אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › סח

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · סח

סז

אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך. כבר כתבנו לעיל בסי' הקודם דכדי שיזכה חבירו במצוה רבה כפ"ו אומרים לו לאדם חטא כו' וכן נמי אומרי' לו לאדם עמוד וחלל שבת כדי להציל לחבירו מהמרת הדת וכמ"ש מר"ן ז"ל בב"י ובש"ע ככל האמו' שם.

ונסתפק הרב מג"א ז"ל סימן ש"ו סקכ"ט כשזה שאונסין אותו להמיר הדת הוא קטן אם יעשה הגדול חטא בשביל שיזכה הקטן דהא אין מצווין להפרישו או דילמא מידי דהוה אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן והניחו בצ"ע יע"ש.

ולפענ"ד תמיהא לי לפום ריהט' על עיקר האי ספיקא דהר' מג"א זל דאמאי הצריכו עיון דנראה כי מהאי טעמא דאומרי' גבי פקוח נפש אפ' על קטן בן יומו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה כדאיתא בשבת דקנ"א ע"ב כ"ש דהותר מה"ט לחלל שבת על קטן כדי להצילו מהמרת הדת דגרע מאם מת כי אם מת ניהו דאינו מקיים מ"ע דשמירת שבת הנה גם כן אינו עובר על חלולו אבל אם המיר דתו לא זו בלבד דאינו תו בשמירת שבת אלא עובר על חלולו בקום עשה בידים וכיון דגם מאי דהותר פקוח נפש אפי' לקטן בן יומו לחלל עליו שבת אינו אלא מה"ט דכדי שיחיה ויקיים המצות וישמור שבתות הרבה. אם כן מינה נמי לענין להצילו מהמרה שרי מה"ט ועיין בתוספתא ספי"ז דשבת וא"כ אמאי צדד הרב ז"ל ואמר או דילמא מידי דהוה אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן ואסיק בצ"ע הא נראה ודאי דה"נ כן דזיל בתר טעמא. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' ממרים הלכה ד' כתב ויש לב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה וכו שאפי' ד"ת יש לכל ב"ד לעקרו הוראת שעה וכו' וכן אם ראו לפי שעה לבטל מ"ע או לעבור על מצות ל"ת כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך ב"ד מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהביא הרמב"ם ז"ל ראיה דהב"ד מורים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כל המצות מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו'. והשתא אם איתא דיש לחלק בין חלול שבת בעבור הצלה מהעבירות לחלול שבת בשביל פקוח נפש מאי מייתי הרמב"ם ז"ל לב"ד דיש להם להורות לעבור על קצ' מצות כדי שיתקיימו מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו' הא חכמים הראשונים ז"ל כי אמרו חלל עליו שבת אחד וכו' היינו גבי פקוח נפש אלא מוכח דהאי טעמא דחלל עליו שבת אחד וכו' אע"ג דעקרו נאמר גבי הצלה דפקוח נפש מ"מ כיון דמה"ט דחלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה הוא דנתן לחלל עליו השבת מינה נמי לענין להציל מלעבור על העבירות אף בליכא פקוח נפש אמרי' חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ולכן מייתי הרמב"ם זל ראיה לב"ד המורים לפי שעה לעבור על קצת מצות כדי להחזיר רבים לדת וכו' מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו'. והנה כי כן ה"נ לענין קטן להצילו מהמרת הדת כיון דגבי להצילו בפקוח נפש אמרו חלל עליו שבת אחד וכו' אף שלעת עתה הוא קטן כן יומו ואינו בר חיובא במצות כלל אלא כדי שישמור שבתות הרב' כשיגדיל ה"נ מה"ט גופיה נתן להצילו מהמרת הדת בחלול שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה לכשיגדיל ועוד דהמרתו הדת רע לו ממות דעובר על חלול שבתות וי"ט ועל שאר כל העבירות שבתורה בקום עשה וכאמור.

ונלע"ד עוד להכריח דגם להציל קטן מהמרת הדת אומרים לו לאדם חלל עליו שבת אחד כדי שיזכ' הקטן וישמור שבתות הרב' לכשיגדיל מהא דאיתא ביומא דפ"ה ע"ב מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת וכו' נענה ר"א ואמר ומה מילה שהיא אחד מרמ"ח אברים שבאדם דוחה את השבת ק"ו לכל גופו שדוחה את השבת ופרש"י ומה מילה שהוא תקון אחד מאבריו של אדם לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת ע"כ. והכי איתא בתוספתא ספי"ו דשבת ר"א אומר מילה דוחין עליה את השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו אם על אבר אחר ממנו דוחה שבת דין הוא שידחה השבת על כולו אמרו לו ממקום שבאת מה להלן ודאי ולא ספק אף כאן ודאי ולא ספק ע"כ. והני מילי דר"א דקאמ' מילה דוחין עליה שבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן צריכין ביאור. והנה הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' יום תרועה בחי' ליומא לדפ"ה כתב ומ"מ יש לי גמגום על ק"ו זה דר"א מכח דהמילה היא באבר אחד ופקוח נפש הוא בכל הגוף ולא ידעתי למה קרא את המילה אבר אחד והלא אם לא ימול ויתחייב כרת לאחר זמן הוא מת בכרת והמיתה היא בכל הגוף ופקוח נפש הוי דיש לו מכה גדולה באבר אחד ואם לא יעשו לו רפואה באותו שבת ימות וא"כ למה המילה קרי לה אבר אחד והחולי קרי ליה כל הגוף א"ד ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלה מבואר דהוא הבין כונת דברי ר"א במאי דאמר מפני שחייבין עליו כרת לאחר זמן דכיון דלכשיגדיל ולא ימול עצמו מיד כשיגיע לכלל חיוב עונשין יתחייב כרת וימות מיתת כרת בקצור שנים ולכן כדי להצילו מהמיתה העתידה לבא עליו לאחר זמן דהיינו לאחד שיגדיל ויבא לידי חיוב מילה ולא ימול עצמו דוחין עליו שבת עכשיו ומלין אותו הן בעודנו קטן בן ח' ימים והיינו דכת' הרב ז"ל דיש לו גמגום על ק"ו זה דר"א דלא ידע למה קרא את המילה אבר אחד וכו'. ולדידי אי אפשר ומר כונה זו בדברי ר"א דאם כונת ר"א הכי הוה כדסבר הרב ז"ל נמצינו למדין מהני מילי דר"א דכי הגדיל הקטן ולא מל עצמו נתחייב מיד הן בעודנו חי חיוב כרת ומת מיתת כרת ואלו הרמב"ם זל כתב פ"א דה' מילה הלכה ב' דאינו מת מיתת כרת כי אין חיוב כרת בא עליו עד אחר שימות ולא מל עצמו בעודנו חי וכמ"ש הרב כ"מ ז"ל בפירושו הראשון שם וכן בא מפורש להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' ר"א דמילה וז"ל וכשיגדיל הילד ויגיע לזמן חיוב המצוה נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול את עצמו מיד וכ"ז שלא ימול עצמו עובר על מ"ע עד שימול וכשימול ואפילו באחרית ימיו אז עשה המצוה וסר ממנו העון ואם מת והוא ערל אז יהיה מחוייב כרת הנז' בתורה כמי שלא ימול א"ד ז"ל יע"ש. הרי לך מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל אלו דכ"ז דהוא חי אינו בחיוב כרת כלל רק הוא עובר על מ"ע וחיוב כרת חל עליו לאחר שמת. גם הראב"ד ז"ל שם בה' מילה שהשיגו להרמב"ם ז"ל לא זכר כלל מהני מילי דר"א ואם איתא דכונת ר"א הוה כאמור הו"ל להשיגו גדולה השגה מדברי ר"א אלו.

והנראה ברור בכונת דברי ר"א הוא דה"ק מילה דוחין עליה את השבת מפני מה כלומ' למה יחטאו גדולים בחלול שבת בשביל שיזכה הקטן במצות מילה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן כלומ' דמשום דהיא מצוה חמורה ורבה היא שחייבין עליה כרת לאחר זמן דהיינו לאחר שיגדיל ובא לכלל חיוב אם לא ימול את עצמו וימות. בלתי קיום מצוה זו יתחייב כרת ולהכי כדי שיזכה זה וינצל מעונש בטול מצוה שבאבר אחד מכל אבריו נתן לאחרים לחלל שבת עליה כדי לתקן אבר אחד של קטן זה זהו טעמא דדוחין את השבת. על המילה. והשתא הרי הדברים ק"ו אם על אבר אחד ממנו דוחה את השבת כלו' אם בשביל מצות מילה דאינה אלא לתקן אבר א' ממנו בקיום מצוה זו וכדי להצילו שלא יבטלנה למצוה זו שבאבר אחד מאבריו לכשיגדיל מחללין עליה שבת כדי שיזכה לכשיגדיל וינצל מחיוב כרת לאחר שימות דין הוא שידחה השבת על כולו כלומ' כדי שיקיים כל המצות כולם שבתורה קלות וחמורות מ"ע ומצות ל"ת שהם כנגד כל אבריו שבאד' כי אם יחיה יקיים כל המצות ולכן מוטב לחטא בשבילו בחלול שבת אחת כדי לרפאותו ויחיה ויקיים כל המצות זהו כוונת ר"א בהאי ק"ו דידיה. ומצאתי ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לשבת לדקל"ב שכתב וז"ל ומה מילה שהיא א' מאבריו של אדם דוחה השבת וכו' איכא למידק מאי ק"ו דילמ' שאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות א"נ משום דאית בה כרת בגדול וכדפריך בריש פ"ק דיבמות תירצו בתוס' דהכא הכי פירושו ומה מילה שאינה אלא לקיום מצוה יחידית באבר א' מאבריו של אדם דוחה את השבת ק"ו לפקוח נפש שהוא לקיים כל המצות שישמור ויעשה כל המצות א"ד זל י"עש הנה שפי' הרשב"א זל ק"ו דר"א כדכתיבנא לפרש דבריו שבתוספתא. אלא דזהו שקשה על הרשב"א ז"ל דהקשה מאי ק"ו וכו' א"נ משום דאית בה כרת בגדול וכו' והא בתוספתא קא' ר"א מילה דוחין עליה שבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו אם על אבר אחד ממנו וכו' הנה דכל עיקר יסוד בנין הק"ו הלזה שדן ר"א הוה על מה שחייבין עליה כרת בגדול וא"כ הרי מפורש מדבריו שבאו בתוספתא שכוונתו בהק"ו הכי הוה כדכתיבנא. ומאי קשיא להו אעיקר' להתוס' והרשב"א על ר"א דמאי ק"ו הוא זה וכו' עד שהוצרכו לתרץ וכמ"ש הרשב"א זל תירצו בתוס' וכו' ואיך לא זכרו שרים דברי ר"א שבתוספתא והזכירה רש"י ז"ל ביומא בפירושו לדברי ר"א בק"ו דיליה. דבר הנלמד מהאי ק"ו דדן ר"א לפקוח נפש דדוחה שבת ממצות מילה דדוחין עליה שבת דטעמא דמילה דדוחין עליה שבת הוה מפני שהיא מצוה חמורה שחייבין עליה כרת לאחר זמן ולכן כדי שיזכה הקטן וימצא בקיום מצוה זו דמילה לכשיגדיל ולא יבא לבטלה ויתחייב עליה כרת לאחר מותו דוחין שבת בשבילו ומינה דן ר"א לפקוח נפש שאם ימות לא יבא לידי קיום שום מצוה ק"ו שדוחין שבת עליו להצילו מן המות כדי שיקיים כל המצות כולם לכשיגדיל ולפ"ז ממילא נלמד נמי מהאי ק"ו גופיה לחלל שבת בשביל הקטן כדי להצילו מהמרת הדת שיוכל לשמור כל המצות לכשיגדיל ולא יתחייב עונשין רבים לכשיגדיל ויוכל למלט נפשו ולחזור לדת ישראל ולא יחזור אלא ישאר בהמרתו דומה. מילה שאינה אלא כדי לתקן אבר אחד מאבריו של אדם כדי שלא יבטלנה למצוה זו לכשיגדיל ויתחייב כרת לאחר זמן מחללין עליה שבת ק"ו להמרת הדת שלכשיגדיל וישאר בהמרתו יבטל כל המצות כולם דיש לחלל שבת עליו כדי להצילו שלא ימיר וישמור ויעשה כל המצות כשיגדיל. והגם כי יד הדוחה נטויה לדחות כאשר עם לבבו מ"מ כל ישר הולך עיניו יחזו דקושטא קאי דיש ראיה מכל האמור דגם בשביל להציל את הקטן שלא ימיר אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בחלול שבת אחד כדי שיזכה. הקטן וישמור שבתות הרבה ויעשה כל המצות לכשיגדיל. ונ"ל עוד להביא ראיה דה"ט דחלל עליו שבת א' כדו שישמור שבתות הרבה אין עיקרו אלא בעבור שמירת המצות ולאו משום דאיכא נמי פקוח נפש והוא ממ"ש הרמב"ן בס' תורת האדם והביאו הר"ן ז"ל ביומא עלה דת"ר עוברה שהריחה וכו' וז"ל דמדקאמ' משום סכנת ולד משמע דאפי' דליכא למיחש לדידה מחללין וכו' ואע"ג דתנן האשה המקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש דאלמא מעיקרא לית ביה משום הצלת נפשות ותנן נמי גבי תינוק בן יום אחד ההורגו חייב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא וקרא נמי כתי' דמשלם דמי ולדות אפ"ה לענין שמירת מצות מחללין עליו אמ' תורה חלל עליו שבת א' שמא ישמור שבתות הרבה הילכך אפי' בהצלת עובר פחות מבן מ' יום שאין בו חיות כלל מחללין כדעת בעל הלכות ז"ל א"ד ז"ל יע"ש. הנה שאפי' על עובר פחות מבן מ' יום שאין בו חיות כלל וליכא ביה משום טעמא דפקוח נפש והצלת נפשות מחללין עליו שבת מה"ט דחלל עליו שבת כנלע"ד ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה