אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › סז

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · סז

סו

אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא ב בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא בשביל שיזכה חבירו במצוה דלאו מצוה רבה היא הוא דא"א לו לאדם חטא וכו'. אבל בשביל שיזכה חבירו במצוה רבה כמצוה פ"ו וכן בשביל מצוה דרבים יזכו בה אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך במצוה ה רבה או בשביל שיזכו הרבים במצוה דרבים. כ"כ התוס' ז"ל בשבת שם על מאי דהוקשה להם עלה דא"א לו לאדם חטא כו' מהא דתנן בפרק השולח דמ"א ב' מי שחציו עבד וחציו בן חורון כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ואע"ג דאמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני פ"ו דמצוה רבה היא כדמשני התם בר"א שנכנס לב"ה ולא מצא שם עשרה ושחרר את עבדו והשלימו לעשרה מצוה דרבים שאני א"ד ז"ל יע"ש וכ"כ בפסחים דפ"ח ע"ב ובגיטין דל"ח ע"א ד"ה כל המשחרר עבדו כו'. וכ"כ עוד בבתרא די"ג ע"א ד"ה כופין את רבו אלא דשם כתבו דהא דר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה משום דהתם ר"א גופיה עשה מצוה בכך שהשלים המנין והאי חלוקא דמצוה רבה שאני למדוהו שם מההיא דפסחים דנ"ט דדחו כהנים עשה דהשלמ' כדי שיקיים הישראל מ"ע דפסח שיש בו כרת יע"ש. אמנם הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י א"ח סס"י ש"ו נראה דלא ס"ל לחלק בין מצוה דלאו רבה למצוה רבה. אלא אף בשביל שיזכה חבירך במצוה רבה א"א לאדם עמוד וחטא כו' שהשיב לל"ו שאלו על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו ע"י ישראל מומר להוציא' מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה להמר אם מותר לילך חוץ לג' פרסאות למ"ד דתחו' י"ג פרסאו' דאורייתא ואפי' להביא חותם מצד המלכות מי דחינן מספק זו את השבת כד כדדחינן בספק נפשות. והשיב ע"ז הרשב"א ז"ל הדבר צריך תלמוד ומ"מ כך דעתי נוטה שאין דוחין שבת על הצלה מהעבירות לפי שאמרו א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ואפילו איסורא זוטא לא שרינן ליה כדי להציל חבירו מאיסו' רבה דע"כ לא אמרינן בפרק בכל מערבין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כו' אלא כשאותו איסור בא לע"ה ע"י חבר אבל בענין אחר לא כדמוכח פ"ק דשבת בבעיא דהדביק פת בתנור ועוד צריך תלמוד עד שיעמד הדבר על בוריו עכ"ל והרב"י ז"ל כת' על דברי הרשב"א ז"ל אלו מ"ש התוס' לחלק בין מצוה רבה למצוה אחרת וכן בין היכא דחבירו זה שבא לידי עבירה פשע להיכ' דלא פשע וכת' והשתא אם לתירוצא דמצוה רבה הדבר ברור שאין לך מצוה רבה מלהצילה שלא יפחידוה עד שתמיר ואם לתירוצא דמחלק בין פשע ללא פשע ה"נ לא פשעה והילכך לחלל עליה שבת לפקח עליה שרי ומצוה נמי איכא ואי לא בעי למעבד כייפינן ליה כדאשכחן במי שחציו עבד שכופין את רבו כדי שלא יתבטל ממצות פ"ו כי רבה היא ואפילו לחלל שבת בדברים האסורי' מן התורה נראה דשפיר דמי דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חילול שבת אמרי' איסורא זוטא הוי א"ד ז"ל יע"ש. וכן פס' בשולחנו הטהור שם.

והנה ממאי דסיים מרן ז"ל מלתא בטעמא דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חלול. שבת אמרי' דחילול שבת של זה איסורא זוטא הוי. מוכח דדוקא לחלל שבת כדי להציל לזה מהמרה דישאר לעולם בהמרתו. אבל אם אונסים לאחד שיעבוד ע"ז פעם אחת בלבד אין אומרים לו לאדם חטא בחלול שבת כדי שיזכה זה וינצל מעבירה גדולה דע"ז וכ"כ הר' מג"א ז"ל שם סקכ"ט דע"כ לא התיר מרן ז"ל אלא דוקא בנדון זה דהחששה היא שמא תמיר דתה ונמצא כל ימיה בחלול שבת ועובר על כל התורה כולה דכה"ג דוקא אומרים לאדם חטא בשבת אחד כדי לזכות לחבירו שישמו' שבתות הרבה אבל אם רוצים לאנוס נפש אחד מישראל שתעבור עבירה אחת ואפי' לעבוד ע"ז פעם אחת אין אומרים לאדם חטא בחלול שבת כדי שיזכ' חבירך ולא יחטא שהרי אמרו המחלל שבת כאילו עע"ז כדאיתא בעירובין דס"ח ועיין בחולין ד"ה ברש"י ד"ה האי תנא בו' ומה"ט כת' הר' המפה בסימן שכ"ח סעיף י' דמי שרוצין לאונסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו את השבת כדי להצילו כלו' דדוקא בבאים לאנסו שיעבוד פעם אחד א"ד ז"ל יע"ש. ומאי דכת' הר' ז"ל טעמו ונמוקו עמו שהרי אמרו המחלל שבת כאילו עע"ז כו' לענ"ד אין זה בנותן טעם דאע"ג דהכי אמרו ז"ל מ"מ לענין עע"ז באונס קי"ל דיהרג ואל יעבור ואילו גבי חלול שבת יעבור ואל יהרג א"כ הרי מבואר דעע"ז אפי' פעם אחת חמיר מחלול שבת. וא"כ י"ל דאפי' באנסו לנפש אחד שיעבוד ע"ז פעם אחד אומרים לו לזה שיחטא בחלול שבת דהוה איסורא זוטא דהוה מעברות דיעבור ואל יהרג כדי שיזכה חבירו ולא יחטא חטאה גדולה דע"ז דהיא חמורה דיהרג בה ואל יעבוד אלא שמדברי מרן ז"ל בב"י מוכח כדברי הרב מג"א ז"ל דבשביל ע"ז פעם אחת א"א לו לאדם חטא בחלול שבת כדי להציל לזה מלעבוד עז פעם אחד כאמור לעיל.

ואני מסתפק לפי מאי דמוכח מדברי מרן ז"ל וכ"כ הר' מג"א ז"ל דבשביל עע"ז פעם אחד אין אומרים לו לזה חטוא בחלול שבת להצילו לחבירו מעבירת ע"ז דפעם אחת כנז'. אם היינו דוקא לחטוא בחלול שבת דמלאכה גמורה דיש בו חיוב חטאת וסקילה א"א לו לאדם לחטוא בו. אבל לחטוא באיסור תחומין אפי' די"ג מיל למ"ד דהוא דאורייתא כיון דליכא באיסור. חלול שבת זה רק איסור לאו או עשה הו"ל איסור ע"ז דזה איסור' רבה ואומרים לו לאדם חטא איסור' זוטא דתחומין כדי שיזכה חברו וינצל מעבירה רבה. דע"ז. או דילמא בשום איסור דחלול שבת אפי' דתחומין אף ע"ג דליכא אלא איסור לאו בלבד אין אומרים לו לאדם חטא באיסור חלול שבת דתחומין. בשביל שיזכה חבירך וינצל מאיסור חמור דע"ז פעם אחד ולפום ריהטא נר' דבחילול שבת דאיסור תחומין כיון דליכא רק איסור לאו או עשה כל לגבי הצלת חבירו מאיסורא רבה דע"ז הו"ל כעשה דהשלמה דעובר הכהן כדי שיזכה המחוסר כפורים לעשה דק"פ דיש בו כרת משום דהו"ל מצוה רבה וכל כדי שיזכה חבירו במצוה רבה אומרים לו לאדם עמוד וחטוא וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל וכ"ש לעבור על איסו' תחומין דליכא אלא איסור לאו או עשה כדי שיזכה חבירו ולא לעביד האי איסורא רבה דע"ז דאין לך עבירה ג גדולה וחמורה מעבירה זו דע"ז. אלא דמדברי הר' מג"א ז"ל משמע דאפי' בחילול שבת דאיסו' תחומין א"א לו לאדם חטוא כדי להציל חבירו מעביר' עז פעם אחד שהרי מרן ז"ל בש"ע כת' וז"ל מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות ואי לא בעי כייפינן ליה ע"כ וכת' ע"ז הר' מג"א ז"ל חוץ לג' פרסאות אפי' למ"ד דהוי דאורייתא שרי דלגבי שלא תמר כו' ב"י וא"כ אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפי' לעע"ז פעם אחד אין מחללין עליה שבת במלאכה דאוריי' דמחלל שבת כעע"ז כו'. וכיון דמרן ז"ל בש"ע באיסור חלול שבת דתחומין מיירי ועליה קאמר הר' מג"א ז"ל לדבריו אלו מוכח דאפי' להאי איסו' חלול שבת דתחומין די"ג מיל דהתיר מרן קאמר הר' מג"א דדוקא בכה"ג דהיא תמיר ותעביד כל ימיה חלול שבת הוא דאומרים לו לאדם לחלל שבת אפי' בתחומין די"ב מיל אבל אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפילו לעע"ז פעם אחת אין מחללין עליה שבת באיסור תחומין די"ג מיל דאורייתא. ומיהו ממאי דכת' הר' מג"א ז"ל אין מחללין עליה שבת במלאכה דאורייתא אפשר דלהכי הוא דדקדק לומר במלאכה דאורייתא לאפוקי איסור תחומין אפי' די"ג מיל כיון דלאו איסור מלאכה הוה וליכא אלא איסור לאו מחללין בשביל הצלת חבירו מלעע"ז אפי' פעם אחד. ומיהו כיון דכל הטעם אינו אלא מפני דמחלל שבת כעע"ז כמ"ש הר' מג"א זל נראה דאפי' לחלל שבת באיסור לאו דתחומין כדי להציל חבירו מע"ז פעם אחד לא מחללינן דנראה כי גם הילול שבת בלאו דתחומין נמי כעע"ז הוא ואמינא לה מהא דאמרי' פ"ק דיבמות ד"ו ריש ע"א על לאו דמחמר דשאני לאוי דשבת דחמירי ופיר' רש"י ז"ל ד"ה וכי תימא שאני לאוי דשבת דחמירי דקי"ל עירובין דס"ט מחלל שבת כעע"ז ומשו"ה אפילו לאו גרידא לא דחי ומנייהו לא גמרינן ע"כ יע"ש. אשר מוכח מזה דאפי' חלול שבת בלאו דמחמד דליכא איסור סקילה וחטאת רק לאו גרידא הוה כעע"ז. ומינה נמי למחלל שבת באיסור תחומי רי"ג מיל למ"ד דהוא בלאו דאורייתא דהוא כעע"ז וכיון דהוא כעע"ז אין מחללין שבת אפי' באיסור תחומין כדי להציל לחבירו מלעע"ז פ"א.

ועל דברי מרן ז"ל שכת' בש"ע ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות. אני תמה דהנה לפי מאי דאמר מר טעמא דהאי שריותא דחלול שבת כדי להציל בתו שלא תמיר אפילו בדברים האסורים מ התורה דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חלול שבת אמרי' איסורא זוטא הוי. אתה למד למוד מפורש לפי האי טעמא דלא זו בלבד דלחלל שבת באיסור דתחומין אפי' די"ג מיל דליכא אלא איסו' לאו אלא אפי' לחלל שבת במלאכה גמורה דאוריי' דיש בה איסור סקילה נמי שרי ומצוה לחללו. וא"כ אמאי כת' בשולחנו הטהור כי אם ההתר דיציאת חוץ לתחום והכי אמר מר ויצא אפי' חוץ לג' פרס' למימרא דאע"פ דג' פרסאות דאורייתא אפ"ה שרי ליה לצאת. והשתא מאי אירייא יציאת חוץ לג' פרסאות הא אפי' לחלל שבת במלאכה גמור' דאית בה חיוב סקילה נמי שרי ואמאי כת' ויצא אפילו חוץ לג"פ והו"ל למימר דעדיפא מינה דאפילו אם יצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה דאיסורי סקילה נמי שרי ויש ליישב קצת. ועיין מ"ש הלבוש ס"ס ש"ו וסי' שכ"ח סעי' י"ב כי לפי דבריו אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בחלול שבת כדי להציל חבירו מעבירת ע"ז אפי' דפעם אחת כל שאינו יכול להציל הוא את עצמו אבל אם הוא יכול להציל את עצמו אלא שחושש שמא יתפתה אין אומרים לו לאדם חטא בחלול שבת להצילו לחבירו מעע"ז יע"ש. אלא שיש להשיב על עיקר דבריו וטעמו ועמדתי על דבריו במקום אחר ואין כאן מקום להאריך.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה