אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › מו

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · מו

מה

אין שבות במקדש. לא בכל השבותין אמרו אין שבות במקדש דשבות גדולה לא התירו אפי' במקדש. כ"כ התוספות ז"ל בעירובין דק"ב ע"ב עלה דתנן התם מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור וכתבו התוס' בד"ה והעליון בשם ר"י דאפי העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינה דוחה את השבת י"עש. אבל רש"י ז"ל שם פי' דהעליון אסיר דבר תורה דמתני' כמ"ד יש בנין בכלים אבל למ"ד אין בנין בכלים שרי במקדש גם העליון יע"ש. אשר מבואר דרש"י ס"ל דגם שבות גדולה כזה דחזרת ציר העליון התירו במקדש:

והנה הרא"ש ז"ל בפרק כל שעה עלה דההיא דאמר רב קדירות בפסח ישברו כתב וז"ל כתב ראבי"ה י"א דאין מועיל לקדירות ליבון ע"י חזרת כבשנות דחייסי עלייהו דילמא פקעי ולא מלבנן ליהו שפיר בו ושגגה היא בידם דלא אמרו חכמים כן אלא היכא דמתלבנין מבחוץ ולא מבפני' א"נ ע"י מילוי גומרי דחייש לפקיע' אבל כשמחזירן לכבשן מתלבן מבפנים ומבחוץ כי השלהבת עולה לו בכל צדדין ולא פקעה. וכן מוכח בפ' דם חטאת דפריך וליהדרינהו לכבשנות ומשני אין עושין כבשנות בירוש' ומשמע הא עושין כבשנות בירוש' שרי וכו' א"ד ו"ל יע"ש. ותמה הגאון תפארת שמואל זל בחי' על הרא"ש דמאי ראיה מייתי מהא דפריך בפ' דם חטאת וליהדרינהו לכבשנות דילמא התם דהטעם משום דאין שבות במקדש א"ד ז"ל ע"ש. ולכאורה תימא לי על תמיהתו דא"כ דהוה הטעם התם משום דאין שבות במקדש. מה לו כי יזעק על הרא"ש ז"ל בראייתו ותיקשי ליה לפ"ז על הש"ס גופיה התם דפריך וליהדרינהו לכבשנות ומשני ר"ז לפי שאין כבשנות בירוש'. והשתא אכתי קשה הא הסקה מבפנים ע"י מילוי גומרי נמי הוי לבון מדינא דאוריי' אלא דמדרבנן לא שרי למעבד הכי משום דילמא חייס עלייהו דפקעי ומתברי וכדקאמר הש"ס התם ואם איתא דבמקדש ליכא למיגזר לחייס עלייהו משום דאין שבות במקדש כדכת' הגאון ת"ש זל אדפריך דליהדרינהו לכבשנו' ליפרוך ונעביד להו הסקה מבפנים על ידי מילוי גומרי ולהא ליכא לשנויי כדשני ר"ז על מאי דפריך מלבון דכבשנות וכן ר"ז דשני דאין כבשנות בירוש' אכתי ליפרך וליעבדינהו הסקה מבפנים אלא מדלא פרכי' הכי ע"כ לומר דבהסקה מבפנים גם במקדש גזרו ולא אמרי' בהא דאין שבות במקדש ולכן שפיר מייתי הרא"ש ז"ל ראיה מהא דפריך וליהדרינהו לכבשנות וכו' דאם איתא דגם בחזרת כבשנות איכא למיחש לדילמא פקעי מאי פריך ואמאי הוצרך לשנויי לפי שאין כבשנות אלא מוכח דבהחזרת כבשנות ליכא למיחש לדילמא פקעי ואפי' במדינה שרו והיותר קשה על הר"ן ז"ל שכתב בפ' כל שעה וז"ל התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו דכתיב אשר תבושל כו ישבר אלמא לית ליה תקנתא וא"ת דבפ' דם חטאת פרכינן וליהדרינהו לכבשנות ומשני אין עושין כבשנות בירוש' אלמא אית להו תקנת' בהחזרת כבשנות והיכי אמרי שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ותי' ר"ת ז"ל דכי האי גוונא. לא מיקרי יוצא מידי דופייו דלאחר היסק הרי הוא ככלי חדש ומיהו במקדש אית ליהו תקנתא בהכי אבל לדידן לא דחייס עלייהו דילמא פקעי א"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב ז"ל דה"ט דאמרי' התם דשרי למיהדרינהו לכבשנות משו' דהוה במקדש אבל לדידן לא דחייס עלייהו וכו'. ומשמע דהיינו משו' דאין שבות במקדש וכדכתב הגאון ת"ש ז"ל לדחות ראיית הרא"ש ז"ל. וקשה על הר"ן דא"כ מאי משני התם ר"ז לפי שאין כבשנות בירו' ואכתי תיקשו ליעבד ליהו הסקה מבפני' על ידי מילוי גומרי כיון דבמקדש לא גזרי' לדילמא חייסי וכו':

והנה הרב בני חיי ז"ל בלשונות הרמב"ם די"ח הקשה כן על סבר' הי"א והראב"ן שכת' הרא"ש ומטו לה בשם הרב מהרח"א ז"ל. ואיהו זל כתב ליישב והביא דבריו הרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' חמץ ומצה הלכה כ"ה ד"פ ע"ג ודחה תירוצו. ואיהו ז"ל שם ע"ד כתב דבדוחק יש ליישב דדוקא בחזרת כבשנות דליכא למיחש כולי האי דילמא פקעי התירו במקדש אבל במילוי גומרי דאיכא למיחש טפי לא פלוג רבנן וגזרו אף במקדש. אלא דהוקש' לו בפשט' דשמעתא דקאמר א"ל רבינא לר"א וכי מאחר דאיתותב רבה בר איהילאי אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו וק"ט דלמאי דס"ד דרבינא דלא אסיק אדעתיה טעמא דחייס עלייהו אדפריך לרב תיקשי לרבינא מתניתין אברייתא דכיון דהסקה מועיל בכלי חרס קדירות במקדש אמאי קתני במתני' דשבירתן במקדש ליעביד להו הסקה מבפני' יע"ש שהניחה בצ"ע. ולדידי ק"ל יותר על רש"י ז"ל שפי' שם אהא דפרכי' אלא קדירות שבמקדש אמאי ישברו וז"ל הואיל ואית להו תקנתא בליבון הא אקימנא דטעמא משום בליעה הוא ולא אבישול קפיד קרא דנימא גזירת הכתוב היא וניהי דבמשכן כתיב ישבר לפי שלא היו קבועין להיות להם כבשונו' לצרף כ"ח אבל במקדש נהדרינהו לכבשנות שהיוצר צורפן בהן ויתלבנו ע"כ יע"ש. וק"ט דמה הועיל רש"י ז"ל ליישב מאי דכתיב במשכן ישבר במ"ש דבמשכן לא היו קבועין להיות להן כבשונות לצרף כ"ח. הא אכתי קשה אמאי כתיב במשכן ישבר הא היו יכולין להסיקן במילוי גומרי וכיון דאית ליהו תקנתא בהכי אמאי כתב רחמ' במשכן ישבר:

והנלע"ד בישוב כל זה דלא היה שייך במשכן וכן במקדש האי תקנתא דליבון ע"י הסקה מבפנים במילוי גומרי והוא משו' דלא היה אפשר ליהו למעבד לבון זה מפני רבוי הבישול שהיה שם עד שמפני רבוי הבשול היו מבשלין ביום ובלילה כדי שלא יבאו לידי נותר וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשלהי ע"ז יע"ש. והנה כי כן היסק כל כלי חרס כי רבים המה ע"י מילוי גומרי לא היה אפשר כי היה צרי' זמן רב וטורח מרובה ויבאו הקרבנות ת לידי נותר וגם הכהנים יבטלו עבודתן מפני עסק ם בהיסק הכלים כי יצטרכו זמן רב להסק כל הכלים. ולהכי לא היה שייך לא במשכן ולא במקדש לבון זה דהסקה מבפנים ולכן כתי' במשכן ישבר. אמנם הלבון ע"י כבשנות היה שייך שפיר גם במשכן ובמקדש. כי בלבון זה אין צריך טורח גדול וזמן מרובה דבכבשן אחד מתלבנין הרבה כלים בזמן מועט מפני האש הגדולה אשר בהכבשן והיסקו גדול ורב ובזמן מעט מתלבנין אלא שבמשכן אפ"ה כתי' ישבר מפני שלא היו קבועין ולא היה שייך שיהיה להם כבשונות לא היה לכ"ח דמשכן אפשרו' ללבנן ולהכי כתיב במשכן ישבר וכדפי' רש"י ז"ל. ולא היה צרי' לפרש דגם מילוי גומרי לא היה אפ' מטעמ' דכתיבנא משום דהוא פשוט מאיליו כי זה הוא ידוע שהיה שם רבוי הבשול וכלים מרובין וכהנים עסוקין תמיד בעבודת הקרבנות ולא היה אפשר ללבן הכלי' ע"י מילוי גומרי. וכן הש"ס משו"ה לא פריך על קדירות שבמקדש אמאי ישברו ליעביד ליהו הסקה מבפנים משו דבמקדש לא היה אפשר למעבד להאי תקנתא וכאמור. וה"ט דלא פריך רבינא ממתני' אברייתא אלא פריך לרב דאמר קדירות של פסח ישברו אמאי ישברו למלינהו גומרי וליעביד להו הסקה מבפנים ופריך הש"ס דליהדרינהו לכבשונות דשייך גם במקדש כיון דבכבשונות מתלבנין הרבה כלים בזמן מועט ולא קשיא תו מידי לא מאי דהקש' הרב בני חיי בשם מהרח"א ז"ל על הי"א וראב"ן והר"ן ז"ל. וכן מאי דהקשה הרב שער המלך ז"ל על פשטה דשמעתא. ומאי דאקשינן אנן בעניותין על רש"י ז"ל דבמאי דכתיבנא אתי שפיר ויפה כיון הגאון תפארת שמואל ז"ל במאי דתמה על ראיית הרא"ש ז"ל. כי על הש"ס ליכא לאקשויי מטעמא דכתיבנא. כנלע"ד:

והנה הגאון אליה רבה ז"ל בא"ח סי' תנ"א כתב ליישב תמיהת הגאון תפאר' שמואל ז"ל כתבתי דבריו לעיל סי' מ"א ושם כתבנו בעניותין לדחות דבריו דאינם מן הישוב כלל יע"ש. גם מאי דכתב בספר מתנה ראובן בחי' לפסחים לדחות תמיהת הגאון ז"ל במאי דכתבו התוס' בשבת דדוק' באיסורי שבת בלבד אתמר להאי כללא דאין שבות במקדש ולא בשאר איסורין וכמ"ש הגאון מהרש"א ז"ל שם כבר אנן בעניותין לעיל דחינא לה להאי חלוקא בסי' הקודם וגם התוס' והגאון מהרש"א ז"ל מעולם לא כיוונו לחלק בהאי כללא כל כי האי חילוקא ככל האמור ומדובר שם ע"ש. באופן דתמיהת הגאון ת"ש על ראית הרא"ש ז"ל נר' תמיהא אלימתא:

ולי נראה ליישב דברי הרא"ש ז"ל ע"פ דברי התוס' ז"ל דעירובין שכתבנו בריש אמי"ר דשבות גדולה לא התירו במקדש. וס"ל להרא"ש בשם ראבי"ה ז"ל דכה"ג דאיכא לחשש דפקעי וחייס עלייהו שבות גדול הוא למגזר עליה גם במקדש. והיינו משום דכיון דע"י הלבון קרוב דיפקעו כי מחזירן לכבשן הנה הוא חייס ודאי על כלי מקדש דלא ליפקע ודעתו להשהותן שם בתנור כדי לבונן ולא יותר כי היכי דלא ליפקעו וע"י כן יבאו להוציאן משם קודם שיתלבנו היטב כי איידי דחייסי על כלי קדש דלא ליפקעו יבואו לטעות בחושבם שכבר שהו כדי לבון גמו' וכדי שלא יפקעו ימהרו להוציאן מהכבשן והם עדין לא באו לידי גמר הלבון וכיון שזה קרוב להיות גם במקדש איכא למגזר. ומאי דכתב הרב פר"ח ז"ל סי' תנ"א לדחו' ראיית הרא"ש ז"ל די"ל בכהנים זריזין הן. ועוד דכיון דלאו דידהו לא חיישי' לדילמא חייסי וכו' יע"ש. גם דחייתו השניה לאו דחיה היא כי אף דלאו כלי' דידהו נינהו חייסי עלייהו דלא ליפקעו כדידהו וטפי מדידהו משום דכלי מקדש נינהו וחייסי הני כהני דידן על כלי מקדש דלא ליזלו לאבוד ויפקעו. באופן דס"ל לראבי"ה ז"ל דשבו' כזה שבות גדול הוא ויש לגזור גם במקדש כמו בגבולין אלא מדקאמר לפי שאין כבשנו' בירוש' אשר מבואר דאי הוה כבשנות הוה שרי במקדש ע"כ לומר דבכבשנות ליכא כלל להאי חששא דפקעי ולהכי הוה שרי דליכא למגזר מידי כנלע"ד בישוב תמיהת הגאון תפארת שמואל ז"ל על ראית ראביה ז"ל. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה