אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קטז

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קטז

קטו

אין שליח לדבר עבירה. היינו היכא דהמשלח בא וטוען להאי טענ' דדברי הרב וכו' אבל אם הוא לא טען אנן לא טעני' ליה ומחייבינן ליה להמשל'. כ"כ הרמ"ה זל בחי' לסנהדרין הנדפס מחדש פ' זה בורר לדכ"ט ע"א עלה הא דאמרי' התם ואין טוענין למסית מנ"ל וכו' וז"ל ואין טוענין למסית את חבירו לעבוד ע"ז דכתיב כי יסיתך וגו' וכתיב בתריה לא תחוס עינך ולא תחמול ולא תכסה עליו אלא אם טען מעצמו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. ואמרינן תו מנין שאין טוענין למסית מנחש שהסית את האשה למרוד במקום ולעבור על דבריו וחייבו הקב"ה על כך ואע"פ שהיה לו לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכי מפני דברי היה להם להניח דברי המקו' וכיון שלא טען לעצמו לא טען לו הקב"ה. ואם תשאל טעמא דלא טען הוא הכי הא טעין הכי טענתיה טענתא והרי מסית דקרא אע"ג דלא ציית ליה ניסת ולא נעבדה עבירה על פיו חייב כדתנן אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו וכ"ש היכא דציית ליה דלא מצי טעין דברי הרב וכו'. שאני מסית דע"ז דחמיר ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו כי קאמרינן הכא במסית דעלמא דומיא דנחש דמיירינן ביה. ושמעי' מינה דמסית דכל התורה כולה לבד מע"ז לא מיפטר שא היכא דטעין אבל אי לא טעין לא טעני' ליה ושמעינן מינה דהא דקי"ל בעלמא דאין שלד"ע דוקא היכא דטעין משל' דברי הרב וכו' אבל היכא דלא טעין מיחייב. וקשיא לי דהא בכמה דוכאתא דקא מקשי אמאי והא אין שלד"ע ולא קא משני הכא במאי עסקינן דלא טעין דאלמא דלא שנא הכי ולא שנא הכי לא מיחייב משל' וצ"ע עכ"ד הרמ"ה ז"ל יעוין שם.

הנה שכתב הרמ"ה זל דהא דילפינן מנחש הקדמוני שאין טוענין למסית היינו למסי' דשאר כל האיסורים שבתורה דלאו דע"ז דומיא דהאי איסורא דהנחש דבשאר כל האיסורין אי לא טען המסית להאי טענה דדברי הרב לא טעני' ליה אבל אם טען מיפטר בטענה זו דאילו במסי' דע"ז אפי' אי טעין המסית לטענה זו לא מיפט' דע"ז חמיר ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו. ולפ"ז כתב דמהא דילפינן מנחש הקדמו' דאין טוענין למסית דשאר עבירות שבתורה ואם טען הוא מיפטר. ש"מ דהא דקי"ל בעלמא דאין שלד"ע היינו דוקא היכא דטען משלח להאי טענ' דדברי הרב וכו' אבל היכא דלא טעין מיחייב אלא דקשיא ליה לפ"ז דבכמה דוכתי פריך הש"ס אמאי והא אין שלד"ע ולא קא משני הב"ע דלא טעין דאלמא דל"ש הכי ול"ש הכי לא מיחייב משל' והעלה לקושיא זו בצ"ע.

והנה מדברי רבינו הגדול הרמ"ה ז"ל אלו אתה למד למוד מפורש דהנחש אי הוה טעין להאי טענה דדברי הרב דהוה מיפטר היינו מטע דאין שלד"ע. אלא דאיהו לא טען והקב"ה לא טען ליה וילפינן מינה לכל מסית דשאר עבירות שבתור' דהיינו לכל משל' ששולח חבירו לד"ע דקי"ל דאין שלד"ע ופטור המשל' בהאי טענה דדברי הרב וכו' דהיינו דוקא אי טען המשל' לטענה זו דדברי הרב וכו' הוא דאין שלד"ע ומיפטר המשל'. אבל אי המשל' לא בא טעון טענה זו אנן לא טענינן ליה ויש שלד"ע ומיחייב המשל' דומיא דנחש. דהאי דקאמר הש"ס מנין שאין טוענין למסית מנחש. הקדמוני היינו למשל' דבעלמא דקי"ל דאין שלד"ע משום דדברי הרבו כו' קרי ליה הש"ס מסית. והכריחו להרמ"ה ז"ל למימר הכי בכוונת הש"ס משום האי קושיא דהוקשה לו טעמא דלא טעין הכי הא אי טעין הכי טענתיה טענה והרי מסית דקרא אע"ג דלא ציית ליה ניסת כו'. ולתשו' שאלה זו כתב לפרש דכי אמרי' הכא מניין שאין טוענין למסי' היינו למסית דאלמא דומיא דנחש דמיירי' ביה דהוא בשא' עבירו' שבתורה ולא במסית דע"ז. והיכא אשכחן מסית דשאר איסורי תורה לחייבו כי היכא שישראל הש"ס עליה מניין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני. אין מסית זה אלא משל' דקי"ל בכל התורה כולה דפטור המשל' מה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דלמשל' קרי ליה הש"ס מסית וקאמר דמניין דהאי טענה דמיפטר בה המשל' דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דלא אמרינן הכי דאין שלד"ע דדברי הרב וכו' לא כי טעין המשל' הכי אבל אי לא טעין הכי אנן לא טענינן ליה ואמרינן דיש שלד"ע ומיחייב המשל'. מנחש הקדמוני דלא טען ליה הקב"ה וחייבו זהו כוונת דברי הרמ"ה ז"ל כמבואר בדברי קדשו. וא"כ הרי לך מפורש יוצא מדבריו זל דהנחש אי הוה טעין הכי הוה מיפטר משום הא דקי"ל בכל התו' כולה דאין שלד"ע.

ואנכי עפר תחת כפות רגלי קדשו של גדול אדונינו רבינו הרמ"ה זל תמיה לי על דברי קדשו דאיך אעיקר' איפשר למי' הכי בכוונת הש"ס בהא דאמר מניין שאין טוענין למסי' מנח' הקדמוני וכו' כדפתר לה איהו ז"ל דהיינו למסית דשאר עבירו' שבכל התו' כולה דקי"ל דאין שלד"ע משום האי טענה דאית ליה להמשל' דדברי הרב וכו' וע"ז הוא דשאיל תלמודא מניין דאין טוענין להמשלח להאי טענה דדברי הרב כו' ולמיפטריה משום אין שלד"ע אלא דוקא אי טעין המשל' ה"ט הוא דקי"ל אין שלד"ע אבל אי איהו לא טעין הכי דאנן לא טענינן ליה ויש שלד"ע ומיחייב המשלח ומשיב דילפינן לה מנחש הקדמוני וכו'. והא בההי' דנחש ע"כ דלא אמרינן ביה אין שלד"ע ד דבדיני ב"נ ליתיה להאי כללא דאין שלד"ע. דאי גם בב"נ איתיה להאי דאין שלד"ע ומיפטר המשל' מה"ט דדברי הרב וכו'. א"כ בעובדא דהנחש עם חוה דהוה במידי דאיסור אכילה. אף דהנחש לא בא טעון לה"ט דדברי הרב וכו' ואנן לא טענינן ליה ליכא למיחייביה להנחש משום דלא טען הוא. דהא אפי' אם יש שלד"ע ומיחייב המשל' היכא דהשלי' נהנה לא מיחייב המשל' דמדינא פטור המשל' אף בלאו ה"ט דדברי הרב וכו' משום דהשלי' נהנה מהאיסור וזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וכדאמר רבא בפ' האיש מקדש דמ"ג דאפי' לשמאי הזקן דסב' דבכל התו' כולה יש שלד"ע ולא משגחי' בה"ט דדברי הרב למיפטר המשל'. מודה שמאי באומר לחבירו צא ואכול חלב או בעול אח הערוה דהשלי' חייב והמשל' פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב יע"ש. וא"כ כ"ש למאי דקי"ל דאין שלד"ע כי לא טען הנחש הכי ואנן לא טענינן ליה אמאי חייבו הקב"ה מדין יש שלד"ע כיון שהוא לא טען דברי הרב הא מדינא לא מיחייב הנח אף שלא יהיה לו כלל לה"ט דדברי הרב וכו' משום דהשלי' דהיא האשה נהנה וזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. ועוד דאפי' היכא דיש שלד"ע כי לא הוה המשל' ב"ח בהאי איסורא דשלח השלי' לעשותו דאי עביד ליה המשל' גופיה לא מיחייב כי עביד שליח לעשות דבר האיסור ההוא לא מיחייב המשל' וכדאמר מר זוטרא בב"ק דע"א ע"א גבי הא דקי"ל בטביחה ומכיר' דיש שלד"ע דמי איכא מידי דאי עביד איהו לא מיחייב ואי עביד שלי' מיחייב יע"ש. וא"כ ה"נ בהאי עובדא דהנחש דאיהו לאו ב"ח הוא באיסור אכילה מעץ הדעת אף דלא הו"ל להנחש שום טענ' למיטען כלל ליכא למיחייביה מדין יש שלד"ע דליכ' מידי דאי איהו עביד ליה לא מיחייב ואי עביד ע"י שלי' מיחייב. ואמאי חייביה הקב"ה מדין יש שלד"ע משום דלא טען הנחש לטענ' דדברי הרב וכו' למי' ביה אין שלד"ע משום ה"ט ואנן לא טענינן ליה. סוף סוף לא מיחייב הנחש מדינא בלתי צורך לשום טענה כלל משום הני תרי טעמי דרבא דזה נהנה וכו' ודמר זוטרא דליכא מידי דאי עביד איהו לא מיחייב וכו'. אלא מדחייביה הקב"ה להנחש ע"כ דלאו מה"ט דלא טעין הנחש לה"ט דדברי הרב וכו' למימר ביה אין שלד"ע דאי משום הא אעיקר' ליכ' לחייבו כלל אף דלא טען. אלא מאיזו טעם וחיוב אחר חייבו הקב"ה וא"כ מאי מייתי מנחש להא דקי"ל דאין שלד"ע משום טענה דדברי הרב וכו' דהוה דוקא אי טען המשלח הכי אבל אי לא טען הכי המשל' אנן לא טענינן ליה מנחש הקדמוני דחייבו הקב"ה ולא פטרו מה"ט דדברי הרב וכו'. ועיין מה שכתבתי לעיל בסי' הקודם באורך. ולעיק' מאי דקשיא ליה להרמ"ה ז"ל טעמא דלא טעין הכי הא אי טעין הכי טענתי' טענה והרי מסית דקרא אע"ג דלא ציית ליה ניסת ולא נעבדה העביר' על פיו חייב כו'. אשר מכח קושיא זו פירש לה רבי' הרמ"ה במסית דשאר עבירות שבתור' דומיא דנחש הנה התוספו' ל תירצו לקושיא זו דנחש לא נתחיי' אלא מפני שבאה התקלה ע"י אבל הוא לא נצטווה שלא להסית. אבל מסית דקרא מוזהר הוא שלא להסית ולהכי מיחייב אף שיטעון טענה זו יע"ש וכ"כ נמי הר"ן ז"ל בחי' לסנהד' שם. סוף דבר שדב' רבינו הרמ"ה ז"ל נפלאו ממני וצל"ע רב. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה