אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › צח

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · צח

צז

אין שליח לדבר עבירה. נסתפקתי בהא דאין שלי' לד"ע היכא דשלי' בר חיוב' והשלי' חייב. היכא דהמשל' בר חיוב תשלומין בהאי איסורא וכי עביד לה ע"י שלי' נהי דלענין איסורא גם השלי' ב"ח הוה דאיהו נמי איסורא עביד מ"מ לענין חיוב תשלומין להניזק לאו בר חיוב' הוה השלי' בתשלומין מדינא דאף דאית ליה לשלי' נכסי לאתשלומי ניזק מיני' לא מצי ניזק לאשתועי דינא בהדיה ולאשתלומי דמי נזקו מיניה דמדינא פטו' הוא השלי' בתשלומין בדבר זה מאיזו טעם שיש בו בדבר ההוא דלא מיחייב השלי' בתשלומין. אי חייב המשל' לשלומי ליה לניזק דמי נזקו ולא מיפטר מהניזק מהאי טעמא דאין שלד"ע. דאפשר דה"ט דאין שלד"ע לא מהני לחייבו להשלי' בתשלומין ולא למשל' אלא כי הוה השלי' ב"ח דתשלומין דמצי הניזק לאשתלומי מיניה דהשלי' דמי נזקו ואינו מפסיד וכיון דמצי הניזק לאשתלומי מיניה דהשליח. לא מיחיי' המשל' בתשלומין ולא מצי הניזק לאשתועי דינא גביה דהמשל' דבא טעון ומיפטר נפשיה מיניה דהניזק בהאי טענה דדברי הרב וכו' והיה לו שלא לעשות. ונפקא מינה שאף שלא יהא לו נכסי להשלי' לאשתלומי הניזק מיני' לא מיחייב המשל' לשלומי לניזק כיון דשלי' בר חיובא בתשלומין הוא מדינא אלא דהשתא מיהא לית ליה לשלומי וכיון דאפשר שיבואו לו נכסים בכל עת לאו מפסיד הניזק חשיב ולא מיחייב המשל' לשלומי אבל למפטריה להמשל' מלשלומי להניזק דמי נזקו אף היכא דהשלי' לאו ב"ח דתשלומין הוא מדינא ואפי' בדאית ליה נכסי דלא מצי הניזק כלל לאשתועי דינא בהדיה. לא אמרינן אין שלד"ע למיפטריה להמשל' נמי מלשלומי ויפסיד הניזק דמי נזקו. דאין שלד"ע לחייב השלי' לשלם ומיפטר המשל' ממילא כיון דמשתלם הניזק מהשליח אמרינן. אבל אין שלד"ע למיפטרי' להמשלח גם היכא דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינ' ויפסיד ניזק דמי נזקו לא אמרי'. או דילמ' גם בכה"ג מיפטר משל' משו' אין שלד"ע.

ולפום ריהטא נרא' דבכה"ג לא מיפט' המשל' ואמינ' לה ממאי דפריך הש"ס פ"ק דב"מ על' דאמר רבינא כי אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' ב"ח אצל בחצר דלאו ב"ח הוא מיחייב שולחו. ופריך הש"ס אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דמיחייב שולחן. ומשנינן אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבים לשלם יע"ש. ופירש"י ז"ל ב"ח הוא שאף הוא מוזהר על הדבר התם פטור השולח דאמרינן ליה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא היה לו לעשות ע"כ. ועל מאי דפריך הש"ס מאומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו ב"ח נינהו וכו' פירש"י דלאו בני חיובא הוא לשלם כדתנן הם שחבלו באחרים פטורין ע"כ יע"ש. ואיכא לאקשויי טובא לפום ריהטא בהך סוגיא דמאי האי דפריך הש"ס על רבינא דבעי שלי' ב"ח אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דמיחייב שולחן. הא כל עיקר טעמא דהיכא דשלי' ב"ח הוא אין שלד"ע ולא מיחייב שולחו הוה משום דכיון דאף הוא מוזהר על הדבר אמרינן ליה דברי הרב וכו' והיה לו שלא לעשותו דמה"ט הוא דמיפטר שולחו היכא דשלי' ב"ח הוא וכדפרש"י ז"ל עלה דאמר רבינא להאי מילתא דהיכ' דבר חיובא הוא אין שלד"ע כנז'. וכיון שכן אשה ועבד נמי נהי דפטורין מלשלם וכדתנן והם שחבלו באחרים פטורין מ"מ באיסו' דלא תגנוב גם אשה ועבד בני חיובא נינהו דהרי גם הם מוזהרין על לאו דלא תגנוב דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור' ועבד דינו כאשה לכל מילי. וא"כ הרי גם אינהו בני חיובא נינהו ואמרי' להו דברי הרב וכו' והיה להם שלא לשמוע להתלמיד ולגנוב ואין שלד"ע ומיפטר שולחן. ואיך קאמר הש"ס אלא מעת' אשה ועבד דלאו בני. חיובא נינהו מיחייב שולחן. והיותר קשה:

על מאי דשני לה הש"ס להאי פירכ' אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרש' האש' וכו'. אשר מוכח גם מהאי שנוייא דאי לא הוו חייבין בתשלומין מדינא לעולם ואפי' בדהוו להו לשלומי לאו בני חיובא הוו מיקרו והיה שולחן מיחייב. והוא תימא הא עכ"פ אף הם מוזהרין על לאו דלא תגנוב מיהא וא"כ בני חיובא נינהו ואמרינן להו דברי הרב כו' דהוא עיקר הטעם דבר חיובא ואין שלד"ע. ואמאי הוצרך הש"ס למי' דבני חיובא משום דמדינא בני חיובא דתשלומין נמי נינהו.

תו קשיא טובא על המקש' דפריך להאי פירכא אלא מעתה האומר לאש' ועבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו וכו'. דמאי הוה ס"ד דהמקש' דפריך הכי. ואטו לא ידע דהא דעבד ואשה דפטורין מלשלם לאו משום דלאו בני חיוב בתשלומין נינהו לא משום דהשתא לית להו לשלומי דאי לאו משום הכי מהיכי תיתי פיטור דידהו מתשלומין כיון דגם הם מוזהרין ועומדים באזהר' זו דלא תגנוב ובעשה דוהשיב את הגזילה ופשיטא דמדינא אף אשה ועבד בני חיובא בתשלומין נינהו. ועל כרחין דמאי דפטורין הוה משום דהשתא לית להו לשלומי ומאי פריך וקאמר דאשה ועבד בני חיובא נינהו וכו'. ועוד דהא כל עיקר חיליה דהמקשה דפריך להאי פירכא דיליה הוה מהא דתנן והם שחבלו באחרים פטורין וכדפירש"י ז"ל עלה כנז'. והרי מסיים התם בהאי מתני' אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. וא"כ הרי בא מפורש להדיא בהך מתניתין גופא דמדינא בני חיובא בתשלומין נינהו אלא דמשום דהשתא לית להו לשלומי הוא דפטורין וכדמשני לה הש"ס ומייתי להאי סיומא דמתני' דתנן נתגרשה האשה וכו'. ואעיקרא מאי סבר המקשה דפריך הכי וקאמר אלא מעתה אשה ועבד דלאו בני חיובא נינהו כו' וכי לא ראה מה שלפניו בסיומא דהך מתני' דהם שחבלו באחרים פטורין דקתני אבל משלמין לאחר זמן כו' אשר מזה מפורש יוצא דמדינא בני חיובא נינהו לשלם ומאי דפטורין הוה משום דהשתא לית להו לשלומי אתמהא.

איברא דחזיתיה להר"ב ש"ך ז"ל בח"מ סי' רצ"ב סק"ד שכתב להוכיח דהא דאין שלד"ע ושולח פטור דפשיט' דאע"ג דאין לו להשלי' לשלם פטור המשלח אפי' הוה ידעינן בבירו' גמור שלא יהא לו לשלם. דאם לא כן אדפריך הש"ס אלא מעתה האומר לאשה ועבד כו' הו"ל לאקשויי אלא מעתה אין לו לשלם. אלא דבכה"ג אפי' להמקשן פטור כיון דאילו הו"ל השתא היה חייב לשלם אלא דפריך מאשה ועבד דהוי ס"ד כיון דאילו הו"ל השת' היו פטורין לאו בני חיובא נינהו א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב בפשיטות גמור דהמקשה דפריך מאשה ועבד הוה ס"ד דפטורין אפי' אילו הו"ל השתא ולהכי לאו בני חיובא נינהו. האמנם לפענ"ד דברי הש"ך ז"ל בזה תמוהים מאוד דאיך אפשר ליחס כלל כל כי האי ס"ד להמקשה דהוה ס"ד דאש' ועב' דפטורין הוה מדינא ואפי' בדהוו להו השתא נכסי לשלומי הא כיון דגם הם מוזהרין ועומדין על לאו דלא תגנוב ועל העשה דהשבה איך אפשר כלל דתסיק אדעתיה דהמקשה למסבר דפטורין מלשלם אפי' בדהוה להו השתא נכסי דידהו לשלומי דמהיכי תיתי להו פיטור תשלומין מדינא כי היכי דלא לחייבו לשלם אפי' בדאית להו השתא לשלומי. ומה גם דבהאי מתני' גופה שלפניו דוהם שחבלו באחרים פטורין דמינה פריך המקש' להאי קושיא כדפרש"י ז"ל כנז' קא מסיימה בה אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה כו' חייבין לשלם אשר מזה מפורש יוצא דמדינא בני חיובא בתשלומין נינהו ומאי דפטורין הוה משום דהשתא מיהא לית להו לשלומי ומינה דאי הוו להו השתא וכגון דנתנו להם נכסי' ע"מ שלא יהא לרבו של העבד או לבעל האשה רשות בהן דפשיטא דחייבין לשלם מיד השתא נמי. ואיך ניחא קמיה דמר הגאון ש"ך ז"ל למימ' דהמקש' הוה ס"ד דאפי' אי הוו להו השתא נכסי הוו נמי פטורין. שזה מה שאין הפה יכולה לדבר כלל ליחס כל כי האי סברא בהס"ד דהמקשה. באופן שדברי הש"ך ז"ל נפלאו ממני בזה וצל"ת.

ואנכי חזו"ן הרביתי להגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הנחמד נודע ביהודה מה"ק חא"ה סי' ע"ה שכתב להוכי' מהא דפריך הש"ס אלא מעתה וכו' דלהאי מ"ד בר חיובא לא אמרינן אין שלד"ע כי אם כשהשליח בר חיובא לאותו דבר כהמשלח עצמו אבל כשאינו בר חיוב' לאותו הדבר עצמו שהיה המשלח חייב לא משגחינן בשום איסור שיש שם דאם לא כן איך הקשו שם בגמ' אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי כו' והדבר תמוה וכי הוה ס"ד שאשה ועבד מותרים לגנוב והלא ודאי אף שהוא סבור דלאו ב"ח מיקרו מ"מ אסורים לגנוב מן התורה ועוברים על לאו דלא תגנוב דכל מצות ל"ת נשים חייבות וא"כ למה לא נימא אין שלד"ע אלא ודאי דלהאי מ"ד בר חיובא לא אמרי' אין שלד"ע כי אם כשהשלי' ב"ח לאותו דבר כמוהו אבל כשאינו ב"ח לאותו דבר עצמו שהיה המשלח חייב לא משגחינן בשום איסור שיש כאן ואדרבה לדעת המקשה שאשה אינה בת תשלומין כלל א"כ היא חייבת מלקות על הגנבה דלא הוה ניתק לעשה דהשבה ואעפ"כ כיון שאין עליה אותו החיוב שיש על המשלח דהיינו חיוב תשלומין לא מיקרי בר חיובא א"ד ז"ל יע"ש.

ולפענ"ד אחר המחילה רבה דאין דבריו מחוורין בזה כלל. דהא כל עיקר טעמא דבר חיובא דקאמר רבינא הוה משום שאף הוא מוזהר על הדבר ואמרינן ליה דברי הרב וכו' והיה לו שלא לעשות ולהכי המשל' פטו' וכמו שפירש"י ז"ל דמה"ט הוא דקאמר רבינא דהיכא דשלי' ב"ח אין שלד"ע. וכיון שכן דכל עיקר טעמא דבר חיובא דמיפטר המשל' הוה משום טענה זו דאמרי' ליה דברי הרב וכו' והיה לו שלא לעשות. א"כ אשה ועבד נמי אף דלאו בני חיובא נינהו כהמשלח לענין חיוב התשלומין מ"מ כיון דלענין האיסור אשר בעבורו ניתן ליאמר לה"ט דדברי הרב כו' גם אשה ועבד מוזהרין כהמשל'. בני חיובא מיקרו לענין אין שלד"ע ומיפטר המשלח. ומאי פריך הש"ס א אלא מעתה כו' כיון דרבינא דקאמר להאי סבר' דבר חיובא כל עיקר דהאי סברא אינה אלא משום דאיכא לה"ט דדברי הרב כו' ולא משו' חיוב התשלומין וה"ט דדברי הרב שייך גם באשה ועבד דאף הם מוזהרין על הדבר לענין עיקר האיסור דלא תגנוב כהמשל'. ואני תמה על הגאון מהרי"ח ז"ל דניחא ליה למר למימ' מכח הא דפריך הש"ס אלא מעתה וכו' דלמ"ד בר חיובא בעינן שיהא בר חיובא כמוהו בדומים אבל כשאינו בר חיובא כהמשל' עצמו כה"ג דאומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי לפי מאי דהוה ס"ד דהמקשה דלאו בני חיובא בתשלומין נינהו. לא משגחינן בשום איסור שיש כאן. והוא תימא דהא להדיא פירש"י ז"ל דטעמא דרבינא דקאמר ב"ח הוה משום דאף הוא מוזהר על הדבר ומיפטר המשל' בהאי טענה דדברי הרב כו'. אשר לפ"ז מבוא' יוצא דכל דאף הוא מוזהר על הדבר בגוף האיסור דשייך למימר ביה דברי הרב וכו' מיפטר המשלח. גם מ"ש הגאון ואדרבה לדעת המקשה שאשה אינה בת תשלומין כלל א"כ היא חייבת מלקות על הגנבה דלא הוה ניתק לעשה דהשבה כו'. הם דברים תמוהי' דאיך אפשר ליחס כל כי האי סברא בדעת המקשה שאשה אינה בת תשלומין כלל לעולם עד שנאמר דלדעת המקשה אשה שגנבה חייבת מלקות משום דאינה חייבת בתשלומין ולא הוה לאו דגנבה לדידה ניתק לעשה דהשבה. דמאחר דמוזהרת על לא תגנוב מהיכא תיתי למימר כלל דאינה חייבת בתשלומין ומה גם דלהדיא מבואר בסיומא דהך מתניתין דוהם שחבלו באחרים פטורין אשר מכחה פריך המקשה להאי פירכא דיליה דמדינא גם אשה ועבד חייבין בתשלומין אלא דהשתא לית להו לשלומי וכי לא ראה המקשה לסיומא דהך מתני'. ועל כרחין דאף דהאש' בת תשלומין היא מדינא לכשיש לה אפ"ה קרי להו המקשה לאו בני חיובא. באופן שדברי הגאון מהרי"ח ז"ל אינם אלא דברי תימא בכל מאי דכתב בזה.

אשר על כן נלע"ד דעל כרחין לומר דכונת הך סוגיא הכי הוה דכי פריך הש"ס מחצר א"כ מצינו שלד"ע וקי"ל אין שלד"ע ותריץ לה רבינא היכא אמרינן אין שלד"ע היכא דשלי' בר חיובא הוא אבל בחצר דלאו ב"ח הוא מיחייב שולחו. כוונת רבינא בהני מילי דבר חיובא למימר דכי אמרי' אין שלד"ע היינו לחייב השלי' וכיון דמיחייב השלי' ממיל דמיפטר המשל' אבל לא אמרינן נמי אין שלד"ע למיפטר המשלח אף היכא דגם השלי' לא מיחייב בתשלומין ויפסיד הניזק ולא ישתלם נזקו כלל לא מהשלי' ולא מהמשל'. דהיכא אמרי' אין שלד"ע ופטור המשל' היינו היכא דשלי' בר חיובא הוא כלומר בר חיובא בתשלומין הוא דכיון דהשלי' ב"ח תשלומין. הוא דאהני הא דאין שלד"ע לשלא ישתלם הניזק מהמשל' שא דינו עם השלי' ומיניה דשלי' משתלם. משום דכיון דגם השלי' מוזהר על הדבר הגם שיטעון השלי' כנגדו דהניזק וכה יאמר שבשליחותו של המשל' עשה זאת והוא ישלם. לא מצי שלי' למיפט' נפשיה בטענ' זו משום דהמשלח בא טעון כנגדו בטענה אלימתא והיא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והיה לך שלא לעשות כדפרש"י ז"ל כלומר דכיון דלא היה לך לשמוע להתלמיד ולעשות סבור הייתי שלא תשמע לי לעשו' וכיון שאתה לא שמעת דברי הרב ועשית מעשה בידים עליך לשלם לניזק מה שהזקת לו לא עלי. וכיון דאיכא להמשל' לטענ' אלימתא הלזו דדברי הרב שלא לפוטרו להשלי'. דינא הוה לפטו' המשלח דלא עביד מעשה בידים ולחייב השלי' ודינו דהניזק עם השלי' שהוא ישלם מה שהזיק. אבל היכא דהשלי' לאו בר חיובא הוא כלומר דלאו ב"ח בתשלומין הוא דלא מצי ניזק להשתלם נזקו מהשלי' בטענה זו דדברי הרב כחצר דלאו בר תשלומין הוא ואי לא יתחייב המשל' מפסיד הניזק לא אמרינן אין שלד"ע לפטור להמשלח ויפסיד הניזק אלא כיון דבשליחותו מיהא עשה השלי' ההיזק דיינינן ליה דין דשש"א כמותו ומחייבינן להמשל' לשלומי לניזק דמי נזקו דכל היכא דשלי' לאו ב"ח דתשלומין הוא דלא מצי ניזק לאשתועי דינא בהדיה ולאשתלומי מיניה בהאי טענה דדברי הרב כו' לא מיפטר המש' מלשלם להניזק מה"ט דאין שלד"ע דכדי שיפסי' הניזק דמי נזקו שלא ישתל' לא מהמשל' ולא מהשלי' לא אמרי' אין שלד"ע. ומינה נמי לשול' שלי' אדם חי לגנוב לו והלך השלי' וגנב. אי משכח' לה שלא יהא השלי' חייב בתשלומין להגנב אף דעל עיקר האיסור דלא תגנוב גם השלי' מוזהר ושייך להאי טענה דדברי הרב כו'. לא מיפטר המשלח בטענה זו מהניזק מלשלם לו דמי נזקו כיון דאפי' שיש שם טענה זו דדברי הרב בו' לא מיחייב השלי' בתשלומין ולא מצי הניזק לאשתלומי דמי נזקו מהשליח. דטענה זו דדברי הרב מהניא להמשלח לחייבו להשליח שהוא ישלם וכיון שמתחייב השליח לשלם מיפטר המשל' ממילא. אבל כשטענה זו לא מהניא לחייבו להשליח. נשאר החייוב דתשלומין על המשלח דכלפי הניזק דבא טעון נגדו דהמשלח ששלח לגנוב בהמתו ועליו לשלמה לו. לא מהניא ליה להמשלח טענה זו דדברי הרב כו' ואין שלד"ע למיפטר נפשיה מהניזק ויפסיד הניזק אלא היכא דהשליח ב"ח דתשלומין הוא דמהני ליה להמשלח טענה זו לחייב בה להשלי' דלא מצי שלי' למיפטר נפשיה בטענה דבשליחותו הוא שעשה. וכיון דמתחייב השלי' ממילא נפטר המשלח ודינו דהניזק עם השליח. זהו כונת רבינא והיינו דקאמר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' בר חיובא הוא ולא קאמר היכא דשלי' בר אזהרה הוא אבל חצר דלאו בר אזהרה כו'. דאין מה שגם השלי' מוזהר על עיקר האיסו' דגניבה פוטרו להמשל' בטענה. זו דדברי הרב כו' מלשלם לניזק אלא מה שגם הוא מוזה' וב"ח דתשלומין נמי הוא על אזהר' זו הוא דמיפטר המשלח מלשלם כיון דבטענ' זו הוא מחייב להשליח לשלם לניזק ומיפטר המשלח ממילא מהניזק דהוא משתלם מהשליח ולא מצי ניזק למתבעיה להמשלח אלא דיניה גביה השליח וכאמור.

והשתא פריך הש"ס שפיר לא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דשולחן מיחייב. כלומר דא"כ דלא אמרינן אין שלד"ע לפטור המשלח אלא היכא דהשלי' ב"ח בתשלומין הוא דכיון דמצי ניזק לאשתלומי מהשלי' דינא הוה לחייב להשלי' מה"ט דאין שלד"ע דלא מצי שלי' למיפטר נפשיה מלשלומי בטענה דבשליחותו של המשל' עשה ועל המשלח לשלם משום. דאמרינן ליה להאי טענה אלימתא דדברי הרב וכו' והיה לך שלא לעשות ומתחייב בהכי השלי' ומיפטר ממילא המשל' כיון דהרי משתלם הניזק מהשליח. אבל היכא דהשלי' לאו בר תשלומין הוא דלא מצי הניזק לאשתלומי מהשלי' הגם דאיכא להאי טענה אלימתא דדברי הרב וכו' לא מיפטר משלחו בהכי מלשלומי להניזק וחייב המשל' לשלם להניזק דלהפסיד להניזק שלא ישתלם לא מהשלי' ולא מהמשל' לא אמרינן אין שלד"ע. א"כ האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו ב"ח בתשלומין נינהו משום דלית להו נכסי לשלומי לניזק דנמצא מפסיד הניזק דמי נזקו אי לא משתלם מהמשלח דשמא לא תתגרש האשה לעולם ולא ישתחרר העבד לעולם ולא יוכל הניזק לאשתלומי מהשלי' ה"נ דשולחן מיחייב לשלומי. דהא להפסיד להניזק לא אמרינן אין שלד"ע למפטריה להמשלח. והני נמי נהי דאם תתגרש האשה וישתחרר העבד ויהיו להם נכסים חייבים לשלם מה שגנבו כבר כשהיו תחת בעליהן. מ"מ כיון דהשתא הכא לא נתגרשה ולא נשתחרר ולית להו נכסי ומאן לימא לן שיבואו לידי גירושין ושחרור ויהיו להם נכסים להיותם ב"ח לשלם להניזק דשמא לא תתגרש וישתחרר לעולם ולהכי סובר המקשה דלאו ב"ח בתשלומין מיקרו ומפסיד הניזק חשיב ויש לחייב שולחן לשלם להניזק. זהו ס"ד דהמקשה. ודחי לה הש"ס אמרת הני ב"ח בתשלומין נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. כלומר דהני כיון דמדינא ב"ח בתשלומין נינהו ופיטור דידהו אינו רק משום דהשתא מיהא לית להר לשלומי ואפשר להיות דיהיה להם היום או מחר נכסים וישתלם הניזק מהם דהא לאחר שתתגרש חייבת מיד שיהיו לה נכסי לשלם ואפשר שתתגרש נמי היום או מחר. בני חיובא בתשלומין השתא נמי מיקרו שלא לחייב המשלח לשלם איהו להניזק דבכה"ג לא חשיב דמפסיד הניזק בי היכי דליחייב המשל' לשלומי להניזק כיון דאפשר להיות שישתלם הניזק מהשלי' היום או מחר ולא יפסיד. דדוקא היכא דודאי יפסיד הניזק ולא יוכל לבא לידי תשלומין מהשלי' דומיא דחצר דלאו בר תשלומין הוא כלל. הוא דלא מיפטר המשל' מלשלומי כיון דשלי' לאו ב"ח לעולם בתשלומין הוא ויפסיד ודאי הניזק. אבל באשה ועבד דהם ב"ח בתשלומין נינהו אלא דהשתא מיהא לית להו לשלומי וכי נתגרשה ויש לה נכסי מיד היא חייבת לשלם ואפשר נמי שתתגרש היום או מחר ויהיו לה מיד נכסי וישתלם הניזק. ב"ח בתשלומין השתא נמי חשיבי למפטריה להמשל' ולא מצי הניזק למתבעיה להמשל'. והיינו דקאמר הש"ס דתנן נתגרשה האשה וכו' כלומר דכיון דתנן נתגרשה האשה חייבת לשלם ואפשר נמי שתתגרש היום או מחר ויהיו לה מיד נכסי וישתלם הניזק לאו מפסיד הניזק חשיב לחייבו להמשל' לשלם. וניחא השתא דהמקשה אף דהוא ראה וידע להאי סיומא דמסיימה המשנה נתגרשה האשה וכו' אפ"ה פריך מינה וקאמר דאשה ועבד לאו ב"ח נינהו משום דהמקשה הוה ס"ד דכיון דאפשר להיות שלא יהיו להם נכסים לעולם שלא יבואו לידי גירושין ושחרור לעולם לאו ב"ח מיקרו ומפסיד הניזק חשיב ויש לחייבו להמשל' לפי האי תירוצא דרבינא. והתרצן שני ליה דאדרבה לאידך גיסא כיון דאפשר שתתגרש נמי היום ומחר ויהיו לה נכסי וישתלם הניזק מיד כשיהיו להם נכסי ב"ח מיקרו ולאו מפסיד הניזק חשיב וליכא לחיובי להמשל' לשלם לניזק לא מיפטר המשל' מהניזק מה"ט דאין שלד"ע. זהו הנראה לפום ריהטא מוכר' בכוונת הך סוגיא.

הגם הלום ראיתי להר"ב בס' אסיפת זקנים בהך סוגיא עלה הא דפריך הש"ס אלא מעתה האומר לאשה ועבד וכו' שכתב בשם רבו ז"ל וקס"ד דאפשר שלא תתגרש האשה ולא ישתחרר העבד לא מיקרו בני חיובא לפטור את המשל'. ומשני כיון דאפשר שתבא לכלל חיוב מיפטר שולחו. והשתא ניחא דאפי' ידע למתני' פריך שפיר א"ד זל יע"ש. והנה הרב זל קצר לנו את הרחב בזה. אמנם מהני מילי דאמר מר בקיצור מוכח דפירושא דהאי סוגיא הכי הוה ככל מאי דכתיבנא וברירנא בתוספ' ביאור והוא לפום ריהטא מוכרח מהסוגיא גופא דע"כ דהכי הוה כוונת הש"ס בהאי לישנא דרבינא דקאמר מר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' ב"ח הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא שולחו מיחייב ככל האמור ומדובר.

ואם כן הרי אתה נמצא למד מהך סוגיא להאי לישנא דאמר רבינא דהיכא דשלי' ב"ח הוא אין שלד"ע אבל היכא דשלי' ב"ח הוא מיחייב שולחו. כדכתיבנא בריש אמי'ר דכי אמרינן אין שלד"ע ולא מיחייב שולחו בתשלומין בדבר איסור דאיתביה חיוב תשלומין כגניבה וכיוצא בו לא השלי' חייב לשלם. היינו משום דהשלי' הוא ב"ח מדינא בתשלומין כגניב' דאף הוא מוזהר שלא לגנוב ואם גונב חייב לשלם. דכיון דהשלי' ב"ח בתשלומין הוא בדבר זה ויכול הניזק לאשתלומי מהשלי' ואינו מפסיד. להכי דינא הוה דלישתלם הניזק מהשלי' דהוא עשה ההיזק בידים דלא מצי השלי' למיפטר נפשיה מלשלם ולחייב להמשל' בטענה שליחותו של משלח הוא שעשה ועל משלחו לשלם. משום דהמשל' בא טעון כנגדו בטענה אלימת' שמחייבתו להשלי' לשלם ומיפטר המשל' ממילא והיא טענה דאומרים לו להשלי' דברי הרב וכו' והיה לך שלא לשמוע ושלא לעשות ואין שלד"ע וחייב אתה לשלם ודיניה דניזק גביה דהשלי' להשתלם מיניה. אבל היכא דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינא בהאי מילתא דאיסורא כהמשל' ולא מצינן לחייבו להשלי' לשלם הוא לבעלים בטענה זו דדברי הרב וכו' דאין השלי' בר חיוב תשלומין כלל בדבר זה אף שעשאו מעצמו. לא מיפטר המשל' מלשלם איהו להניזק משום האי טענה דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע לא מהני למיפטרי' למשל' אלא כי יתחייב ביה בס"ט השלי' לשלם דכיון דמתחייב השלי' לשלם מה"ט מיפטר המשל' ממילא. אבל למיפטריה להמשלח מלשלומי להניזק אף היכא דגם השלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא דלאו בר חיוב תשלומין הוא השלי' בדבר זה ולא מיחייב לשלם משום טענה זו דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע ויפסיד הניזק לא אמרינן אין שלד"ע. דאין שלד"ע לחייבו להשלי' לשלם ומיפטר המשל' ממילא אמרינן. אבל אין שלד"ע למיפטר גם להמשל' אף היכא דהשלי' נמי לא מיחייב לשלם מדינא בדבר זה ויפסיד הניזק דמי נזקו דלא משתלם לא מהשלי' ולא מהמשלח לא אמרי' אלא דבכה"ג משלח חייב לשלם להניזק ולא מיפטר מיניה דניזק משום ה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע. ומיהו היינו דוקא אי משכחת לא מילתא דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינא בהאי מילתא ולאו משום דלית ליה להשלי' נכסי לשלומי מינייהו. דאפי' בדאי' ליה לשלומי לא מיחייב מדינא לשלם. בהא הוא דלא מיפטר המשלח לשלם להניזק. אבל היכא דהשלי' מדינא ב"ח בתשלומין הוא לא דלית ליה נכסי לשלומי מינייהו. כה"ג דאיסור גניבה וכיוצא בו דהשלי' נמי מדינא ב"ח תשלומין הוא. מיפטר המשל' מהניזק מה"ט דדברי הרב וכו' אפי' דהשלי' לית ליה נכסי לשלומי. דכיון דמדינא השלי' כ"ח תשלומין הוא והשתא מיהא לית ליה לשלם וכי יהיו לו נכסים מחוייב מיד לשלומי ליה להניזק ואפשר להיות שיהיו לו היום או מחר נכסים וישתלם הניזק מהשלי'. השתא נמי בר חיובא בתשלומין מיקרי ולאו מפסיד הניזק חשיב לחייבו להמשל' לשלם להניזק. אלא המשל' מיפטר מלשלם מה"ט דדברי הרב וכו' ואין שליח לד"ע. וכמפורש יוצא מהש"ס מההיא דפריך אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי וכו' ומשני אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי וכו' ולהכי לא מחייב שולחן משום אין שלד"ע כן נראה לפום ריהטא מוכרח מהאי סוגיא דפ"ק דב"מ הנז' ככל האמור ומדובר:

והנה מהר"מ בר ברוך זל בתשו' ק"ג סי' תצ"ג כתב וזל וששאלת על ראובן שאמר אה אשחוק עבור שום דבר אתן זקוק להקדש ונתן לאחר לשחוק עבורו. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ויש לחקו' אם בלשון ב"א שכל האומר כך רצ"ל לא הוא ולא אחר עבורו או לאו ואם לא יוכל להתברר בלשון בני אדם ילך אחר לשון תורה בכל מקום שש"א במותו וכיון דצחק בשבילו כאילו צחק הוא בעצמו וניהי דאין שלד"ע הא מסיק פ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח בר חיובא הוא אבל כגון כהן דא"ל לישראל קדש לי אשה גרושה מיחייב שולחו דניהי נמי דשלי' עבר משום לפני עור לא תתן מכשול כיון דלאו בר חיובא דההיא עבירה גופה שלא לקדש לעצמו אשה גרושה לא קרינן ביה ב"ח ומיחייב שולחו. ואע"ג דר"ס קמיה דרבינא משמיה דר"ח בר אוייא אמר ה"מ היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו. נ"ל דהלכתא כרבינא דהוא בתראה וכ"ש רבינא שהיה תלמיד חבר של רב אשי דסוף הוראה נינהו והלכתא כוותייהו. אמנם לפי שהוא אסמכתא דכל דאי אסמכתא היא כבר נשאלתי על זה לגדול אחד מצרפת שהיה רוצה לומר ניהי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי פירוש כמסי' המועלת להדיוט בקנין ובב"ד חשוב וה"נ הוה פי' דבר. ש"מ ככו"מ דמו כמסיר' המועלת וכן מצאתי בתשו' רב נטרונאי בר הילאי דאסמכתא קניא במילי דצדקה וכן דננו כמה פעמים במעשים שבאו לפנינו ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה עכ"ד ז"ל יע"ש.

ולכאורה דברי מהר"מ ז"ל במ"ש וניהי דאין לד"ע וכו' תמוהים לענ"ד. דמאי שייאטיה דאין שלד"ע הכא בנדון דידיה כיון דראובן זה לא אסר על עצמו גוף השחוק בנדר או שבועה ק שחייב עצמו לתת זקוק להקדש כשישחוק. וכיון שכן אי בעי לצחוק לא עביד שום עבירה רק שמחוייב ליתן הזקוק לצדקה כששחק כאשר חייב עצמו וא"כ לא שייך כלל בזה להאי דאין שלד"ע כי נתן לאחר לשחוק בעבורו דהא ליכא הכא בשחוק זה ליתא דאיסורא כלל לא על המשלח ולא על השלי' כי גם אם ישחוק המשלח בעצמו לא עביד איסור' ורשאי הוא לכתחיל' לשחוק אלא שעליו ליתן הזקוק לצדקה כמו שחייב עצמו לתת זקוק להקדש אם ישחוק ומאי האי דקאמר מהר"מ ז"ל בזה וניהי דאין שלד"ע הא מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח ב"ח הוא כו'. ואי משום איסור דגוף השחוק דאסיר משום משחק בקוביא דעבירה הוא לשחק בקוביא או משום דאסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא או משום שאינו עסוק בישובו של עולם וכדתנן בסנהדרין דכ"ד ע"ב ואלו הם הפסולין לעדות כו' והמשחק בקוביא כו' יע"ש בש"ס ובהפוסקים ז"ל. וא"כ שפיר שייך בגוף השחוק הא דאין שלד"ע והיינו דכתב מהר"מ ז"ל ונהי דאין שלד"ע כו'. א"כ כ"ש שקשה על מ"ש הא מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשלי' ב"ח הוא כו'. והא בהאי איסורא דמשחק בקוביא הוה שלי' ב"ח בו כהמשלח דכשם שהמשל' אסיר לשחוק בקוביא ה"נ אסיר לו לשלי' לשחוק בקוביא ולא הוה כגון כהן דאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה דלאו ב"ח הוה דמייתי מינה מהר"מ ז"ל דישראל ודאי לאו ב"ח הוא דאינו מוזהר על לא יקח גרושה. אבל איסור זה דמשחק בקובייא דמיירי ביה מהר"מ ז"ל מוזהר בו כל אדם השלי' והמשל'. ואיך קרי ליה מהר"מ ז"ל שליח לאו ב"ח הוא ומיחייב שולחו. הא כיון דגם להשלי' אסור האי איסורא גופה דעל המשל' דהוא איסורא דמשחק בקוביא היינו שלי' ב"ח דקאמר רבינא.

אמנם לפי מאי דכתיבנ' וברירנא מהך סוגיא דפ"ק דב"מ אתו דברי הר"מ ז"ל שפיר דבמילתא דאיסורא דאיתביה חיוב תשלומין אי עביד ליה המשלח בעצמו ואי עביד לה ע"י שליח לענין האיסור גם השלי' מוזהר בו והוא ב"ח בהאי איסור' כהמשל' אבל לענין חיו' תשלומין שיש על המשל' בהאי איסור' ליכא בשלי' חיוב זה דתשלומין דהשלי' מדינא לאו בר חיוב תשלומין הוא בהאי איסור' רק איסור' גרידא הוא דעביד לא קרינן ביה שלי' ב"ח למימר ביה אין לד"ע למיפטר להמשלח נמי מלשלם לזה שלו נוגעי' התשלומין אע"ג דשייך ביה האי טענה דדברי הרב וכו' משום גוף האיסור דגם השלי' עביד להאי איסורא מיהא. אלא שלי' לאו ב"ח קרינן ביה ומיחייב המשלח לשלם דאין שלד"ע למיפטריה להמשל' מלשלם להניזק אף היכא דגם השלי' לאו ב"ח תשלומין הוא ויפסיד הניזק לא אמרינן ושפיר כתב מהר"מ בנ"ד דראובן שחייב עצמו בזקוק להקדש אם ישחוק ונתן לאחר לשחוק בעבורו דחייב ראובן לשלם הזקוק להקדש מדין שש"א כמותו וכאילו שחק הוא עצמו דמי דנהי דאין שלד"ע כלומר והכא הרי הוה שלד"ע משום איסור השחוק דמשחק בקוביא. הרי מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח ב"ח הוא כו' כלומ' והכא כיון דראובן בר חיוב בתשלומין הוא בהאי איסורא משום חיובו שחייב עצמו לשלם זקוק להקדש אם ישחוק. והשליח אף דבהאיסור של השחוק איהו נמי ב"ח הוא אבל בחיוב התשלומין הזה של הזקוק להקדש אם ישחוק שחייב עצמו משלחו לאו ב"ח הוא דהא איהו לא חייב עצמו בשום תשלומין להקדש אם ישחוק ונמצא דאם לא ישלם ראובן המשלח שהוא חייב עצמו לשלם זקוק מפסיד ההקדש הזקוק ההוא שחייב עצמו ראובן אם ישחוק. ובכה"ג דאיכא חיוב תשלומין על המשלח ועל השלי' ליכא חיוב תשלומין. לאו בר חיובא קרינן ביה וחייב שולחו לשלם מה שחייב הוא באיסור זה בתשלומין דהיכא דאיכא איסורא וחיוב תשלומין על המשלח ואי עביד לה השלי' להאי איסורא לא מיחייב השלי' מדינא בתשלומין בהאי איסורא לא קרינן ביה שלי' ב"ח מצד חיובו דהאיסור למיפטריה למשל' נמי מלשלם ויפסיד זה שאיליו מגיעין התשלומין לא קרינן ביה שליח לאו ב"ח משום פיטור התשלומין דהוא לאו ב"ח בתשלומין ומיחייב שולחו לשלם מה שהוא חייב בתשלומין בהאי איסורא. כן נראה לפום ריהטא מוכרח בכוונת דברי מהר"מ ב"ב ז"ל.

ברם הא קשיא לי טובא לפי כל האמור. מהא דאמרינן בב"ק דע"א גבי חיוב ד' וה' בטובח ע"י אחר דפריך עלה הש"ס וכי זה חוטא וזה מתחייב ופי' רש"י וכי שליח חוטא ושולחו מיחייב בד' וה' והא קי"ל אין שלד"ע ומשני אמר רבא שאני הכא דכתיב וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר דבי ר"י תנא או לרבות השלו' כו' יע"ש. הנה דאיצטריך רחמנא למכתב רבוי גבי טביחה ומכיר' לרבות טובח ע"י שלי' דחייב גנב המשלח בתשלומי ד' וה' למימרא דאע"ג דהשלי' חוטא ובעלמא בכל התורה כולה קי"ל דזה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן דאין שלד"ע הכא גבי טביח' יש שדל"ע ומיחייב שולחו בד' וה'. והשתא לפי מאי דמוכח מהך סוגיא דפ"ק דב"מ דכל היכא דהמשלח ב"ח בתשלומין והשליח לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינא בהאי איסורא. לא אמרינן ביה זה חוטא וזה מתחייב אלא לאו ב"ח קרינן ביה מפני שהוא לאו בר חיוב בתשלומין הוא ולא מיפטר שולחו מלשלם להניזק מה"ט דאין שלד"ע שא שולחו מיחייב לשלם. מאי פריך הש"ס התם בב"ק עלה דטביח' ע"י שלי' וכי שלי' חוטא ושולחו מיחייב בד' וה' כלומ' והא קי"ל אין שלד"ע. הא בטוב' ע"י שלי' הרי השלי' לאו בר חיוב בתשלומי ד' וה' מדינא הוא דהא איהו לא גנבה. ונמצא דהו"ל שליחו' לד"ע בדבר שמשלחו ב"ח הוא לענין האיסור ולענין חיוב תשלומין על האי איסורא. והשלי' נהי דלענין האיסור גם השליח ב"ח הוה בטביח' זו דאיהו נמי עביד איסורא דגניב' בטביח' זו עיין מה שכתבתי לעיל בסי' הקודם אבל לענין התשלומין דד' וה' השלי' לאו ב"ח להאי תשלומין הוא בטביח' זו. ובכל כה"ג שלי' לאו ב"ח קרינן ביה ושולחו מיחייב ל בינא דבעי שליח ב"ח וכדכתיבנ' להוכיח מהסוגיא דפ"ק דב"מ וכדמוכח נמי מדברי מהר"מ ב"ב ז"ל בתשובה ככל האמור לעיל ושפיר אמרי' התם גבי טביחה ע"י אחר דשולחו מיחייב בד' וה' ומאי פריך הש"ס עלה וכי זה חוטא וזה מתחייב כלומר והא קי"ל אין שלד"ע. הא בכה"ג לא אמרי' אין שלד"ע למיפטריה להמשל' נמי מלשלם ויפסיד הניזק. ודוחק לומר דהש"ס דפריך הכי התם בב"ק ס"ל כלישנא דרב סמא דס"ל התם בפ"ק דב"מ דאף היכא דשלי' לאו בר חיובא הוא אין שלד"ע ומיפטר המשל' דכל דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו. ועוד דלרבינא ל"ל דכתב רחמנא רבויי' דאו ותחת לרבות טביח' ע"י שלי' דמיחייב שולחו בד' וה' למימרא דאע"ג דבכל התור' כולה קי"ל אין שלד"ע גבי טביח' יש שלד"ע ומיחייב שולחו בד' וה' כיון דבכה"ג דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא גם בעלמא בכל התורה כולה לא אמרי' אין שלד"ע למיפטר המשל' נמי מלשלם ויפסיד הניזק. אלא מוכרח דגם בכה"ג דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא כיון דהוא ב"ח בגוף האיסור שלי' ב"ח קרינן ביה לרבינא למיפטריה להמשל' נמי מלשלם משו' דאמרי' דברי הרב כו' ואין שלד"ע. וזה דלא כהא דמוכח מהך סוגיא דפ"ק דב"מ דבכל כה"ג דשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוה. לאו ב"ח קרינן ביה ומיחייב שולחו ככל מאי דברירנא לעיל. וכן נמי דלא כהא דכתב בפשיטות מהר"מ ז"ל בתשו' דבכה"ג לא אמרינן אין שלד"ע למיפטר מתשלומין אלא שלי' לאו ב"ח קרינן ביה ומיחייב המשלח לשלם כדכתיבנא בכוונת דבריו לעיל-:

והנלע"ד בתירוצא דהאי קושיא. דהנה כתבנו מילתא בטעמא דכל כה"ג דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא לאו ב"ח קרינן ביה ולא מיפטר המשל' מלשלם להניזק. משום דשיפסיד הניזק דמי נזקו לא אמרינן אין שלד"ע למיפטריה להמשלח. וכיון שכן י"ל דכי אמרי' הכי היינו לענין תשלומי הקרן דבהקרן הוא דחשבינן דמפסי' הניזק ולא מיפטר המשל' מלשלם משום אין שלד"ע היכא דהשליח לאו ב"ח בתשלומי הקרן מה"ט דמפסיד הניזק. אמנם כי משתלם הניזק כל קרן נזקו. משום תשלומי ד' וה' דהוא קנסא דקנסתו תורה להגנב לשלומי לניזק יותר על קרנו. לא חשבינן ליה דמפסיד הניזק לחייבו להמשלח לשלומי היכא דשלי' לאו בר חיובא הוא בתשלומי ד' וה' אלא מהאי קנסא דד' וה' שפיר הוה מיפטר המשלח מטעמא דאין שלד"ע כיון דקרנא מיהא משתלם מהשלי' מה"ט דאין שלד"ע. ולהכי פריך התם שפיר בב"ק עלה דטובח ע"י אחר דמיחייב המשלח בד' וה' וכי זה חוטא וזה מתחייב כלומר דניהי דהיכא דשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא לא מיפטר המשל' מה"ט דאין שלד"ע דשלי' לאו בר חיובא קרינן ביה ומיחייב שולחו. היינו משום דלמפטריה להמשלח היכא דמפסיד הניזק מה שהוזק דגם השלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא לא אמרי' דשלי' ב"ח מקרי ואין שלד"ע אלא בתר בר חיובא דתשלומין אזלינן ולאו בר חיוב' קרינן ביה ומיחייב שולחו לשלם לניזק. וכיון דמשו' הפסד הניזק הוא דלא אמרי' בכה"ג אין שלד"ע. אין זה אלא היכא דלא הוה שלי' בר חיובא דתשלומין להקרן דניזק. אבל היכא דהוה שלי' בר חיוב' לשלם לניזק מה שהוזק. אף שלענין תוספת שקנסתו תור' לשלם קנס דד' וה' מפני שנשתרש בחטא לא הוה שליח בר חיובא לשלם כיון דאיהו לא גנב לאו מפסיד הניזק חשיב לחייבו להמשלח לשלם להניזק גם הקנס דד' וה'. אלא לענין האי דתשלומי ד' וה' דהוא קנסא אזלינן בתר גוף העביר' שבעבור' קנסתו תורה לשלם האי קנסא ושלי' ב"ח קרינן ביה מצד העבירה דגם השלי' עביד עבירה דגנבה ומיפטר המשל' מלשלם לניזק קנס דד' וה' בטענה דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דכי זה חוטא חטא שעבורו קנסה תורה לקנס דד' וה' ושולחו מתחייב. ומשני רבא שאני הכא דכתיב וטבחו או מכרו וכו' דבי ר"י תנא או לרבות השלי'. דרבי רחמנא גבי טביחה ע"י שלי' דיש שלד"ע] ומיחייב שולחו לשלם קנסא דד' וה'. וסעד וסמך לזה מהא דפי' רש"י ז"ל בכתובות דל"ג ע"ב דאיתא נמי התם להך סוגיא גופה דב"ק הנז' ופירש"י עלה דפריך וכי זה חוטא וזה מתחייב וז"ל וכי שלי' חוטא ושול' מתחייב קנס דד' וה' והא קי"ל בקידושין אין שלד"ע ע"כ יע"ש. הנה שפירש ז"ל דהש"ס פריך וכי שלי' חוטא ושולח מתחייב קנס דד' וה' והשתא למה ליה לרש"י ז"ל לפרש דבר זה דהוא קנס ומי לא ידע בזה דד' וה' קנס הוא. אך למאי דכתיבנא אתי שפיר דכל עיקר האי פירכא דהש"ס דוכי זה חוטא וזה מתחייב והא קי"ל אין שלד"ע. אינה רק משום דהוא קנס' ולאו מפסיד הניזק חשיב ושפיר מיפטר המשל' מלשלם קנסא דד' וה' בטענ' זו דדברי הרב כו' ואין שלד"ע מה שאין כן אי הוה קרנא דמה שהוזק הניזק דהוה מפסיד הניזק דלא מיפטר המשלח מה"ט דוכי זה חוטא וזה מתחייב אי גם השלי' לא הוה ב"ח בתשלומי קרנא דהניזק וכאמור. ומיהו אפי' בתשלומי קנסא דמיפטר המשלח אפי' היכא דגם השליח לאו בר חיובא הוא לשלם לקנס זה. היינו היכא דהשלי' הוא חוט' מיהא דב"ח בהאיסו' מיהא הוה דאיכא להמשלח להאי טענה אלימתא דדברי הרב כו' ומיפטר בהכי מלשלם הקנס להניזק. אמנם היכא דשליח לאו ב"ח הוא כלל אף בגוף האיסור דאינו מוזהר על האי איסורא כלל דלית ליה להמשלח להאי טענה דדברי הרב כו' מיחייב המשלח לשלם גם קנסא להניזק. ולהכי כי פריך הש"ס התם בפ"ק דב"מ מחצ' דאתרבאי משום שליחות משני רבינא שפיר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' ב"ח הוא כלומר ב"ח בתשלומין ובאיסורא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא כלל דאפי בגוף האיסור לאו ב"ח הוא ולא שייך גביה לטעמ' דדברי הרב למיפטרי להמשלח מקנסא דכפל מיהא. להכי מיחייב בעל החצר שולחו לשלם הכפל נמי אף דהוא קנסא. ופריך הש"ס אלא מעתה דמשום ה"ט דב"ח הוא דאין שלד"ע ומיפטר המשלח מלשלומי א"כ היכא דיפסיד הניזק דמי נזקו כגון דהשלי' ב"ח בהאיסור הוא ולא בתשלומין אפי' קרן נזקו ליכא למיפטריה להמשל' מהניזק מלשלומי ליה מה שהוזק דלמה יפסיד הניזק לא בכה"ג שלי' לאו ב"ח מיקרי כיון דלאו ב"ח דתשלומי הנזק הוא ומיחייב שולחו. א"כ האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו ב"ח בתשלומין אפי' הקרן ה"נ דשולחן מיחייב לשלומי להניזק קרן מה שהוזק מיהא. ומשני אמרת הני בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי ולאו מפסיד הניזק קרן דמי נזקו חשיב כיון דלכשיהיו להם חייבין לשלם ואפשר שתתגרש היום וישתחרר היום או מחר ויהיה להם וישתלם הניזק קרן דמי נזקו וגם הכפל ולאו מפסיד הניזק חשיב למיקרי ליה לאו ב"ח ולחייב שולחו לשלם הקרן להניזק. כנלע"ד בישוב האי דאקשינן. וניחא נמי דברי מהר"מ ב"ב ז"ל דחשיב בנ"ד מאי דלא הוה השלי' ב"ח בתשלומי הזקוק לההקדש. שליח לאו ב"ח הוא ומיחויב ראובן שולחו לשלם הזקוק שחייב עצמו ליתן לההקדש כשישחוק. דבכה"ג מפסיד ההקדש קרנו חשיב ולא דמי לתשלומי ד' וה' כמובן.

כלל היוצא מן כל האמור. דלרבינא דבעי שלי' בר חיובא אבל היכא דשליח לאו ב"ח הוא שולחו מיחייב אי הוה מילתא דאיסורא דאית ביה חיוב תשלומין על המשלח ולאו חיוב תשלומי דקנסא הוא יותר על החיוב אלא חיוב גוף התשלומין. והשליח הוא בר חיובא בהאי איסורא בהמשל' אבל לאו בר חיובא בתשלומין הוא על האי איסורא כהמשלח. כגון האי גוונא דנדון מהר"מ בר ברוך ז"ל הנז' לעיל. שליח לאו בר חיובא קרינן ביה וחייב משלחו לשלם מה שהוא חייב עצמו בדבר זה. דבכי האי גוונא בתר בר חיובא דהתשלומין אזלינן ולא בתר בר חיובא דהאיסור. כיון דמפסיד הניזק וכל דמפסיד הניזק קרן דמי נזקו לא מיפטר המשלח מלשלם להניזק משום אין שלד"ע. כנלע"ד לפום ריהטא ככל מאי דכתיבנא להוכיח מהסוגיא דפ"ק דב"מ. וכן מוכח נמי מדברי מהר"מ ב"ב ז"ל בתשו' לפי מאי דכתיבנ' בישוב דברי קדשו דנראה מוכרח בכוונתו כאמור לעיל. אלא דמ"מ אין אני כדאי להחליט בדבר זה ועדין צריך להתיישב בזה לדינא. ותו לא מידי.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה