחלב ליכא לחייב להמשל' מטעמא דשש"א כמותו כיון דעיקר חיוב איסור זה הוה משום הנאת גרונו מהחלב והרי המשלח לא נהנה גרונו אלא השליח הוא שנהנה גרונו ולא שייך בכה"ג למימר דכנהנה גרונו דהמשלח מהאיסור הוה מטעמא דשש"א כמותו כיון דקושטא הוה דלא נהנה גרונו דמשלח אלא השליח הוא שנהנה וא"כ שליח שנהנה גרונו מהאיסור הוא מתחייב לא המשלח דז"נ וז"מ לא אמרינן. וא"כ מה"ט גם במעילה יש למימר הכי דכיון דהשליח נהנה מן הקדש ולא המשלח שלי' מתחייב ולא המשלח דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן.
והנה התוס' בפ"ו דמעילה דכ"א ד"ה נתנו ע"ג הקוף כו' הקשו וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה דגבי תרומה בעינן שליחו' בר דעת דהא כל עיקר שליחו' דמעיל' מתרומה הוא דיליף וי"ל כיון דמעילה בהוצא' ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות ע"י שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמויי להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה ע"י הנאה כדאמר בפ"ב דקידושין שלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ "וזמ ומ"מ איצטריך למילף שליחו' מתרו' דלא תימא דאין שלד"ע ע"כ יע"ש. ולכאורה צריך לדעת מאי הוקשה. להם במאי דכתבו וגבי מידי דהנא' לא מהני שליחו' כו'. אמנם כונתם מבוארת דלפי מה שכתבו דלהכי א"צ שליח בר דעת במעילה משום דמעילה בהוצא' ושינוי רשות הוא דהוי כו'. אכתי קשה תינח מעיל' דע"י הוצאה דמהני שליח דלאו בר דעת מה"ט אבל מעיל' דע"י הנאה אמאי מהני ע"י שליח דלאו בר דעת לזה כתבו דמעילה דע"י הנאה אעיקרא לא מהני בה שליחות כלל דזה נהנה כו' ונקוט מיהא מדברי התוס' ז"ל מילתא בטעמא דאין קפידא בשליחות בר דעת גבי מעילה. כי לפי דבריהם אין מקום כלל להאי טעמא דאמר הגאון מהרי"ח ז"ל למימר גבי מעילה ז"נ וז"מ כמובן. באופן דהני תרי טעמי דאמ' מר לאו טעמי נינהו כלל.
ומאי דמייתי מהא דאמר רבא להאי חידושא אליבא דשמאי ולא אמרו אליבא דהלכתא ובמעילה. הא לא שמיה מתיא כלל די"ל דבמעילה הוא פשוט ואין צריך הדבר לאומרו דכיון דמעילה יליף חטא חטא מתרומ' ובתרומה אין להשלי' התורם שום הנאה פשיטא דליכא לרבויי שליחות במעילה מתרומה אלא דומיא דתרומה. דהא בכל התורה כולה אין שלד"ע אלא דבמעילה רביה קרא מג"ש דתרומה דיש שלד"ע אין לנו לרבויי אלא דומיא דתרומ' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל. לא לשמאי דס"ל דבכל התור' כולה יש שלד"ע דסבר ב' כתובין הבאים כא' מלמדין. הוה אפשר לומר דכיון דגילה קרא דיש שלד"ע בכל התורה כולה דבכל גוונא יש שלד"ע ואף בנהנה שליח להכי אתא רבא ללמדנו דאף לשמאי דסבר יש שלד"ע בכל התורה ז"נ וז"מ לא אמרי'. ועוד די"ל דאשמועי' רבא להאי חידושא אליבא דשמאי דמינה נפקא לן לדידן בהני מילי דקי"ל בהו דיש שלד"ע כגון במעילה דז"נ וז"מ לא אמרי' דאפי' לשמאי דסבר שבכל התורה יש שלד"ע היכא דשליח נהנה אין שלד"ע דז"נ וז"מ לא אמרי'. ומינה נמי לדידן במכ"ש דבכל התורה אין שלד"ע אלא במעילה וטביחה ושליחות יד דהוה דוקא בשלא נהנה שליח אבל בששליח נהנה כגון במעי' כשעשאו שליח מן ההנאה כהני גווני דהתוס' בשם ר"י שליח מתחייב דז"נ וז"מ לא אמרי'. סוף דבר דמאי דכתב הגאון ז"ל על ספיקו של התוס' בשם ר"י ז"ל דנרא' לו פשוט דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב ולעולם משלח מעל. אחר המחילה רבה דלא צדק כלל בזה. ובעיקר ספיקו של ר"י ז"ל כבר כתבתי דברי הרא"ש ז"ל בתוס' שכתב בפשיטו' דגם במעיל' לא אמרי' ז"נ ח"מ וכ"כ התוס' ז"ל במעילה די"ח ע"א ד"ה אכילתו ואכילת חבירו ובדכ"א ד"ה נתנו על הקוף כתבתי דבריהם לעיל. וכ"כ בפסקי תוס' בפ' האיש מקדש יע"ש.
כלל היוצא מן האמור דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן בשום איסור איסור ואפי' במעיל' ולא מצינו בכל התור' כולה זה נהנה וזה מתחייב. ודלא כהגאון מהרי"ח לנדא ז"ל דפשיטא ליה דבמעילה גם בנהנה שליח מעל המשלח דאמרינן ז"נ וז"מ במעילה. דליתא אלא דגם במעיל' ז"נ וזה מתחייב לא אמרינן. כנלע"ד ותו לא מידי: