גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · עא
אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך. מטעם זה כתב הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ג דפוס פיורדא סימן תקע"ו דמי שנתפס בבית הסוהר בשבת בבוקר ואין לו מה יאכל והוא במקום שאין דלתותיה נעולות בלילה דלא הוה כה"ג רשות היחיד אסור לו' לגוי שיוליך לו מה לאכול ולא יתענה בשבת דאין מתירין אמיר' לגוי בשביל כך ואי משום עונג שבת אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באמירה לגוי כדי שיזכה זה במצו' עונג שבת ותו דבשע' אמירה אינה מתקיימת עונג שבת ודומה לזה אמרי' בכל דוכתא דלא אתי עשה ודחי ל"ת רק כשמקיים העשה בשעה שמבטל הלאו א"ד ז"ל יע"ש. ולפי מאי דכתבו התוספות ז"ל דהיכא דזה לא פשע אומרים לו לאדם אחר עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך והוכיחו כן מהא דכהן עובר בעשה דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים במצות ק"פ וכן מהא דכהן שיש לו יבלת חבירו חותכו לו בשיניו וכן במי שחציו עבד דכופין את רבו שישחררו כדי שיזכה בקיום מצות פ"ו דכל הני הוה הטעם משום שלא פשעו. מבואר דכל היכא דזה לא פשע אומרים לו לאדם אחר עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך אף על גב דבעידנא שזה חוטא אין חבירו מקיים המצו' שהרי בעידנא דרבו משחרר אין העבד מקיים מצות פ"ו וכן בעידנא דהכהן עובר בעשה דהשלמה אין המחוסר כפורים מקיים מצות ק"פ וכן בעידנא שזה חותך יבלתו דכהן זה אינו מקיים זה מצות עבודה. וא"כ לפי דברי התוס' ז"ל בנדון הרדב"ז ז"ל שזה נתפס בבית האסורים בשבת בבוקר כיון דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסור קל דאמיר' לגוי כדי שזה יזכה במצות עונג שבת ולא יתענה בשבת. והנה כי כן יש לתמוה על הרדב"ז ז"ל דכת' בפשיטות דאסור לומר לגוי שיוליך לו מה לאכול משו' דא"א לו לאדם עמוד וחטו' באמירה לגוי כדי שיזכה זה במצות עונג שבת ותו דבשעת אמירה אינה מתקיימת עונג שבת וכו' שלא כדברי התוספות ז"ל דחלקו בין פשע ללא פשע דכל דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כו' ואפילו דבעידנא דזה חוטא אין הלה מקיים המצו' וכאמור. ויש לייש' דכיון דהתוס' אמרו חלוק זה בתירוץ א' ותירצו עוד תירוץ אחר דשאני כל הני דאומרים לו לאדם עמוד וחטוא כו' משום דהוו מצוה רבה דחשיבי כמצוה דרבים ולכן לא ראה הרדב"ז ז"ל לסמוך על תירוץ זה דפשע ולהקל להתיר לומר לזה עמוד וחטוא באיסור אמירה לגוי כו' כיון דלפי התירוץ האחר דמצוה רבה אין חלוק בין פשע ללא פשע כל דלא הוה מצוה רבה. ועיין להר' מג"א ז"ל סימן רנ"ד סוף ס"ק כ"א שכתב ובאמת העיקר תלוי באם פשע ועיין בעירובין בתוספות ועיין סס"י ש"ו א"ד ז"ל יע"ש. וכוונתו להכריח דכהאי תירוצא דאם פשע נקטינן עיקר ממה שהתוספות ז"ל בעירובין דל"ב ע"ב תירצו כן ולא תירצו משו' דהוה מצוה רבה. וכ"כ הרב משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ך דקנ"ד ע"א בשם המורה דחלוק זה שחלקו התוספות בין פשע ללא פשע תפסו התוספות עיקר ודחו כל הנהו תירוצי דתירצו מעיקרא שהרי בעירובין ובגיטין ובחגיגה לא הזכירו תירוץ של מצוה רבה ועוד דע"פ חילוק זה יתיישב ההיא דפ' תמיד נשחט וההיא דעירובין גבי כהן שנמצא בו יבלת מה שא"כ בתירוץ שתירצו דיש חלוק בין מצוה רבה לשאר מצוות דלא יתיישב והר' משפטי שמואל ז"ל דחה דברי המורה הנז' דאף לפי חלוק זה דמצוה רבה יתיישב ההיא דפרק תמיד נשחט דהתם נמי אע"ג דמצות ק"פ לא חשיב מצוה רבה מ"מ כיון דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עש דהשלמה וכדאמרי' התם מה"ט נמי שרו הכהנים למידחי עשה דהשלמה דכהנים במקום בעלי' קיימי ואין כאן משו' אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך גם מה שהכריח המורה מדלא תירצו התוספות בעירובין ובגיטין תירוץ דמצוה רבה ש"מ דלא ניחא להו בתירוץ זה אין זה הכרח דאיכא למימר דהתם לא תירצו הכי משום דמשמע להו דמצות פ"ו לאו מצוה רבה כל כך היא כמצוה דרבי' ומשו"ה לא תירצו התם הכי אבל במצוה דרבים וכיוצ' דמצוה רבה היא אזלי ומודו התוספות דאומרים לא לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך את"ד ז"ל יע"ש ובדקנ"ג ע"כ. ועיין בתוס' דפסחים דפ"ח ע"ב ד"ה כופין את רבו כי לא תירצו שם אלא להאי תירוצא דמצוה רבה שאני יע"ש.
והנה הרשב"ץ ז"ל בח"ג סס"י ל"ז הקש' עמ"ש הר"ן ז"ל בחולה שצריך לו בשר בשבת ויש בשר נבלה דשוחטין לו בשבת ואין מאכילין אותו נבילה דלגבי חולה אין איסו' נבילה יותר קל מאיסו' שבת דניהי דנבלה איסו' לאו ושבת איסו' סקילה איכא חומרא אחרינא בנבלה לפי שהאוכלה עובר בלאו על כל כזית וכזית שבה אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרין ומשו"ה לאוין הרבה דנבלה לא מיקרו איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה א"ד הר"ן ז"ל. והקשה ע"ד הרשב"ץ ז"ל דאפי' לפי דבריו שאומר שהרבה זתים בלאוין הרבה חמיר טפי מאיסור סקילה בלאו אחד אפ"ה ליכא מ"ד דליעביד ראובן איסורא אפילו זוטא כי היכי דליזכי שמעון וכדאמרי' בפ"ק דשבת גבי דביקת פת בתנור וכי אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך או כדי שלא ימות חבירך כו' וההיא דחבר כבר תירצו בתוס' שלא נאמר אלא בדבר שבא האיסו' לע"ה ע"י החבר אבל בענין אחר אין אומרי' לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך או כדי שלא ימות חבירך וא"כ מפני רבוי לאוין התולה באיסו' נבילה לא היה ראוי לנו להתיר לאחרים אפי' לאו אח' א"ד זל יע"ש. ולפום ריהטא יש לתמוה על הרשב"ץ ז"ל דמאי מקשה על הר"ן ז"ל מהא דאמרי' פ"ק דשבת א"א לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכ' חבירך ושההיא דאמרי' בעירובין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כו' כבר תירצו בתוס' שלא נאמר אלא בדבר שבא האיסור לע"ה ע"י החבר אבל בענין אחר אין אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך. הא בתוס' ז"ל תירצו עוד תירוץ אחר וחלקו בין היכא דפשע להיכא דלא פשע וא"כ י"ל דהר"ן ז"ל הכי ס"ל כהאי תירוצא דפשע ולכן שפיר כתב דכיון דאיסו' שבת דשחיטה לגבי איסור נבילה לחול' איסו' קל הוה מה"ט דבאכילתו הנבלה איכא כמה לאוין וזה החולה לא פשע אומרים לו לאדם חטוא באיסו' קל דשחיטה בשבת לצורך החולה כדי שיזכה החולה ולא יעבור על כמה לאוין דנבלה. ומאי קא פריך הרשב"ץ ז"ל על הר"ן ז"ל מתירוצא קמא דתירצו התוס' ז"ל לההיא דניחא ליה לחבר כו' וכת' דהיא קושיא גדולה כיון דהתוס' תירצו עוד תירוצ' אחרינ' דחלקו בין היכא דפשע להיכא דלא פשע. וכבר ראיתי להר' קול אליהו ז"ל ח"א חא"ח סימן י"ז שכתב לתרץ קושיא זו של הרשב"ץ בהאי חלוק' דחלקו התוס' בין פשע ללא פשע יע"ש. אלא דיש לתמוה מאוד על הרשב"ץ איך מקש' כל כי האי קושיא על הר"ן ומייתי מאי דתירצו התוס' בתירוצא קמא אחר דהא ודאי דעיני קדשו שפיר חזו מאי דקמיה בדברי התוס' בשבת שם להאי תירוצא אחרינ' דבין פשע ללא פשע וא"כ מאי מקשה על הר"ן והכי אמר מר דהיא קושיא גדולה כאשר פתח דבריו שם וז"ל אבל יש לנו עליו שני קושיות גדולות וכו'. גם הרב. קול אליהו ז"ל שם ד"ח סע"ד תמה על הרשב"ץ זל שהביא תחלת דברי התוס' ולא הביא סופם יע"ש.
אשר על כן נלע"ד דהרשב"ץ ז"ל הכי קא קשיא ליה דהנה אנן קחזינן דאמר רב אשי התם בפ"ק דשבת גבי דביק' פת בתנו' בפשיטו' גמור ובלשון תימא וכי אומרי' לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. ולא אשכחינן בשום דוכתא דאמרו דאומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך זולתי בההיא דעירובין גבי חבר דאמ' לע"ה צא ולקט תאנים מתאנתי דאמרי' ניסא ליה לחבר וכו' ויש לומר דשאני התם משום דע"י החבר בא הדבר להע"ה וכמו שכן תירצו התוספות בתירוצם הראשון שם בשבת. וכיון שכן דיש לומ' הכי אע"ג דאיכא למימ' נמי כהתירוץ האחר שתירצו התוספו' שם וחלקו בין פשע ללא פשע וכתבו דניח' בהכי ההיא דחציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו לשחררו וכן הא דפסחי' דעבר הכהן בעש' דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים במצות ק"פ וכן ההיא דכהן שעלתה לו יבלת דחבירו כהן חותכה לו בשיניו. מ"מ לענין דינא כיון דיש לומ' כהתירוץ הראשון לההיא דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא וכו' וליכא שום הכרח להכריח דעיק' לדינא כהאי תירוצא אחרינא דחלקו בין פשע ללא פשע כי מאי דכתבו דבהכי ניחא ההיא דחציו עבד וכו' וההיא דעשה דהשלמה וכהן שעלתה לו יבלת אינו מוכרח די"ל דהני שאני דמצוה רבה נינהו וכמצוה דרבים חשיבי וכמו שתירצו כן התוספות לכל הני בתירוצם האחר בפ' תמיד נשחט דפ"ח ע"ב ובבתר' די"ג. וכיון דאי. לנו הכרח למימר דהאי תירוצא דפשע הוה עיקר לדינא אין לנו להכריע מסברתנו ולמסמך על חלוק זה דפשע לעשות מעשה בידים לומ' לאדם עמוד וחטוא באיסו' חלול שבת דשחיטה כדי שיזכה החולה ולא יאכל נבלה דשמא לדינא אין אומרים בכל ענין לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך אלא דוקא בכה"ג דחבר דבא להע"ה הדבר ע"י דהחבר וכהתי' הראשון של התוס' או במצוה רבה דחשיב כמצוה דרבים וכיון דשמא בכל ענין אמר רב אשי התם בפ"ק דשבת א"א לו לאדם עמוד וחטוא איך כת' הר"ן ז"ל בפשיטות דמשום דאכילת החולה הנבילה חמיר מאיסו' שחיטה בשבת אומרי' לו לאדם שיחטא באיסו' שחיטה בשבת כדי שיזכה החולה ולא יאכל בשר נבלה דאיכ' כמה לאוין דמנ"ל להר"ן להכריע כ"כ בפשיטות כהאי תירוצא דפשע למנקט ליה לעקר לדינא ולמעבד עובדא לומ' לאדם לשחוט לחולה בשבת כדי שלא יאכל נבלה. הא אלז' דלענין דינא בכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכיון דאפש' דלענין דינא הכי הוה א"כ משום ספק זה דשמא בכל ענין א"א לו לאדם חטוא מוטב היה שידחה החולה עצמו איסו' נבלה לפקוח נפשו אף דהוא חמי' דאיכא כמה לאוין ולא יעשה אחר חטא דאיסו' שחיטה בשבת בשבילו כיון דשמא דינא הכי הוה דבכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ואף דחברו לא פשע זהו כונת הרשב"ץ ז"ל בהקשותו על הר"ן ז"ל ושפי' קרי לה קושיא גדולה כיון דהא ודאי דאין לנו שום הכרח כלל משום דוכתא למנקט לעיקר לדינא כהאי חלוקא דחלקו התוס' בתירצא אחרינא בין פשע ללא פשע וכאמור. ועיין עוד להרשב"ץ ז"ל בת"ב סי' נ"ג שכת' דא"א לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך כדאיתא בפ"ק דשבת ומאי דאמרי' בעירובין ניחא ליה לחבר וכו' כבר תירצו התוס' שלא נאמר זה אלא באיסור שבא לידי הע"ה ע"י החבר וכו' והם הקשו והלא הכהן עובר על עשה דהשלמה להקריב קרבן מחוסר כפורים בע"פ אחר תמיד של בין הערבים כדי שלא יבא חבירו לידי איסו' כרת ואיכא למימר דשאני כהנים דשלוחי ישראל שוינהו רחמנא א"ד ז"ל יע"ש. הנה שמה שהקשו התוספו' מההיא דכהן דעבר בעשה דהשלמה אשר מזה רצו להכריח להאי חלוקא דפשע כת' הר' ז"ל דלאו קושי' היא דאיכא למימ' דשאני כהנים דשלוחי ישר' שוינהו רחמנא כלומ' וכאילו ישראל גופייהו עברי בעשה דהשלמה כדי שיזכו. וכבר כתבנו דגם התוספות גופייהו תירצו תירוצא אחרינא להני והוא משום דמצוה רבה נינהו באופן דהא ודאי דאין לנו שום הכרח כלל למנקט לעקר לדינא להאי חלוקא דחלקו התוס' לחד תירוצא בין פשע ללא פשע ושפי' קא מותיב הרשב"ץ על הר"ן ז"ל כדבר האמו' כנלע"ד ברור בכונת הרשב"ץ ז"ל.
האמנם לענ"ד נראה לי להוכיח דפשיטא ליה להש"ס כהאי חלוקא דחלקו התוספות ז"ל בין היכא דפשע להיכא דלא פשע. ואמינא לה מהא דגרס' ביומא ביומא דפ"ג ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונביל' מאכילין אותו נבילה וכו' טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה ב תימא אומ' תרומה ולא טבל אמר רבא היכא דאפ' בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה כי פליגי בדלא אפש' בחולין מ"ס טבל חמו' ומ"ס תרומה חמורה וכו' ופרכינן אפש' בחולין פשיטא ל"צ בשבת בשבת נמי פשיטא טילטול מדרבנן הוא ומשני' הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן ע"כ יע"ש. והשתא איכא לאקשויי דמאי פרי 'בשבת נמי פשיט' טילטול מדרבנן הוא. הא התם בפ"ק דשבת פשיט' לן איפכא דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא אפי' באיסו' דרבנן דרדיית הפת בשביל שיזכה חבירו לא יעשה איסור' רבה דאורייתא דחלול שבת דאפיה דאיסו' סקילה כדאמרו' התם על דהוה בעי' למימר דבעיית רב ביבי הוה אם התירו לאחרי' וכי אומרי' לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ומסקינן דרב ביבי בעי אם התירו לו להמדביק גופי גופי' לרדותה וכיון שכן הכא נמי דינא הוה דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא אפי' באיסור טילטול דרבנן דתקון הטבל בשביל שיזכה החולה ולא יאכל טבל. וא"כ מאי פריך הש"ס בשבת נמי פשיטא טילטול מדרבנן הוא הא טובא אשמועינן רבא דאומרים לו לאדם לחטוא באיסו' טילטול דרבנן דתקון הטבל בשבת בשביל שיזכה חבירו החולה ולא יאכל איסו' טבל דאורייתא ואדרבה איפכא הו"ל למיפרך בשבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכינן בפ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת בשבת. וכדהקשה נמי הרשב"ץ ז"ל להר"ן ואע"ג דמאי דמקשה הרשב"ץ ז"ל על הר"ן הוה דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסורא זוטא דשחיטה בשבת כדי שיזכה החולה בכמה לאווין דנבילה הא כל חיליה אינו אלא מההיא דפ"ק דשבת דאמרינן הכי גבי רדיית הפת וא"כ גם איסו' דרבנן א"א לו לאדם חטוא בשביל שיזכה החולה ולא יאכל איסורי תורה דא"א לו לאדם עמוד וחטוא אפילו איסו' דרבנן כדי שיזכה חבירו באיסור' רבה דאוריי' כדאיתא התם בפ"ק דשבת. וא"כ היא גופה קשיא על הש"ס דיומא הנז' דפריך שבת נמי פשיטא דאדרבה איפכא איכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסור טילטול דרבנן דתקון הטבל בשבת בשביל שיזכה חבירו החולה באיסורא רבה דאכילת טבל. אלא מוכח דפשיטא ליה להש"ס דלא אתמר להא דא"א לו לאדם עמוד וחטא כדי שי"ח רק כה"ג דהדביק פת בתנור דפ"ק דשבת דפשע המדביק אבל היכא דלא פשע אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכדחילקו התוספות שם בפ"ק דשבת ולכן פריך שפיר שבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא כלומר ואומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסור קל כדי שיזכה חבירך באיסורא רבה היכא דלא פשע. ובכן יפה אמר חנ"ן הר"ן ז"ל ולא קשיא עליו להאי קושיא דהקש' עליו הרשב"ץ ז"ל דא"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך דהרי מוכח להדיא מן הש"ס דיומא הנז' ממאי דפריך שבת נמי פשיט' טילטול מדרבנן הוא דפשיט' ליה להש"ס דהיכא דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך. ותמיהא לי טובא על הרשב"ץ ז"ל דלפי מאי דאיהו מותיב ליה להר"ן ז"ל מהא דאמרי' פ"ק דשבת גבי רדיית הפת דא"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך מה יענו שפתי קדשו להאי סוגיא דיומא דפריך בשבת נמי פשיטא. ולפי דברי הרשב"ץ ותיובתיה על הר"ן איך פריך בשבת נמי פשיט' אדרבה איפכא איכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכי' התם פ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת וכאמור.
איברא דגם על התוס' זל דחדתו לן להאי חלוקא דבין פשע ללא פשע וכתבו ואתי שפי' הא דאתי פסח שיש בה כרת ודחי עשה דהשלמה וכו' וכן בפרק בתרא דעירובין כהן שנמצא בו יבלת חבירו חותכיה לו בשיניו אע"ג דהוי שבות יע"ש בדבריהם בפ"ק דשבת. איכא לאקשויי דאמאי לא מייתו מהאי סוגיא דיומא שכתבנו כי ממנה מוכרח דהש"ס פשיטא ליה להאי חלוקא דהיכ' דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך כאמור ומדובר. ומה גם כי מכל הני דוכתי דמייתו התוספות ליכא למשמע דהיכא דלא פשע אומרים לו לאדם וכו' אלא במצות דכה"ג דפ"ו וק"פ ועבודה דמייתו מנייהו התוספות דהוו מצוה רבה דחשיבי כמצוה דרבים וכמו שכ"כ התוספות ז"ל בב"ב די"ג ע"א ד"ה כופין ובפסחים דכ"ח ע"ב ד"ה כופין יע"ש וא"כ י"ל דדוקא בדאיכא תרתי דהוה מצוה רבה וגם לא פשע הוא דאומרים לו לאדם אחר עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך במצו' רבה ולא פשע. אבל כי בציר חד מהני תרי תנאי אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שי"ח ואף בדלא פשע כיון דלא הוה מצוה רבה כפ"ו וק"פ ועבודה דחשיבה כמצוה דרבים. אמנם מהך סוגיא דיומא דכתיבנא איכא הוכחה דפשיטא ליה להש"ס דאפי' בשאר מצות דלאו מצוה רבה דחשיבה כרבים כל דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. וא"כ הו"ל להתוס' ז"ל לאתויי מתוך סוגיא דיומא ללמדנו דכל דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כשי"מ אפילו בשאר מצות דלאו מצוה רבה הוה להחשב כמצוה דרבי' דהעיקר תלוי בזה באם פשע או לא פשע.
כי על כן נלע"ד לפום ריהטא ללמד דעת מהא דלא מייתו התוס' ז"ל מהך סוגיא דיומא ולא הזכירוה כלל בשום דוכתא בכל הני דוכתי דדברו ז"ל בהאי עניינא דאין אומרים לו לאדם חטוא כדי שי"ח דס"ל להתוס' כהאי סברא דסבר לה מר הרדב"ז ז"ל בישנות סי' ק"ל בטעמא דהאי מילתא דאמור רבנן בחולה בשבת דצריך לו בשר דשוחטין לו בשבת אעפ"י שאפ' להאכילו נבילה דאין בו אלא איסור לאו ואמ' מר הרדב"ז ז"ל דהיינו טעמא כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אינם רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חלול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכו' יע"ש. הנה דאמר הרדב"ז ז"ל כל בתר איפכא מהאי סברא דסברי הר"ן והרשב"ץ ז"ל דהם ז"ל סברי דדיחוי שבת מוטל על החולה לא על כל ישראל העומדים עליו ולכן אמרו דא"א לו לאדם מישראל חטוא אפי' חטא קל בשביל שיזכ' החולה חבירו ולא יאכל איסור חמור אמנם הרדב"ז זל אמ' איפכא דדיחוי האיסור. לא על החולה הוא מוטל אלא על ישראל העומר עליו ולהחולה הוא דא"א לו שיחטא חטא קל כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו. והנה לפי סב' הרדב"ז ז"ל ליכא למשמע מידי מהך סוגיא דיומא שכתבנו אם בלא פשע אומרים לו עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך משום דכי מאכילין להחולה טבל כדי שלא יעשה הישראל העומד עליו איסור טלטול מדרבנן דתקון הטבל. הרי אנו אומרים להחולה עמוד וחטוא חטא חמור דאיסור אכילת טבל דאורייתא כדי שיזכה חבירו הישראל ולא יעשה איסורא זוטא דטלטול מדרבנן דתקון הטבל ועמוד וחטא באיסורא רבה בשביל שיזכה חבירך באיסורא זוטא פשיטא דליכא למימר כלל ולהכי פרכינן התם ביומא שפיר בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא ואיך אפש' לומ' להחולה עמור וחטוא באיסורא רבה דאכילת טבל דאורייתא כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו באיסורא זוטא דטלטול מדרבנן דזה לא אמרו אדם מעולם ופשיט' דבשבת נמי מתקנינן ליה וספי' ליה חולין והתוס' ז"ל הכי ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל דדיחוי האיסורין לא על החולה הוא מוטל אלא על הישראל העומד עליו ולהחולה הוא דא"א לו עמוד וחטוא באיסורא זוטא כדי שיזכה חבירך הישראל העומד עליך באיסורא רבה ולכן לא מייתו כלל להך סוגיא דיומא כי לפי זה ליכא לאתויי מינה מידי כאמור ומדובר. ועיין להרב מהר"א זאבי ז"ל בס' אורים גדולים דף ל"ד שהקשה על הרדב"ז ז"ל שכתב הטעם משום דא"א לו לאדם החולה חטוא וכו' ממ"ש התוס' לחלק בין היכא דפשע להיכא דלא פשע י"עש. ולדידי לאו קושיא היא דס"ל להרדב"ז ז"ל דאע"ג דכדי לתרוצי למאי דקשיא להו להתוס' כתבו לחלק בין פשע ללא פשע מ"מ לענין דינא גם התוס' ז"ל יודו דאין לסמוך על האי תירוצא דפשע כיון דאין לנו הוכחה גמורה מן הש"ס למימר ליה לחלוק זה דלמאי דקשיא להו יש לתרץ כהני תירוצי אחריני דתירצו ואפש' דהכי הוה עיקר לדינא כהני תירוצי ולא כהאי תירוצ' דפשע וכיון דאיכא ספיקא דשמא בכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא כדי שי"ח ואפי' בדלא פשע לכן לענין דינא לית לן למעבד עובדא ולמימר ליה להחולה שאין עליו מוטל דיחוי האיסורין עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך הישר' העומד עליו וכדרך שכתבנו לעיל בישוב דברי הרשב"ץ ז"ל במאי דמותיב על הר"ן ז"ל אלא שעל הרשב"ץ קשיא מהך סוגיא דיומא כי לפי דרכו וסברתו יש להוכיח מהך סוגיא דיומא כהך חילוקא דחלקו התוס' בין פשע ללא פשע וכדהוינן עליה לעיל. אך לפי דרכו של הרדב"ז ז"ל ליכא לאוכחי מידי מהך סוגיא דיומא ואתי שפיר מאי דלא ס"ל למסמך לענין דינא על האי תירוצא דתירצו התוס' וחלקו בין פשע ללא פשע כיון דליכא שום הוכחה מהש"ס למנקט ליה להאי חלוק' דפשע לעקר לדינא. גם מאי דהקשה עוד שם הרב הנז' ע"ד הרדב"ז דאמר דלא על החולה הוא מוטל דיחוי האיסורין אלא על כל ישראל העומדים עליו ולכן אין לנו להאכילו שום איסור. ממאי דמשני הש"ס שם כיומא הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן דאם נאכילהו טבל הוא איסור דרבנן ואם נתקן אותו איכא איסורא דרבנן ואשמועינן רבא דיותר טוב שנדחה אנחנו שבות דהפרשת תרומות ולא נאכילהו טבל דרבנן דילמא אתו למשרי בה"ג טבל דאוריית' ע"כ. ומעתה לדברי הרב ז"ל מה לנו לטעם הגזרה והלא לדידיה מן הדין הוא זה דדיחוי האיסור עלינו הוא ולית לן להאכיל לחולה דבר איסור כלל א"ד זל יע"ש. הא נמי לא קשיא כלל דטבל דרבנן כגון ירק הותר אצל חולה כי אעיקרא כי הצריכו לעשר גבי חולה לא הצריכו לעשר והיינו דקאמ' התם רבי גוזזין לו את הפרישין וא"צ לעשר הרי דקאמ' א"צ לעשר ולא קאמ' אינו מעשר ולכן גבי טבל דגן דעציץ שאינו נקוב אי לאו האי טעמ' דגזירה דטבל דאורייתא שפיר הוה מאכילין אותו טבל כיון דלא הוה אלא טבל מדרבנן וכל לגבי חולה לא אסרוהו רבנן וכ"כ הרב קול אליהו ז"ל ח"א ססי' י"ז ליישב מאי דהקשה הרשב"ץ ז"ל ח"ג ססי' ל"ז על הר"ן זל שדבריו נשברים מן הש"ס יע"ש. והוא נכון והכי נמי ס"ל להרדב"ז ז"ל ועיין עוד להרב מהר"י ברבי ז"ל בס' דרך המלך דף י"ט ע"ד. באופן דלא קשיא כלל מאי דהקשה הרב מהר"א זאבי ז"ל על דברי הרדב"ז ז"ל. ואיכא נמי לפום ריהטא ראיה מדברי התוס' ז"ל דס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל וכדכתיבנא אמנם דברי הרשב"ץ ז"ל במאי דאותיב להר"ן ז"ל מהאי דאמרי' בפ"ד דשבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך תמוהים טובא לפענ"ד כי לפי דרכו קשיא הך סוגי' דיומא דפרכי' בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא כאמור ומדובר לעיל:
והנה הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרפ"ט והביאה מרן ז"ל בב"י א"ח סי' שכ"ח מבואר יוצא דלא ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל אלא דעתו ז"ל בהאי דדיחוי האיסורין בחולה כהר"ן והרשב"ץ ז"ל שכתב עלה דהך דשוחטין לחולה בשבת דאם יש שם נבילה נראה לו שהכל תלוי במחלוקת אם נאמ' דשבת דחויה או הותרה אצל חולה דאם הותר' שוחטין לו שלא אסר' תורה מלאכת שבת אצל החולה ושוחטין לחולה בשבת כדרך ששוחטין אנו לעצמנו וכדרך שאמרו בטומאה למ"ד הותרה בצבור שאם נטמא הכוס אפי' יש שם כוס אחר נותן לטהור אפי' מן הכוס שנטמא אבל למ"ד דחויה היא מאכילין לו הנביל' שהוא צריך לאכול ואין אנו עוברין לשחוט לו שבמקום שיש לו בשר לאכול לא נעבור אנו ולא נדחה את השבת וכמדומה שהלכה כמ"ד שבת דחויה היא ולא הותרה א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב דלמ"ד שבת דחויה היא מאכילין אותו נבילה ואין שוחטין לו דבמקום שיש לו בשר לאכול אין לנו לעבור ולדחות את השבת. אשר מדבריו אלו מפורש יוצא דלא ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל דדיחוי האיסור לא על החולה הוא מוטל אלא על הישראל העומד עליו ואין לנו להאכילו להחולה איסור כדי להקל מעלינו האיסור דאי הוה ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז לא מצי למימר דמאכילין לו בשר נבילה ואין שוחטין לו דהא איהו לא ס"ל להאי חילוקא דחלקו התוס' גבי הא דא"א לו לאדם עמור וחטוא כדי שלח בין פשע ללא פשע אלא דבכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך זולתי בההיא דעירובין דניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה מטעמא דבא הדבר להע"ה על ידו דהחבר וכמו שמבואר בדבריו בתשו' שהביאה מרן ז"ל בב"י א"ח ססי' ש"ו במי שהוציאו בתו מביתו ומתפחד שלא תמיד כתבתי דבריו לעיל סי' ס"ז יע"ש. וכיון דלדידיה בכל ענין א"א לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך אפי' למ"ד שבת דחויה היא אין לנו להאכילו להחולה נבילה כדי להקל מעלינו איסור שבת דא"א לו לאדם החול' עמוד וחטוא באיסורא זוטא דנבילה כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו ולא יעשה איסורא רבה דחלול שבת בשחיטה וכמו שכתב הרדב"ז ז"ל מה"ט לשחוט לו לחולה בשבת ולא להאכילו נבילה אלא מבואר דהרשב"א ז"ל לא שמיע ליה כלומ' לא ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל דאין דיחוי האיסורין מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו. והנה כי כן ק"ל טובא גם על הרשב"א ז"ל מהך סוגיא דיומא דפריך בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא דהא מההיא דפ"ק דשבת אשר ממנה הביא בההיא תשובה דהביאה מרן הב"י ססי' ש"ו דבכל ענין אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך עד שמפני כן לא מלאו לבו להתיר חלול שבת בשביל להציל בתו מהמרת הדת משם מוכח דאפי' איסורא דרבנן כההיא דרדיית הפת א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך באיסור' רבה דאיסור שבת דבסקילה. וא"כ איך פריך הש"ס התם בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא. אדרבה איפכא הוא דאיכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכי' התם בפ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת אלא מדפרכי' בשבת נמי פשיטא ע"כ לומ' אחת משתים או דפשיט' ליה להש"ס כהאי חלוקא דחלקו התוס' בין היכא דפשע להיכא דלא פשע או דדיחוי האיסורין בחולה לא על החולה הוא מוטל אלא על כל ישראל העומדים עליו וכסברת הרדב"ז ז"ל דלפ"ז פריך שפיר בשבת נמי פשיטא כדברירנא לעיל. ואלו הרשב"א זל לא ס"ל לא כהאי סברא דהרדב"ז זל כמפורש יוצא מדבריו בתשו' סימן תרפ"ט כנז' ולא כהאי חלוקא דחלקו התוס' בהאי דא"א לו לאדם חטוא כדי שי"ח כמפו' יוצא מדבריו בתשו' שהביאה מרן ז"ל ססי' ש"ו כנז'. וא"כ מה יענו שפתי צדיק הרשב"א ז"ל להאי סוגיא דיומא הנז' דפרכי' בשבת נמי פשיטא. והנה עלה על דעתי קצת ישובי' ליישב דברי הרשב"א והרשב"ץ ז"ל אלא שלפי דעתי הם דחוקים מאוד ולא ראיתי לכותבן באופן דלפע"ד דברי הרשב"ץ וכן דברי הרשב"א ז"ל צריכין תלמוד: