אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › ע

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · ע

סט

אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא כשפשע חבירו כההיא דהדביק פת בתנור דפ"ק דשבת שפשע להדביק סמוך לחשיכה ואע"ג דהוי שוגג איבעי ליה לאסוקי אדעתיה. אבל כשלא פשע חבירו כההיא דחציו עבד דכופין את רבו לשחררו דהחציו עבד לא פשע וכן ההיא דר"א דשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה וההיא דעשה דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים לעשות פסחו. וכן ההיא דעירובין דלא פשע הע"ה אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. כ"כ התוס' ז"ל לחד תירוצא בפ"ק דשבת ובעירובין דל"ב ע"ב ד"ה ולא ליעביד ע"ה כ"ו ובחגיגה דף ב' ע"ב ובגיטין דל"ח. וראיתי להר' הגדול מהרימ"ט ז"ל בחי' לפ"ק דשבת שכת' על האי חלוקא דחלקו התוספות בין פשע ללא פשע וז"ל ועוד פירשו התוספו' לשון אחר דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים וכו' משמע דטעמייהו דהיכ' דפשע א"א לאד' אחר חטא בשבילו אבל קשה פושע גופיה העושה תשו' אמאי לא שבקינן ליה לרדות קודם שיבא לידי איסור סקילה דאטו משום שפשע יוסיף על חטא' פשע מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום. וי"ל דכך הם דברי התוס' דדוקא היכא דפשע מעיקרא א"א לו לעשות איסור קל דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה סוף סוף איהו מיהת לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועולה בידו בשר טלה וצריך כפרה כ כדאמרי' פ"ק דקידושין ואי משום גמר האפיה אינו נענש בב"ד של מעלה דאנוס הוא בכך וממילא נעשית א"ד ז"ל יע"ש. והנה מאי דכת' הר' ז"ל וי"ל דכך הם דברי התוספות דדוקא היכא דפשע מעיקרא א"א לו לעשות איסור קל כו' אין כונתו על עיקר דברי התוס' דכתבו לחלוק זה דפשע בהא דא"א לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך דכונתם דמשום שזה שהדביק פשע ואם יחטא חברו בשבילו אינו מועיל בתקנתו כו' דהא ודאי כי לגבי הא דא"א לו לאדם אחר עמוד וחטוא בשבילו דעליה אמרו התוספות לה"ט דפשע כוונתם דכשזה פשע מעיקרא אפילו שיהיה לו תועלת במה שיחטא זה האחר בשבילו דיצילו מלחטוא לעתיד אפ"ה כיון דתחלתו בפשיעה א"א לו לאדם אחר עמד וחטוא בשבילו כדי להצילו מהעבירה ועונשה דלעתיד וכדמפורש יוצא מדברי התוס' ז"ל במאי דהוקשה להם על חלוקם הלזה מהא דשרי בחציה שפחה לשחררה כשנהגו בה מנהג הפקר. אלא כונת הר' מהרימ"ט ז"ל דכך הם דברי התוס' לענין הפושע גופיה העוש' תשובה דבעי רב ביבי דהנה לפי טעם זה דכתבו התוס' דלהכי לאדם אחר א"א לו לחטוא בשבילו ולרדותה משום דפשע המדביק. א"כ גבי הפושע גופיה העושה תשובה דינא הוה דיהא שרי ליה לרדותה ומאי קא מבעיא ליה לרב ביבי אי שבקינן להמדביק גופיה לרדות' פשיטא דשבקינן ליה הגם דפשע מעיקרא כיון שעכשיו שב בתשובה ובעי לרדותה קודם שתאפה דאטו משום שפשע יוסיף. על חטאתו פשע כו' כדהקשה הר' מהרי"מט ז"ל בקושייתו על חלוק זה של התוס'. לזה כת' הר' ז"ל דכך הם דברי התוס' כלומ' דכוונת התוספות דלאדם אחר א"א לו לחטוא בשבילו כיון שהוא פשע ואף שיהיה לו לזה תועלת ותקון במה שיחט' חבירו שיצילו מעבירה ועושה לעתיד. ולהפושע גופיה הכא במדביק דקא בעי רב ביבי אי שבקינן ליה לרדותה היינו משום דכיון דפשע מעיקרא אפשר דאין אומרים לו להפושע והדביק גופיה שיעשה בעצמו איסור קל דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה ס"ס איהו מיהת לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר כו' ואי משום גמר האפיה אינו נענש בב"ד של מעלה דאנוס הוא בכך וממילא נעשית ככל מ"ש הר' ז"ל בתירוצו זה נראה פשוט וברור בכוונת דברי הר' ז"ל:

האמנם לפענ"ד מאי דתריץ יתי' הר' ז"ל לקושייתו דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה לבסוף משום דאיהו לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר וכו'. בהורמנותיה דמר אמינא דאין זה מן הישוב כי אף שכשהדביק לאיסורא איכוון דהיינו שתאפה הפת בשבת מ"מ השתא הכא דחזר בו ממחשבתו ורודהו קודם שתאפ' הנה הוא בטל מחשבתו דמעיקר' ועקר לה למחשבתו שלא תהיה נעשית מחשבתו ואין זה ענין להא דנתכוון לאכול בשר חזיר כו' דמייתי מינה הר' ז"ל דהתם גמר כל מחשבתו כי חשב שהוא בשר חזיר ואכל אדעתא דהכי אף שאחר שגמר אכילתו נמצא שבשר זה שאכל לאו דאיסורא הוה אלא דהתירה מ"מ איהו. מיהת כי אכלו אדעתא דהוא בשר חזיר אכלו דהוה ניחא ליה באיסורא ולא חזר בו כלל ממחשבתו בעת אכילתו וגם אח"כ אלא דממילא נמצא דמה שאכל דהיתרא הוה ולהכי שפיר צריך כפרה כיון דחטא במחשבתו ופעל ועשה מעש' דאכילת איסור לפי דעתו ומחשבתו ולא חזר ממחשבתו הרעה בנתיים אלא גמר מעשה מחשבתו. משא"כ הכא דהדביק הפת בתנור בשבת דכי הדביקו לאיסורא דאפיה בשבת נתכוון כי בא לעשות תשו' קודם שיבא לידי האיסור כפי מחשבתו בעת שהדביקו ורודהו כדי. שלא תעשה מחשבתו שפיר מועיל בתקנתו שלא. יהיה נענש גם על הפשיעה דמעיקרא דזה דומה למי שנטל בשר חזיר לאוכלו ונתנו לתוך פיו וחזר בו מיד והוציאו מפיו דודאי דאין צריך כפרה על מה שמעיקרא חשב לאכול איסור ונתנו לתוך פיו כיון שהרי חזר בו ובטל מחשבתו. ועוד די"ל דלא זו בלבד דאין עליו עונש שמים על הפשיע' דמעיקר' אלא גם שכרו הנה אתו דישב ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ואוקמוה בש"ס דקדושין ד"מ ע"ב שבא עבירה לידו ופירש הימנה וה"נ הכא שאחר שהדביק חזר בו ורדהו קודם שתאפה בא עבירה לידו ופי' הימינ' חשיב. ואף שנאמר דשאני ההיא דישב ולא עשה עבירה דמיירי שבא העבירה לידו בלא פשיעתו דמעיקר' כה"ג דההיא מטרונית' דתבעיה לר' פלוני דמייתי התם הש"ס מ"מ גם עונש שמים א"ל דאין עליו על הפשיעה דמעיקר' דהרי חזר בתשו' ובטל מחשבתו דמעיקרא.

ומאי דקשיא ליה להר' מהרימ"ט ז"ל על חלוק זה דהתוס' ז"ל בין פשע ללא פשע דא"כ הפושע גופיה העושה תשובה אמאי לא שבקינן ליה לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה כו'. לפענ"ד אעיקרא לא קשיא להאי קושיא כלל דאף ע"ג דזה הפושע בא לעשות תשובה אפ"ה מבעיא ליה לרב ביבי אם העמידו חכמים דבריהם בהאי איסורא דרדיית הפת שאפי' במי שהדביק פת בתנור בשבת וחזר בו ובא לעשות תשובה ולרדותה קודם שתאפה דאע"ג דמה"ט דפשע מעיקרא דא"א לו לאדם אחר שיחט' בשבילו כל לגבי הפושע גופיה ליכא למיסר מה"ט מ"מ אפשר דאף לגבי הפושע גופיה לא התירו משום דחכמים העמידו דבריהם בזה שלא להתיר איסור זה דרדיית הפת אפי' שיבא עי"כ לידי איסור סקילה ואי הוה הכי ממילא נמי דאחר אינו מותר לרדותה בשבילו מה"ט דחכמים העמידו דבריהם באיסור זה דרדיית הפת ולאו משום שזה פשע הוא דא"א לו לאדם אחר שירדנו בשבילו דגם אי לא הוה ה"ט דזה פשע לא הותר לאחרים דאפילו להמדביק גופיה לא התירו. או דילמא לא העמידו דבריהם באיסור זה ודוקא לאחר א"א לו שירדנו בשבילו משום שזה פשע אבל להמדביק גופיה התירו והתוס' ז"ל דכתבו לה"ט דפשע דמשו"ה הוא דאמר רב אשי וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. היינו לפי מאי דאמר רב שילא דבעיית רב ביבי הוה אם התירו לאחרים ואתקיף ליה רב אשי וכי אומרים לו לאדם חטא כו' כלומר דאי אפשר כלל לומר דבעיית רב ביבי הוא אם התירו לאחרי' דפשיט' הוא דלאחרי' לא התירו משום דא"א לו לאדם אחר חטא כו' וכתבו התוס' דטעמא דפשיטא ליה לרב אשי הכי דא"א לומר דרב ביבי בעי אם התירו לאחרי' משו' דהא פשיטא דלא התירו דא"א לו לאדם חטא וכו' משום דזה פשע ולכן פשיטא דא"א לו לאדם אחר שיחטא בשבילו וע"כ דרב ביבי בעי אם התירו להמדביק גופיה והיינו אם העמידו חכמי' דבריהם באיסור זה דרדיית הפת ולא ראו להתירו אפילו להמדביק גופי' וכ"ש לאחרים גם בלאו טעמ' דזה פשע ואע"ג דהיכא דלא פשע אפילו לאחרים שרי לחטוא בשביל שיזכה חבירו כדאשכחן בהא דחציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו לשחררו אע"ג ד עובר על עשה דלעולם בהם תעבודו וכן הכהן עובר בעשה דהשלמה בשביל שיזכה המחוס' כפורים אשר מהני מוכחי התוספות ז"ל דהיכא דלא פשע אומרים אפי' לחבירו עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך אפ"ה קמבעיא ליה לרב ביבי גבי מדביק אם התירו להמדביק גופיה. משום דאפש' דחכמי' עשו חזוק לדבריהם בהאי איסורא דרדיית הפת יותר משל תורה והעמידו דבריהם בזה דאפילו להמדביק גופיה לא התירו לרדות. ואע"ג דבכהן שיש לו יבלת חבירו חותכו לו בשיניו אפשר דהתם לא ראו חכמים להעמיד דבריהם אבל הכא העמידו דבריהם ולא התירו אפי' להמדביק גופיה. זהו כונת הש"ס בכוונת הא דבעי רב ביבי לפי מאי דמסיק רב אשי דאם התירו לא להמדביק גופיה לרדותה ולא קשיא כלל לקושייתו של הרב מהרימ"ט ז"ל כנלע"ד.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה