אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קכג

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קכג

קכב

אין שליח לדבר עבירה. אפי' במעי' דיש שלד"ע ואם אמר לשלי' תן לאורחין חתיכת של בשר קדש ואמר השלי' לאורחין טלו שתים שתים מדעתי שניהם מעלו נטלו האורחי' שלש שלש אף האורחין מעלו מפני שכל א' מהם עשה שליחות חבירו והוסיף מדעתו נמצא חבירו חייב לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו וכדאי' במעי' דף ך' כתב הרמ' זל פ"ז מה' מעי' הלכה ב' בד"א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה כולה אין שלד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר ע"כ יע"ש.

והנה הרב עצמות יוסף זל בפ' הא"מ והרב הגדול מהרימ"ט זל בחי' על הרי"ף שם תמהו על הרמב"ם זל שהרי בטביחה ומכי' ושליחו' יד נמי קי"ל דיש שלד"ע וא"כ איך כתב דבכל התו' כולה אין שלד"ע לבד ממעי' יע"ש. והרב מהרימ"ט ז"ל כתב לתרץ דמשמע ליה להרמב"ם דשליחות יד לאו מדין שליחות הוא אלא מדין פשיע' שחייב הכתו' את השומר בין שפשע הוא בעצמו בפקדון בין שאמ' לאחרים לפי ששמירתו עליו והא דלא חשיב טביחה ע"י אחר משמע ליה דטביחה נמי לאו מדין שליחו' הוא דאפי' טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מיחייב דומיא דמכי' דלא קפיד קרא אלא אמה שנהנה ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים והא דחשיב ליה בגמ' ב' כתובים היינו דלישתוק מיניה ונילף ממעי' דמיחייב מדין שליחו' בעלמא זהו תוכן דבריו זל יעויין שם.

ולפום ריהטא דברי רבינו מהרימ"ט ז"ל תמוהי' טובא דהא מעילה נמי הוה הכי דאפי' שלח ביד חש"ו אם עשו שליחו' בעה"ב מעל וכדתנן להדיא פ"ו דמעילה ופרכינן עלה והא לאו בני שלי נינהו ומשני ר"א עשאום כמעטן של זתים יע"ש. וא"כ מאי פריך הש"ס התם בפ' הא"מ והרי מעי' כו' הא התם שאני דאפי' ע"י חש"ו דלאו בני שלי' נינהו נמי מיחייב. אלא ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דכיון דאין שלד ע מטעמא דדברי הרב וכו' חשיב כעושה מאליו בלא דעת בעה"ב משא"כ בחש"ו דאע"ג דלאו בני שליחו' נינהו כיון דלא שייך בהו טע' דאין שלד"ע כמ"ש התוס' פ"ק דב"מ ואדעתא דבע' הבית קעבדי דניחא ליה בהכי משו"ה חייב המשל' וא"כ הדרא הקושיא על הרמב"ם לדוכתה דאמאי לא חשיב טביחה בהדי מעי' ואי משום דטבי' איתי' אפי' ע"י קטן דלאו בר שליחו' הוא מעי' נמי דכוות' וחשיב לה. וכבר ראיתי להר"ב שער המלך ז"ל פ"ז מה' מעי' דנ"ה ע"ג שהק' על מהרימ"ט ז"ל כדבר האמור. והיא תמיהא רבתי על מהרימ"ט ז"ל איך לא זכר שר להאי משנה ערוכה דפ"ו דמעילה דתני להדיא שלח ביד חש"ו אם עשו שליחותו בעל הבית מעל.

ועוד קשיא לי בעיק' מאי דכתב הרב מהרימ"ט ז"ל דבטביח' נמי לאו מטעם שליחו' הוא דאפי' טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מיחייב דומיא דמכירה דלא קפיד קרא אלא אמה שנהנה ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים. וזה קשה טובא דהדבר ברור דלאו אמה שנהנה ממנו מן הבשר או מן הדמים קפיד קרא לחייבו בהאי חיוב קנסא דד' וה' לא על גוף מעשה הטביחה והמכי' הוא דקפיד קרא דהוא שונה בחטאו דע"י הטביח' או המכירה חוזר ושונה חטאו דמפסיד ממון חבירו וכדאי' בב"ק פ' מרובה דס"ח אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח או מכר משלם ד' וה' מפני שנשתר' בחט' ואמר רבא מה נשתרש בחטא מפני ששנה בחטא יע"ש. והיינו שבטביחה זו חוזר ושונה חטאו דהפסד ממון חבירו דכל כמה דלא שחטו הבהמ' היכא דקיימ' ברשות בעלים קיימ' ובעי לאהדורי ליה בעינה וכי הדר שחט לה הרי הפסי' לבעלים דלא הדרא בעינא וכדאיתא שם בב"ק דס"ה אמר רבה האי מאן דגזיל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזא תברה או שתיא משלם ד' וה' ופרש"י תברה בידים או שתיא משלם ד' וה' ובהמפקי' מפר' טעמא דכל כמה דאיתא בעינא ברשותא דמרה קיימא דהא בעי לאהדורי הילכך ברשותא דמרה הוקרה וההיא שעתא דתברה או שתיא הוא דקא גזיל ליה אבל איתבר ממילא אמאי מיחייבת ליה אההיא שעתא דגזילה וההיא שעתא זוזא הוה שויא וגבי טביחה ומכירה הוי כי תברה או שתיא ע"כ יע"ש. הרי דבטביחה חשיב במה שטובח כי תברה והיינו משום דבמעשה הטביחה הוא מפסיד ממון חבירו ולהכי הוא דחשיב נשתרש בחטא דהוא ששנה בחטא. וכיון שכן כל שהוא טובח אף שאינו נהנה כלל מן הבשר ולא על דעת דליהנות ממנה מן הבשר או מן הדמי' הוא טובח אלא לזורקו לים וכיוצא מיחייב בד' וה' משום דעל גוף מעשה הטביחה הוא דקפיד קרא דהוא מפסיד מיד בטביחה זו ממון חבירו ולא על הנאתו שהוא נהנה מן הבשר הוא דחייבתו תורה בחיוב תשלומין זה דד' וה' דאף כשטובח שלא ע"ד דליהנות מן הבשר או מן הדמים והוא באופן שאינו בא ליהנות כלל ממנה מיחייב בד' וה' דעל גוף מעשה הטביחה הוא דקפיד רחמנא לחייבו עליה תשלומי קנס זה דד' וה' וזה ברור. וא"כ כי טובח ע"י אחר דגילה קרא דמיחייב הגנב בד' וה' אע"ג דהוא לא עשה מעשה זה של הטביחה אשר עליה בא חיוב זה דתשלומי ד' וה' ע"כ דהוה משום דבהא גילה רחמנא דיש שלד"ע ושלוחו של אדם כמותו והוה ליה כטבחו הגנב בעצמו ומינה דאם טובח ע"י חש"ו דלאו בני שליחות נינהו וליכא למימר בהו שלוחו של אדם כמותו י"ל דלא מיחייב הגנב בד' וה'. באופן דדברי הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל תמוהים גם בזה לפענ"ד.

והנה הרב שער המלך זל שם כתב ליישב דברי הרמב"ם זל והיה בהניח דס"ל להרמב"ם זל דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב והיינו דכתב ובכל התורה כולה אין שלד"ע לבד במעילה דאשלפניו קאי שכתב לא מעל אלא האוכל דמיירי במידי דהנאה ואהא כתב דבכל התורה אין שלד"ע במידי דהנאה משום דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב אלא דוקא במעילה א"ד ז"ל יע"ש שכתב דהוא נכון. ולדידי מלבד שהוא דחוק בסדר לשון דברי הרמב"ם זל עוד אני אומר דקשה הדבר לומר שיהא דעת הרמב"ם ז"ל דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב כיון דילפינן עיקר שליחות במעילה מג"ש דחטא חטא מתרומה ובתרומה השליח התורם אינו נהנה וכמו שאכתוב לקמן בסי' שאח"ז בשם תוספי הרא"ש ואע"ג דהרמב"ם זל כתב בפי' המשנה פ"ו דמעי' דסמך זה דבמעילה יש שלד"ע ממאמ' הכתו' וחטא' הנפש ההיא מי ששגג תחלה וא"כ י"ל דמהאי קרא ילפי' דאף בנהנה השליח דחייב השולח וכמ"ש הרב שער המלך ז"ל ליישב בהכי קושית הרב תוי"ט ז"ל פ"ו דמעי' על הא דכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דמהאי קרא הוא דנפקא לן דבמעילה יש שלד"ע דהא בש"ס אמרי' דמג"ש דחטא חטא מתרומ' הוא דנפקא לן. ואמר מר הרב שער המלך ז"ל דתרתי קראי צריכי דאי מג"ש הו"א דוקא במעילה הבאה ע"י הוצאה אבל במעי' הבאה ע"י אכילה או הנאה לא כמ"ש התוס' להכי איצטריך אידך קרא. לדידי אין דבריו אלו מחוורין. דהא אי אתינן למילף מהאי קרא דהנפש ההיא ודייקינן מההיא דמי ששגג תחיל' הרי מהאי דיוקא נפקא לן גם כל דבר ואף מעילה הבאה ע"י הנאה או אכילה דהא הנפש ההיא רומז לחייב את מי ששגג תחילה דבהא תליא עיקר החיוב במי שהוא שגג תחילה ומינה דגם בדבר שהוא בא ע"י אכילה והנאה דחייב כיון שהוא שגג תחילה. וא"כ כיון דמהאי קרא נפקא לן כל מין מעיל' בין דע"י הוצאה בין דע"י הנאה או אכילה דמי ששגג תחילה הוא מיחייב. למה לי הג"ש דחטא חטא מתרומה דמייתי מיניה הש"ס דיש שלד"ע במעיל'. אלא מוכח דלית לן שום ילפותא מהאי קרא דוחטא הנפש ההיא להאי מילתא דיש שלד"ע במעילה רק מהאי ג"ש דחטא חטא מתרומה הוא דילפי' דבמעי יש שלד"ע. ומאי דכתב הרמב"ם זל בפי' המשנה סמך זה מדכתיב וחטאה הנפש ההיא ע"כ דלאו ילפותא גמורה קאמר דעיקר האי מילתא לא נפק' לן אלא מהג"ש דחטא חטא מתרומה כדאי' בש"ס אלא דסמך בעלמא קא מסמיך ליה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה על האי קרא ע"ד אסמכתא בעלמא וכדכתיבנא לעיל בסי' הקודם על תמיהת הר"ב תוי"ט ז"ל הנז'. באופן דזה קשה לומר דבמעי' יש שלד"ע אפי' בדהשלי' נהנה כיון דילפי' עיקר שליחו' במעילה מתרומה ובתרומה הרי לא נהנה שליח התורם ועי' עו' במ"ש לקמן סי קכ"ד.

והגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הנכבד נודע ביהודה מה"ק חא"ה סי' ע"ה גם הוא ז"ל הוקשה לו דברי הרמב"ם ז"ל הנז' כקושית הרב ע"י והרב מהרימ"ט ז"ל וכתב ליישב וז"ל ואומר אני דמאי דקי"ל אין שלד"ע כולל שתים חדא לפטור המשלח ואידך לבטל המעשה שאין המעשה קיים כלל. ובמעיל' דיש שלד"ע היינו שניהם יחדיו לחייב המשלח וגם שיהא המעשה קיים כאלו עשאו בעצמו דהנה הבעה"ב שאמר לשלוחו תן חתיכה לאורחים ועשה שליחותו בלי שינוי וצוה לאורחים ליטול אחת והם קיימו דבריו ונטלו א' ואכלו לא מעלו רק בעל הבית והטעם שלא מעלו האורחים באכילתן היינו שאין מועל אחר מועל שכיון שמעל בעה"ב כבר יצא לחולין ואם היינו אומרים דהא דאמרי' במעיל' יש שלד"ע היינו לחייב המש' אבל שלא לקיים המעש' וכאן קיום המעשה הוא שיוצא לחולין ואם לא היה המעשה קיים א"כ לא היה יוצא לחולין א"כ אף אם היה כאן שלד"ע מועיל לחייב המשל' מ"מ היו כולם מועלים דלא נפיק לחולין. אבל באמת ילפי' מעי' מתרומ' וכשם שבתרו' מועיל שליחו' לקיום המעש' ה"נ במעי' ולכך לא מעל רק הבעה"ב. ובטביחה דאמרי' יש שלד"ע היינו לחייב המשל' אבל לא שייך שם קיום המעשה שהרי שור שחוט לפניך וכי צריך שליחות להכשר שחיטה. וכן בשליחות יד ג"כ דיש שלד"ע היינו לחייב המשל' אבל לא שייך קיום המעש' והרמב"ם בא כאן ליתן טעם על כל הנזכר בשני הבבות דהיינו בבבא ראשונה לקיים שליחותו שלא מעל רק בעה"ב וכאן בעולה שלא מעל אלא האחרון ולכן קאמר שבכל התורה אין שלד"ע לא לחייב המשל' ולא לקיים המעשה רק במעילה לבדה שיש שניהם יחדיו וזה טעם על בבא ראשונ' ושפי' קאמ' רק במעי' שבזה האופן דאמרינן שלד"ע לקיים המעשה ליכא רק במעילה ואין ענין לטביח' ושלי' יד לזה. ושוב התנה שלא יתערב עמה איסור אחר ולכן בעולה שיש כאן איסור אחר אין שליח כלל לא לחייב המשל' ולכן הראשונים פטורים ולא לקיום המעשה להוציא לחולין לכן האוכל חייב לבדו א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי גם האי תירוצא דתריץ מר קשה דא"כ איך קאמר הש"ס דהו"ל מעי' וטביחה ב"כ הבאין כא' הא איצטריך למכתב גבי מעילה דיש שלד"ע למימרא דאף דיש שם שניהם יחד לחייב המשל' ולקיום המעשה יש שלד"ע. ומיהו לזה י"ל דלישתוק מטביחה ונילף ממעי' דאפי' שיש במעי' גם קיום מעשה יש שלד"ע ומדכתב גם בטביחה דיש שלד"ע הו"ל ב' כתובים. ומ"מ אין תירוצו נכון דכיון דגבי טביחה ושליחות יד לא שייך קיום מעשה ובמעי' שייך לא אתי שפיר למימר מפני מה שבטבי' ושלי' יד לא שייך גם קיום מעשה דבכל התו' כולה אין שלד"ע דהכוונה דאף בטבי' ושלי' יד אין שלד"ע לענין קיום מעשה לבד ממעי' דיש שלד"ע גם לענין קיום המעשה. כיון דבטביח' ושליחות יד אעיקר' לא שייך כלל הא דקיום מעשה.

אשר על כן נלע"ד דמאי דכתב הרמב"ם ז"ל ובכל התורה כולה אין שלד"ע אלא במעי' בלבד שלא יתערב עמה איסור אחר אין כוונתו דבכל התורה כולה ממש רק במעילה בלבד דאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהו חוץ. וכה"ג איתא נמי בש"ס בב"ק דע"ט ע"א מאי קמ"ל אשמועי' רישא גנב ונתן לאחר וטבח דיש שלד"ע אע"ג דבכל התורה כולה אין שלד"ע הכא יש שלד"ע מ"ט וטבחו ומכרו וכו' הרי דקאמר דבכל התורה כולה אין שלד"ע אע"ג דאיכא נמי מעי' ושליחו' יד דיש שלד"ע בהו. אלא משום דהכא מיירי בטביחה קאמר דככל התור' כולה אין שלד"ע ובטביחה יש שלד"ע ואין למידין מן הכללות. וה"נ י"ל בדברי הרמב"ם ז"ל דמשום דמיירי הכא בהא דמעי' דיש שלד"ע קאמר דבכל התורה כולה יש שלד"ע אלא במעי' בלבד ולאו דוקא במעי' בלבד דאיכא נמי טביחה ושליחו' יד שפסקם כל א' במקומו הראוי לו. ואף גם זאת דהכא בא ליתן טעם באמר לאורחים שיאכלו בשר עולה דלא מעל לא האוכל שהרי הוא חייב דאיסור אחר יתר על המעי' כלומר דמשו"ה אזלינן בתר האיסור אחר דלאו איסור מעילה הוא דדינו בו דאין שלד"ע כשאר כל האיסורים שבתורה דאין שלד"ע ולא אזלינן בתר האיסור דמעיל' דאגיד ביה ולומר דיש שלד"ע משום האי איסורא דמעילה דיש שלד"ע בו וליחייב משל'. ולזה צריך טעם אמאי נזיל בתר האיסור האחר דאכילת בשר עולה ולמימר דאין שלד"ע גם לענין האיסור דמעיל' ולא נזיל בתר איסור מעי' שבו ויש שלד"ע וליחייב משלח בחיוב המעי'. לזה כתב דה"ט דאזלינן בתר איסור האחר ואין שלד"ע ולא בתר איסור המעילה דיש שלד"ע משום דבכל התורה כולה יש שלד"ע לא במעילה לבדה דגלי בה קרא וכיון שחידוש הוא שחידשה תורה במעילה אין לך בו לא חידושו והוא כשהוא איסור מעי' בלחוד שלא יתערב בו איסור אחר אבל כשיתערב בו איסור אחר כיון דאיסור האחר הוא מן הרוב שאין שלד"ע דהא בכל התו' כולה אין שלד"ע בטל איסור זה דמעיל' דהוא מן המיעוט דהני מילי דיש בהו שלד"ע לגבי האי איסור' אחרינ' דאגיד ביה דהוא מן הרוב ואזלי' בתריה דהאי איסורא אחרינא דאין שליח לדבר עבירה ולא מיחייב שולחו גם משום איסור מעילה זהו כוונת הרמב"ם ז"ל כן נלע"ד ותו לא מידי.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה