אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › מז

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · מז

מו

אין שבות במקדש. נסתפקתי אם הא דלא גזרי רבנן שבות במקדש אינו אלא שבותין דכל איסורין השווין בכל דנהיגי הני איסורי בכל ישראל בכל מקום שהם בין במקדש בין במדינה כאיסורי שבת ושאר איסורין שבתורה אב באיסורין דלא נהיגי אלא בעבודת כהנים במקדש בלבד גזרו באיסו' דידהו רבנן שום שבות שלא יעברו על איסור דאורייתא דנהיג בהו כמו שגזרו זל כמה גזירות בכמה איסורין השוין בכל. דאע"ג דכהנים זריזין הם ומטעם זה הוא דאמרו אין שבות במקדש אפשר דאין טעם זה דזריזין הם אלא לגבי כל שבותין דשאר כל איסורי תורה דנהיגי בכל ישראל בין במקדש בין במדינה דכיון דנהיגי הני איסורי בכל ישראל וגזרו בהו רבנן שבותין ונהיגי גם הכהנים במדינה להני איסורי ושבותין דידהו. זריזין הן הני כהני בהני איסורי במקדש וליכ' למיחש דיעברו אדאורייתא במה שאין נאסרין שם במקדש בשבות דהאי איסורא כיון דבמדינה גזרו ואסרו ואינהו גופייהו במדינה שאינו לדבר של מקדש אסירי בהני שבותין ולהכי הותר להו שבות במקדש אמנם באיסורין דלא נהיגי כלל במדינה אלא במקדש בלחוד כהני איסורי דשייכי בעבודת הכהנים במקדש בהקריב' את הקרבנות ושאר העבודות:

כיון דלא נהיגי כל הני איסורי דאורייתא במדינה כלל רק במקדש בהני כהני שלוחי דרחמנא בלחוד. אפשר דגם בכהנים יש לחוש שיבואו לעבור על איסור דאורייתא דידהו ויש לגזור שבות באיזו איסור מהן שנראה לחכמים ז"ל לגזור כדי שלא יבואו לעבור אאיסור דאורייתא ולא אמרי' בהני איסורי דנהיגי במקדש בלבד דכהנים זריזין הן:

או דילמא גם באיסורי כהונה דעבודת מקדש אע"ג דלא נהיגי כלל במדינ' לא חשו רבנן לדילמא יגעו הני כהני באיסור דאורייתא משום ה"ט דכהנים זריזין הן ולא אתי ליגע בדאורייתא ולא גזרו אפילו באיסורי כהונה דעבודת מקדש שום שבות וגזירה דרבנן:

ונלע"ד כהצד הראשון דדוק' בשבותין דאיסורין דנהיגי בכל ישראל במקדש ובמדינה הוא דלא גזרו במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן ולא אטו לעבור אדאורייתא מפני מה שהותר להם הני שבותין. אבל בהני איסורי דלא נהיגי אלא במקדש דוקא בהני כהני בעבודתם במקדש. לא אתמר להאי מילתא דכהנים זריזין ושייך שפיר שיגזרו חכמים בהו שבותין שיראה להם שצריך לגזור כדי להרחיקם להכהנים מן העבירה דלא ליגעו באיסור דאורייתא דשבותין דשאר איסורין השווין בכל ובכל קום שאני וכדכתיבנא. ואמינא לה מהא דגזרו טומאה בפיגול ובנותר בפיגול משום חשדי כהונה ובנותר משום עצלי כהונה כדאיתא פרק כיצד צולין דפ"ה ע"א ואיבעיא לן התם ביוצא אם גזרו רבנן טומאה או לא. ומייתי הש"ס למיפשט מהא דתנן המוציא בשר מחבורה לחבור' וכו' ומסיק אלא ביוצא בפסח לא מיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה מ"ט בני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי ביה אלא כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים מאי תיקו. והשתא איכא לאקשויי הא קי"ל בכל מקום דכהנים זריזין הן עד שמטעם זה אמרו ז"ל דאין שבות במקדש. ואמאי גזרו טומאה אפי' בפיגול ונותר ואמור רבנן בטעמא משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה. היפך הנאמר בכל מקום דכהני לא חשידי ולא עצילי אלא אדרבה זריזין הן וכן מאי קמיבעיא לן אם גזרו טומאה גם ביוצא כבנותר ולא עוד אלא דמסיק דביוצא בפסח לא קמיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה דבני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי ביה כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים והא גם בכהנים אמרי' בכל דוכת' דזריזין הן ומזהר זהירי עד שאמרו מה"ט דאין שבות במקדש. והתוספות ז"ל שם ד"ה דבני חבורה זריזין הן הקשו דבפר' המוציא תפי' דק"ו משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין הן אמרי' בני חבורה זריזין הן לא אמרינן. ותירצו בשם ר"י דלא דמי דגבי בני חבורה שייך למיגזר טפי שמא יחתה מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים א"ד ז"ל יע"ש. ואכתי היא גופ' קשי' דאמאי במידי דשייך לפסח גופיה כגון יוצא יהיו בני חבורה זריזין יותר מכהנים כיון דגם כהנים זריזין הן והותר להם שבותין במקדש מה"ט דזריזין הן. אלא מוכרח דהא דאמרינן אין שבות במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן. היינו דוקא בהני שבותין דשאר כל איסורין דנהיגי בכל ישראל ובכל מקום כאיסורי שבת וכיוצא בהני הוא דאמרי' דכהנים זריזין הן טפי מבני חבורה מטעמא דאמרן אמנם כהני איסורי דלא נהיגי רק בכהנים במקדש בלבד. כאיסור פיגול ונותר ויוצא לא אמרי' דכהנים זריזין הן אלא יש לחושדם דילמא יעברו על איסור תורה דפיגול או דמעצלי במצות אכילת קדשים ויותירו מהם ולכן גזרו בהן טומאה. וקמיבעיא לן נמי באיסור דיוצא אי גם בו יש לחוש שיעשו איסור יוצא בקדשים דדוקא בני חבורה זריזין בזה משום דיש רבים ומזרזין זה את זה מלהוצי' ולא אצטרי' לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה וכמו שפי' רש"י ז"ל שם. אבל כהנים לאו זריזין נינהו בהאי איסורא כיון דאין איסור זה נוהג אלא בהו ובמקדש ואיכא למיח' בהו טפי שיבואו לידי יציאה מבני חבור' בפסח:

תו אשכחינן גזירה דגזרו רז"ל במקדש כדי להרחיק את הכהנים אוכלי קדשים מן העבירה בריש ברכות דתנן התם ולא זו בלבד אלא כל מקום שאמרו חכמי' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחד הקטר חלבים ואיברי' וכו' וכל הנאכלי' ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן. העבירה יע"ש. הנה דגזרו ז"ל גזירה במקדש בהקטר חלבים ואיברים ולכל הנאכלין ליום אחד ואמרו דמצותן עד חצות כדי להרחיק הכהנים מן העבירה. ואע"ג דקי"ל אין שבות במקדש מטעמא דכהנים זריזין הן. אלא מוכרח דבאיסורי דלא נהיגי אלא במקדש בלבד לא אמרינן כהנים זריזין הן וכאמור:

איברא דמצאתי ראיתי להגאון הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סי' א' דף ד' ריש ע"א שכתב וז"ל ובהקטר חלבים ס"ל להרמב"ם דאית ביה תקנתא דרבנן כפשטה דמתני' שכ"כ להדיא פ"ד מה' מעה"ק. אבל רש"י פי' כאן שלא אמרו בו חכמי' עד חצות ולא חשו להרחיק מאיסו' דאוריית' שלא להביא קדשי' לבית הפיסול משו' לינה ומסתבר טעמיה דהקטרה לכהנים מסורה ואימת מקדש עליהן ועוד דכהנים זריזין הם ואשכחן סיעתא נמי לרש"י מס"פ הקורא למפרע דתנן כל הלילה כשר להקטר חלבים ואיברים וראיה מן התור' דכתי' כל הלילה עד הבוקר ונראה דכיון דאיכפל קרא ואמר עד הבוקר דלימא כל הלילה וסגי מכאן סמכו חכמים ולא עבדו בהו תקנתא והכי פסיקא ליה להרשב"א ולא אמרו כהנים זריזין הן אלא בעבודה א"נ באכילת תרומה שהיא אסור' לזרים אבל באכיל' קדשים דאיכא מינייהו מותרים לזרים ואכילתן לכל מסור' נשים ועבדים וקטנים לא פלוג רבנן בין קדש קדשים לקדשים קלים כגון תודה ואיל נזיר אחד כהנים ואחד ישראלים מצות אכילתן עד חצות דשם אכילה גבי קדשים חד הוא וכו' א"ד ז"ל י"עש הנה דפשיטא ליה להגאון רמ"ע ז"ל דהאי מילת' דאמור רבנן דכהנים זריזין ולא גזרו שבות במקדש גם באיסורי דלא נהיגי אלא במקדש בכהנים בלחודייהו. אתמר ולהכי כתב דמסתבר טעמיה דרש"י דבהקטר חלבים ואיברים לא גזרו משום דהקטרה לכהנים מסורה וכהנים זריזין הם. וטעמא דגזרו באכילת קדשים ואמרו עד חצות ולא אמרו כהנים זריזין הם היינו משום דאיכא קדשים קלים דמותרים לזרים ואכילתן לכל מסורה נשים ועבדים קטנים לא פלוג רבנן בין קדשי קדשים לקדשים קלים. ולענ"ד אחר המחילה רבה אדרב' טפי מסתבר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דהקטר חלבים ואיברים כיון דהוא דבר דלא נהיג אלא במקדש בלבד לא אמרי' כהנים זריזין הן וכדמוכח מהא דגזרו טומאה בפיגול ונותר משו' חשדי כהונה ועצלי כהונה ואיבעיא לן אי גם ביוצ' גזרו טומאה ומסיק דבני חבורה זרוזין טפי מכהנים וכבר כתבנו מ"ש התוס' ז"ל שם באופן דמוכרח לו' דהאי מילתא דכהנים זריזין הן לא אתמר אלא באיסורי דנהיגי בין במקדש בין במדינ' אבל באיסורי כהונה ובמקדש בלחוד לא אמרינן כהנים זריזין ואע"ג דגבי תרומה נמי אמרי' כהנים זריזין הן אע"ג דאינה נוהג אלא בכהנים. היינו דוק' בתרומ' אבל בקדש לא אמרי' כהנים זריזין וכמ"ש התוס' בחגיגה דכ"ד ע"ב סד"ה דתנן וכו' דבקדש אף שחמור מתרומה אינן זריזין ושכן אמרו בירושלמי. יע"ש. ואע"ג דרש"י ז"ל פי' בריש ברכות דגבי הקטר חלבים ואיברים לא גזרו חכמים דמצותן עד חצות לאו מה"ט דכהנים זריזין הן וכדכתב הגאון רמ"ע ז"ל כי בדבר דלא נהיג אלא בכהני בכהני' ובמקדש לא אמרי' כהנים זריזין הן. אלא מאיזו טעם אחר דנראה להם לחכמים דלא לגזור בהא הוא דלא גזרו ולא מה"ט דכהנים זריזין הן:

תו אשכחן בזבחי' דע"ט עלה דתנן התם נתערב בדם הפסול ישפך לאמה בדם התמצי' ישפך לאמה ר"א מכשיר. ואמרי' עלה התם בגמ' דע"ט ע"ב במאי קמיפלגי אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי מ"ס גזרינן ומ"ס לא גזרינן ר"פ אמר דכ"ע גוזרין הכא בדם התמצי' מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי מ"ס שכיח ומ"ש לא שכיח. ופרש"י ז"ל בגוזרין גזירה במקדש פליגי אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים. ת"ק סבר גוזרין הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואע"פ שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר וכו' ור"א סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה וכו' יע"ש. הנה מפורש להדיא דלכ"ע גוזרין גזירה במקדש כדי להרחיק את הכהנים מעבירה. אלא דהיכא דאיכא הפסד קדשים לרב זביד פליגי בה ת"ק ור"א אי גוזרין גזירה במקדש ולא חשו להפסד קדשים דלת"ק אף באיכא הפסד קדשים גוזרין גזירה משום סייג ולר"א אין גוזרין דחשו חכמים להפסד קרשים. ולר"פ אפילו באיכא הפסד קדשים לכ"ע גוזרין גזירה במקדש והכא בשכיח או לא שכיח קמפלגי. והנה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' א"ד סימן ה' הביא בכלל דבריו מ"ש התוס' בפסחים דס"ה ד"ה המכבד דהא דאין שבו' במקדש היינו דוקא במילתא דבעלמא ליכא אלא איסורא דרבנן אז לא גזרו במקדש כיון דליכא איסורא דאורייתא בשום מקום. אבל במילתא דבעלמא איכא איסורא דאורייתא אע"ג דבמקדש ליכא אלא איסור שבות דרבנן גזרינן במקדש אטו עלמא. וסיים עלה הרב ז"ל ובהכי ניחא לי סוגיא דפרק כל הזבחים דע"ט מ"ס גוזרין גזיר' במקדש ומ"ס לא גזרינן א"ד ז"ל יע"ש. גם במהדורא בתר' שם סי' מ"א כתב וז"ל גזירה במקדש הוי פלוגתא בפ' כל הזבחים מר סבר גוזרין גזירה במקדש ומ"ס אין גוזרין וצ"ע דבכל דוכתא אמרי' אין שבו' במקדש שלא גזרו גזירה במקדש דכהנים זריזין הם. אלא דאשכחן נמי כמה דברים שגזרו במקדש משו' שבו' וכמ"ש התוס' בעירובין דק"ב ד"ה והעליון וכו' ע"ש עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה דהוקשה לו להרב ז"ל עלה דהך סוגיא דזבחים דגוזרין גזירה במקדש מהא דק"ל אין שבות במקדש דכהנים זריזין הם. וכתב במהדורא קמא דלפי מ"ש התוס' בפסחים דס"ה ד"ה המכבד דהיכא דבעלמא איכא איסורא דאורייתא גזרו במקדש אטו דעלמא. ולא זכיתי להבין איך ניחא בהכי כיון דהכא אין איסור זה דזריקת דם נוהג כלל במדינה. ואי משו' דבעלמא לענין איסור כי רבה האיסור על ההיתר הכל אסור באכילה דבר תורה ואפי' לא ריבה כל דליכא רובא דהיתירא הכל אסור דבר תורה והכא גבי זריקת דם קרשים אפי' כי ריבה דם הפסול על הכשר כשר לזריק' ולהכי יש לגזור במקדש אטו דעלמא. הא ודאי ליתא חדא דכיון דאין איסור זה דזריקת דם כהא דאיסורי אכילה אין לגזור באיסור זריקה משום איסורי אכילה ואין זה ענין להא דכתבו התוס' גבי המכבד. ותו דהא פי' רש"י ז"ל דהגזירה דבמקדש הוה משום סייג דמקדש גופי' להרחיק את הכהן הזורק מן העבירה שלא יבא להכשיר נמי. היכא דיש בדם הפסול לבטל דם הכשר. גם מאי דכתב במהדור' בתרא ליישב במאי דכתבו התוספו' בעירובין דק"ב דכמ' שבותין גזרו במקדש. אינו מחוור לפי לישנא דתלמודא דקאמר בגוזרין גזירה במקדש קא מיפלגי וכו'. והול"ל בגוזרין גזירה זו במקדש. גם דהוא דחוק מצד עצמו. והרב מחנה ראובן בחי' לפסחים לדף ל' הביא ראיה מסוגיא זו דזבחים לדברי התוס' והגאון מהרש"א ז"ל דשבת דמ"ב דדוקא באיסורי שבת אמרו אין שבות במקדש אבל בשאר איסורין יש שבות במקדש כבגבולין. וכבר אנן בעניותין לעיל סי' מ"ו הרחבנו הביאור. בזה דליתא להאי חילוקא ושגם התוס' ומהרש"א ז"ל בשבת שם לא אמרוהו מעולם. אך לדידי אעיקרא לא קשיא כלל מאי דקשיא ליהו להר' מהר"י אלגאזי וס' מחנה ראובן זל עלה דהך סוגיא דזבחים מהא דאמרי' אין שבות במקדש. כי האי כללא לא אתמר אלא באיסורין השווין בכל דנהיגי בכל ישר' כהנים לוים וישראלים ובכל מקום בין במקדש בין במדינה כאיסורי שבת ושאר כל איסורי תור'. אבל באיסורי כהונה דעבודת מקדש כהני דזריקת דם קדשים ואכילת קד קדשים ופיגול ונותר לא אמרי' בהו דכהנים זריזין הן. וגוזרין בהו שפיר גזירה במקדש כדי להרחיק לכהנים מעבירה אלא דבמקו' דע"י גזירתם איכא הפסד קדשים לרב זביד פליגי בה ת"ק ור"א אי גם בהא גזרו ולא חשו להפסד קדשים ולר"פ גם בכה"ג לכ"ע גוזרין חכמים גזירה במקדש:

כללא דמילתא דלא אתמר האי כללא דאין שבות במקדש משום דכהנים זריזין הם אלא באיסורין השווין בכל ובכל מקום במקדש ובמדינה כאיסורי שבת ושאר כל איסורין שבתורה דנהיגי בכל ישראל כהנים לוים וישראלים ובכל מקום דבהני הוא דאמרי' דכהנים זריזין הם מטעמ' דאמרן. אמנם בהני איסורין וצוויין דלא נהיגי אלא בכהני' בלבד ובמקדש בלבד כעבוד' הקרבנות ושאר עבודת כהנים במקדש לא אמרי' בהו דכהני' זריזין הם וגוזרין רבנן בהו גזירות לסייג להרחיקם לכהנים מעבירה שלא יעברו אדאורייתא במקומות שנראה להם לחכמים שיש צורך לגזור וככל האמור ומדובר לעיל וזה ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה