גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · מח
אין שבות במקדש. כתב הרב כ"מ ז"ל פ"ח מה' בית הבחירה על מ"ש הרמב"ם ז"ל חוץ מלילי שבת שאין אבוקות בידם דאע"ג דקי"ל אין שבות במקדש וטלטול נר בשבת אינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מבערב יע"ש. והרב מ"ל ז"ל שם הקשה על האי כללא דכליל לן מרן הכ"מ ז"ל ממ"ש מהר"יא בכתביו סימן קנ"ד דלהקיש באצבעו בשבת לשתק התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם פרחי כהונה מקישין לפניו וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש כדמסיק במצריף גחלת וכו'. ואם כדברי מרן ע"כ טעמא לאו משום דאין שבות במקדש דהא היה אפשר להקיצו בענין אחר אלא ע"כ טעמא הוא משום דהקשה אף במדינה שרי. תו קשיא לי ממ"ש רבינו בפ"ב מה' עבודת יו"הך היה כהן גדול זקן או חולה מלבנין עשישיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותם במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמין במי המקוה עד שתפיג צינתן. ואם כדברי מרן למה היו מלבנין עשישיות מבערב ולמחר מטילין אותם במים והיו. עוברים על שבות מאחר שאפשר בתיקון אחר דליכ' איסור שבות שהוא להחם מים חמין מבערב ולמחר יערבו אותם במי המקוה דליכא איסור כלל א"ד ז"ל יע"ש. והרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' ארעא דרבנן אות ד' תמה על האי כללא דמרן הכ"מ ז"ל דנראין שאינן הלכה שהרי בפסחי' דס"ד תנן כיצד תולין ומפשיטין אונקילאות של ברזל וכו' וכל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט מקלות דקין חלקין היו שם ומניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט ר"א אומר י"ד שחל בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה ומפשיט. וטעם ר"א הוי משום טלטול המקלות ומסקי' בגמ' פי"ז דשבת דקכ"ד דטעמיה דר"א לאו משום דאית ליה שבות במקדש אלא דבהאי שבות ס"ל דאסיר אף במקדש הואיל ואפשר בלא"ה והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ק"פ פסק כת"ק דמקלות דקין ולא חילק בין בשחל י"ד בשבת כמו שחילק בשאר בבות דהתם משמע דס"ל דהלכה כת"ק דאין שבות במקדש כלל אפי' במילתא דאפשר בלאו הכי ודוחק לומר דדעת מרן ז"ל דדוקא התם דאיכא טירחא יתירה כהא דר"א להניח ידיהם על כתף חבירו בהא פסקי' כת"ק דמקלות אבל היכא דליכא טירחא ודאי שאני לן בין אפשר בלא"ה ללא אפשר דאין זה אלא דברי נביאות דכל כי האי הו"ל למרן ז"ל לפרש דבריו כדרכו הטוב בכל מקום וצ"ע. ושוב הביא מה דהקשה הרב מ"ל ממ"ש הרמב"ם בה' עי"הך וכתב דלקושייתו י"ל דלערב מים חמים במי המקוה עד שתפיג צינתן הוי טירחא טפי מעשישיות של ברזל שהיו באש מבעוד יום דליכא טירחא יתירה אלא להטילן במים וכל כה"ג לא שאני לן בין אפשר בלאו הכי ללא אפשר. ותמהני שלא הרגיש בעיקרן של דברים דהוו שלא כהלכה וכדכתיבנא א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי קשיא לי על האי כללא דמרן ז"ל מהא דגרסי' בבבא בתרא ד"ץ ע"א שלישית ההין רביעית ההין לא ליעביד כיון דהוו במקדש לא גזרו במקדש נמי ליגזור כהנים זריזין הן. וכתבו שם התוס' במקדש נמי ליגזור אע"ג שהיו צריכין למדוד שלישית ההין לאיל ורביעית לכבש יכולין היו למדוד בלוגין לחצי ההין ו' לוגין לשלישית ההין ד' לוגין לרביעית שלשה לוגין יע"ש. והשתא אם אית' לדברי הרב כ"מ דבדאפשר בלא"ה לא אמרי' אין שבות במקדש ש מאי משני כהנים זריזין הן הא כיון דגזירה זו ראויה היא להיות אמאי לא גזרוה ויגזרוה גם במקדש דאע"ג דכהנים זריזין הן ואין שבות במקדש מהאי טעמא היינו בדלא אפשר בלא"ה והכא כיון דאפשר בלא"ה דהא אפשר להו למעבר במקדש כדכתבו התוס' לא אתמר להאי מלתא דכהני' זריזין הן ולא הותר להו שבות כדכליל לן מר מרן הכ"מ ז"ל. והכא ליכא לשנויי מאי דשני הרב מהרי"א ז"ל לקושית הרב מ"ל ז"ל כי ליכא טירחא למעבד כדכתבו התוס' ז"ל למדוד ו' לוגין לחצי ההין וד' לוגין לד' ההין כי היכא דיותר מפני כך ולא יגזרו במקדש אלא מוכח דליכא למיגזר שבות במקדש כלל מה"ט דכהני' זריזין אפי' בדאפ' בלא"ה דלא כדכתב מרן הכ"מ ז"ל:
האמנם לפענ"ד מאי דסברי רבנן הרב מ"ל והרב מהר"י אלגאזי ז"ל דמרן ז"ל הני מילי דכת' שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מבערב כוונתו למיכלל לן האי כללא דכל דאפשר בתיקון אחר לא דחי' שבות דרבנן. בהורמנותייהו דרבנן הנז' אמינא דלא זאת היתה כוונת מרן ז"ל דבדבר שצריך הוא לתקון עכ"פ ויש שני אופנים לעשות התקון ההיא והאופן האחד יש בו איסור שבות והאופן האחר אין בו שום איסור שבות דאינו רשאי לעשות תקון ההוא באופן זה שיש בו משום איסור שבות כיון דאפשר לו לעשות התקון שצריך לו בהאופן אחר דהוא מותר גמור ואין בו איסור שבות כאשר חשבו הרבנים הרב מ"ל והרי"א ז"ל. אלא כונה אחרת ודעת אחרת אתו בהני מילי מעליותא דאמר מרן דשאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מבערב והוא באשר נבא העי"ר הערה אחת בסוגיא דשבת דקכ"ד דגרסי' התם אמר ר"א קנין ומקלות כו' כולן קודם התרת כלים נישנו קנין כדתנן לא סדור קנין ולא נטילתן דוחה שבת מקלות דתנן וכו' אמר ר"א י"ד שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו וכו' אמר רבה ממאי דילמא לעולם אימא לך לאחר התרת כלים נישנו קנים טעמא מאי איעפושי בהאי פורתא לא מיעפש מקלות אפשר כדר"א י"עש והשתא איכא לאקשויי לכאורה דמאחר דבקנים אפשר בלא"ה כדקאמר רבה דבהאי פורתא לא מיעפש ולהכי אין סידור קנים ונטילתן דוחה שבת וכן במקלות אפשר כדר"א מאי שנא קנים דלכ"ע אסיר שבות דידהו במקדש מה"ט דאפשר בלא"ה וליכא מאן דפליג. ובמקלות פליג ת"ק אר"א וסובר דאין חלוק בין חל י"ד בשבת לחל בחול אע"ג דהא אפשר כדר"א ואמאי פליג בהא ת"ק אר"א האמנם התירוץ לזה הוא פשוט והרי הוא כמבואר והוא דיש חלוק בין ההיא דקנים דאין צורך לשום תיקון כלל כיון דבהאי פורתא לא מיעפשא. ולכן כי מטלטל להקנים הו"ל האי טלטול לחנם לגמרי כיון דאין צורך לשום תיקון כלל כי אף בלתי קנים ולא שום תיקון אחר לא מיעפש בהאי פורתא וכיון דאין צורך שם לשום תיקון גם במקדש לא הותר לכ"ע לטלטל הקנים לדבר שאין לו צורך לשום תקון כלל דהוה ליה כמטלטל הקני' שלא לצורך מקדש כלל כיון דאין צורך לתקון מה שאין כן בההיא דמקלות דכדי להפשיט הק"פ צריך הוא לתקון לתלותו עכ"פ וכיון דצריך הוא לתקון זה נמצ' דכי מטלטל המקלות כדי לתלות הק"פ עליהן. טלטול דלצורך מקדש הוא כי בהכי הרי הוא תולה הק"פ ומפשיטו ולכן אע"ג דיש אופן אחר לעשות תקון זה דתליית הק"פ כדי להפשיטו בלתי מקלות והוא להניח ידו על כתף חבירו וכדר"א שרי ליה לטלטל המקלות כמעשהו בחול אע"ג דהוא עושה בתקון זה בשבת איסור שבות דס"ל לת"ק דכל שהמעשה ההוא דאית ביה איסור שבות יש בו התיקון הצריך למקדש כיון דאין שבות במקדש וטלטול זה דהוא מטלטל לצורך מקדש הוא כי צריך המקדש לתקון כדי לתלות הק"פ עכ"פ כאין בו איסור שבות כלל חשיב ושרי אע"פ דיכול לעשות התקון הצריך למקדש באופן אחר דלית ביה איסור טלטול מוקצה כלל כדר"א דכל דהמקדש צריך לתקון עכ"פ וא"א בלתו נמצא דכי הוא מטלטל המקלות כדי לעשות התקון הצריך למקדש טלטול דלצורך מקדש הוה ולכן שרי משום דאין שבות במקדש אף ע"ג דאפשר לעשות התקון הצריך למקדש באופן אחר וכר"א דכיון דהשת' מיהא דאינו עושה התקון כר"א ומטלטל המקלות כדי לעשות התקון הצריך למקדש במקלות לאו טלטול דשלא לצורך מקדש הוא אלא לצורך תקון הצריך להמקדש הוא. ור"א ס"ל דגם בכ"הג לא הותר שבות במקדש אע"ג דהוא לצורך תקון הצריך למקדש כיון שאפ' לעשות התקון באופן אחר שאין בו איסור שבות זה נראה פשוט וברור:
ומעתה הנה כוונת מרן הכ"מ ז"ל בהני מילי דכתב על מ"ש הרמב"ם ז"ל חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מע"ש:. וכתב מרן ז"ל דאע"ג דקי"ל אין שבות במקדש וטלטול נר בשבת אינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש כוונתו מבוארת דשאני הכא דכיון דיש שם נרות הדלוקים מע"ש ויכולין הן לבדוק בהנרות הללו הדלוקים שם הרי המקדש אין צורך לשום תקון כלל כי כבר הוא מתוקן ועומד ונמצא שאם יטלטל האבוקות הוה טלטול לחנם שלא לשום צורך מקדש כלל ולמה יטלטלו האבוקו' חנם בלתי צורך שום תקון להמקדש דהו"ל דומיא לההיא דקנים דלכ"ע אין סדור קנים ולא נטילתן דוחה שבת מטעמא דאין למקדש צורך להן כדאמר רבה דבההיא פורתא לא מיעפשא וכדברירנא לעיל וטלטול האבוקות לבדיקה דיש שם נרות דלוקין ויכולין לבדוק בלתי אבוקות בידם הוה נמי דכוותה דקנים דלחם הפנים בשבת. זה נלע"ד ברור בכוונת דברי מרן הכ"מ ז"ל ונסתלקו מעליו כל הקושי' דהקשו עליו הרמ"ל ז"ל ממ"ש מהרי"א בכתביו והרמב"ם בה' עבודת י"הך והרב מהרי"א ז"ל מהא דמקלות דפסק הרמב"ם ז"ל כת"ק וכן נמי מאי דאקשינן עליה אנן בעניותין מהש"ס דב"ב ד"ץ ככל הנז' לעיל כי אין כוונת מרן ז"ל למימר דהיכ' דהמקדש צריך לתקון עכ"פ ויש אופן לעשות התקון הצריך למקדש ובו איסור שבות:
ויש אופן אחר לעשות התקון שאין בו איסור שבות דאינו רשאי לעשות התקון באופן זה שיש בו משום שבות מפני שאפשר לעשות התקון באופן אחר דאין בו איסור שבות דודאי דגם בכה"ג אין שבות במקדש וכי קאמר מרן ז"ל דיש בו איסור שבות במקדש אינו אלא בדאין במקדש צריך לשום תקון כלל דהוא מתוקן ועומד ואין להמקדש עוד צורך לדבר אחר וכאמור. וההיא דמהרי"א בכתביו הוה בדבר שהמקדש צריך לתקון עכ"פ דהא צריכין הן להקיצו. וכן ההיא דטבילת כ"ג בי"הך דצריך להפג צינת המים עכ"פ והכי נמי הוה ההיא דשלישית ההין ורביעית ההין דבמקדש דבש"ס ב"ב דצריכין הן למדוד שלישית ההין ורביעית עכ"פ:
והנה הגם שלא הייתי צריך לראיה לדברי בכונת דברי מרן הכ"מ דהוה כדכתיבנ' כיון שהענין דביה קמישתעי מרן ז"ל בהכי הוה דאין המקדש צורך לשום תקון כי מתוקן ועומד הוא שיש שם נרות דולקין והו"ל כההיא דסדור קנים וכאמור. מ"מ נ"ל ראיה גמורה לדברי מדברי הרב כ"מ ז"ל גופיה פכ"ג מה' שכת דין ד' שכתב שם עמ"ש הרמב"ם זל אפי' להכות באצבע על הקרקע וכו' אסור וכו' וז"ל אפילו להכות באצבע וכו' אין להקשות על זה מדתנן בפ"ק דיומא שהיו מכין לפני כ"ג באצבע צרידא דשאני מקדש שאין בו משום שבות א"ד ז"ל יע"ש. הנה דמרן הכ"מ ז"ל גופיה כתב דהא דהותר להכות באצבע צרידה לפני כ"ג הוא דוקא במקדש ומשום דאין שבות במקדש. והשתא אם איתא דכוונת מרן הכ"מ ז"ל בהני מילי דכתב בסוף ה' בית הבחירה בטעם איסור האבוקות בידם בליל שבת אע"ג דאין שבות במקדש דשאני התם דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש כאשר חשבו הרב מ"ל והרי"א ז"ל. א"כ איך ניחא ליה למרן ז"ל התם בה' שבת לתרץ מאי דהוקשה לו על הרמב"ם דאסר להכות באצבע בשבת מהא דהיו מכים באצבע לפני כ"ג כדי להקיצו דשאני התם דאין שבות במקדש הא איהו גופיה כליל לן בסוף ה' בית הבחירה דכל שאפשר לעשות התקון באופן אחר לא הותר במקדש לעשות התקון באופן זה שיש בו איסור שבות וא"כ בההיא דכ"ג ליכא למימר להאי תירוצ' דתריץ איהו זל דהוה משום דאין שבות במקדש כיון דהיה אפשר להם להקיצו להכ"ג באופן אחר דאין בו איסור שבות וכמו שכתב הרב מ"ל זל בהקשותו עליו מדברי מהרי"א בכתביו ומן התימא על הרמ"ל ז"ל דלא הוקשה לו ממ"ש מרן הכ"מ זל גופיה בפכ"ג מה' שבת בההיא דהיו מכים לפני כ"ג ועיין עוד מ"ש מרן ז"ל בב"י א"ח סי' של"ט על דברי מהרי"א ז"ל דבכתביו שהביא הרמ"ל ז"ל באופן דלפי מה שהבינו הרב מ"ל והרב מהרי"א ז"ל בכונת דברי מרן הכ"מ דסוף ה' בית הבחירה הנה הוא נסת"ר מחמת"ו בהאי כללא ממ"ש פכ"ג מה' שבת. ודוחק לומר דיש חלוק בין השבותין וכמ"ש התוס' בעירובין דק"ב ע"ב ד"ה והעליון דשבות גדולה לא התירו במקדש וס"ל למרן ז"ל דההיא דטלטול הנר בשבת הוא שבות יותר גדולה משבות דההכאה באצבע בשבת ולכן גבי הכאה באצבע אין שבות דידיה במקדש אע"פ דאפשר באופן אחר אבל גבי ההיא דטלטול אבוקות לא הותר האי שבות במקדש כיון דאפשר באופן אחר. אמנם למאי דכתי' אנן בעניותין בכונת דברי מרן הכ"מ דסוף ה' בית הבחירה ניחא ואין כאן סתירה ממ"ש פכ"ג מה' שבת כמבואר:
והנה בתמיד פ"ה תנן נתפזר ממנו כקב גחלים והיה מכבדן לאמה ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. וכתב שם הרב תוי"ט ז"ל ואע"פ שמן התורה אין איסור בכבוי אלא כשמתכוון לעשות פחם וכו' י"ל דהכא כיון דאפשר בלא כבוי לא התירו השבות במקדש ועיין בפי' הרב בסמוך וכזה כתבתי בשם הכ"מ בפ"ק משנה ג' א"ד ז"ל יע"ש. ומ"ש בשם הכ"מ בפ"ק משנה ג' הוא מ"ש מרן הכ"מ ז"ל בסוף ה' בית הבחירה גבי האבוקות נראה דגם הרב תוי"ט ז"ל הכי סבר בכונת דברי מרן ז"ל כדסברי רבנן המ"ל והרי"א ז"ל שהרי התם צריך המקדש תקון שלא יכוו הכהנים עכ"פ. ואנן בעניותין בכוונת דברי מרן ז"ל נראה לן עיקר כדכתיבנא. גם מדברי הרע"ב ז"ל שם שכתב עלה דתנן תו התם ועל השרץ בשבת ולא היו מוציאין אותו מן העזרה אלא היו כופין עליו פסכתר וכתב הרע"ב ז"ל דאין יכולין להוציאו משם בשבת דעל שבות כזה גזרו ואפי' במקדש ע"כ יע"ש. מוכת דאף בדאפשר בתקון באופן אחר אין שבות במקדש מדכתב דעל שבות כזה גזרו אפילו במקדש. אלא שממ"ש הרב תוי"ט ז"ל ועיין בפי' הרב בסמוך וכו' נראה דרצ"ל דגם הרע"ב ז"ל במ"ש דעל שבות כזה גזרו אפי' במקדש כוונתו משום דאפשר באופן אחר וכמ"ש הוא ז"ל. ולדידי לא לזה כיון הרע"ב ז"ל כי הא ודאי דאף באפשר באופן אחר אין שבות במקדש כדמוכח מההיא דמקלות לת"ק דקי"ל כוונתו וכמ"ש מהר"י אלגאזי ז"ל וכדמוכח נמי מהש"ס דב"ב ד"ן כדכתיבנא אנן בעניותין. וכוונת הרע"ב ז"ל דבכמה שבותין גזרו במקדש וכדכתבו התוס' בעירובין דק"ב וזה ברור. ועל הרב תוי"ט זל קשה ודאי מהא דמקלות ומהש"ס דב"ב:
והיותר קשה הוא על הרב פר"ח ז"ל במים חיים בנמוקיו על הרמב"ם ז"ל לפ"ב מה' עבודת י"הך דכ"ט ע"ג עמ"ש הרמב"ם ז"ל או מערבין מים חמים שכתב וז"ל אפשר דהיינו דתנן מחמין לו חמין אך קשה דבירוש' לא משמע כן דפרכי' ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יאמרו ראינו כ"ג טובל במים שאובים בי"הך והכי משמע לישנא דאמר ר"י עשישיות של ברזל וכו' דלפרושי מתני' קאתי דמחמין לו חמין דקתני היינו עשישיות של ברזל. ועוד אי הוה אפשר במים חמין לא היו מתירין להטיל עשישיות כיון דאית בהו איסור דרבנן דהא דאמרי' אין שבות במקדש הוא היכא דלא אפשר אבל בדאפשר לא א"ד ז"ל יע"ש. הנה דכל כך פשיטא ליה להרב ז"ל דהא דאמרי' אין שבות במקדש הוא היכא דלא אפשר באופן אחר אבל בדאפשר לא עד שמכחו מכריח דע"כ דלא הותר לכ"ג אלא עשישיו' של ברזל והיינו מאי דתנן מחמין לו חמין. אבל להטיל מים חמים לא שרי דאי הוה אפשר במים חמין לא היו מתירין להטיל עשישיות כיון דאית ביה איסור דרבנן והוא תימא רבתי על הרב ז"ל דמניין לו דבר זה כל כך בפשיטות כדי לבא להכריח מכחו דמים חמים אסיר ולהקשות על הרמב"ם מזה. ומה יענה להא דמקלות דפליג התם ת"ק על ר"א דס"ל התם סברא זו דכיון דאפ' בהנח' ידו על כתף חבירו לא התירו טלטול המקלות וכן להך סוגיא דב"ב ד"ץ דכתיבנא דמוכח דליתא להאי מילתא דאמר מר דבדאפשר באופן אחר לא ץ התירו שבות במקדש.
כללא דמילתא אמינא דדוקא היכא דאין המקדש צריך לשום תקון כלל כההיא דסדור קנים ונטילתן דלחם הפנים ביום שבת. כההוא דהאבוקות דהרמב"ם סוף ה' בית הבחירה הוא דלא הותר שבות במקדש ולזה הוא שכיוון הרב כ"מ ז"ל שם בה' בית הבחירה. אבל כשהמקדש צריך לתקון עכ"פ ויש אופן לעשות התקון בדבר שיש בו איסור שבות שרי לעשות התקון למקדש באופן זה אע"ג דאפשר לעשות התקון באופן אחר דלית ביה שבות דאין שבות במקדש גם בכ"הג ככל האמור לעיל ודלא כהרב מ"ל והרב מהרי"א והרב תוי"ט ז"ל דסברי דמרן ז"ל בסוף הל' בית הבחירה כתב דבכה"ג דאפשר לעשות התקון באופן אחר לא הותר שבות במקדש דכוונת מרן ז"ל שם הוא כדכתיבנ' וברירנא לעיל. גם דלא כהרב פר"ח ז"ל דפשיטא ליה טובא דבכה"ג לא הותר שבות במקדש. כנלע"ד ותו לא מידי.