אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › מה

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · מה

מד

אין שבות במקדש. נראה לענ"ד ברור דלאו דוקא שבותין דאיסורי שבת אלא ה"ה שאר כל איסורין אין איסורי דרבנן דידהו אסירי במקדש מטעמא דכהנים זריזין הן. דכיון דאפילו באיסור שבות דשבת דחמיר איסורי שבת דבסקילה אפ"ה אין שבות דידיה במקדש. כ"ש שבות דשאר איסורין שבתורה דלא אסירי במקדש. וכן מבואר יוצא מדברי הרי"בש ז"ל בתשו' סס"י קס"ג שכתב וז"ל אין ספק שכמו שאנו בודקין לחולין לכתחילה מדרבנן לפי שיש לחוש למיעוט המצוי כך היו בודקין לכתחלה בקרבנו' מפני חשש הסירכו' וכו' שאין להקל בקרבן יותר מבחולין ואע"פ שאין זה אלא לכתחלה מדרבנן ואמרו ז"ל שאין שבות במקדש זהו בדברים שאסרו חכמים משום גזירה כגון שבות משום דכהנים זריזין הן וכו' אבל במה שאין איסורו אלא משום חשש איסור אם לחולין צריך להחמיר. כ"ש במוקדשין עכ"ד ז"ל יע"ש. וכתבתי דבריו לעיל בסימן הקודם. אשר מדבריו אלו מפורש יוצא דהאי כללא דאין שבות במקדש אתמר בכל השבותין לא בשבותין דשבת בלבד ולכן הוצרך לומר טעמא דבדיקת הריאה דהיה נוהג גם בקרבנות אע"ג דאין שבות במקדש משו' דאיסור זה הוא משום חשש איסור. וכן מבואר יוצא מהש"ס בבבא בתרא דף ץ' ע"א דפרכינן על מאי דהיו מודדין הני כהני דידן במקדש שלישית ההין רביעית ההין לא ליעביד ומשנינן כיון דהוו במקדש לא גזרו בה רבנן ופרכי' במקדש נמי ליגזור ומשנינן כהנים זריזין הן יע"ש. הרי לך מפורש דגם באיסור דרבנן דשאר איסורין אף דאינו איסור שבות דשבת כי ההיא דגזירת איסור המדות הותר במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן:

איברא דמדברי התוס' ז"ל בשבת דמ"ב ע"א ד"ה אפי' של עץ נמי מוכח לכאורה דלא איתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין דבשאר איסורין יש שבות במקדש כבגבולין שכתבו שם לפרושי להא דפרכי' בזבחים דצ"א ע"ב עליה דשמואל דאמר התם המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג אישים ופריך מהא דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת וכו' אבל לא של עץ וכתבו התוס' דאומר הרשב"א דפריך מכ"ש דכיון דסבר שמואל דמלאכ' שא"צ לגופה חייב א"כ ס"ל נמי בשבת דבר שאינו מתכוון אסור דסבר המקשה דהא בהא תליא וכיון דבשבת אסר אין מתכוון כ"ש בעלמא עכ"ד התוס' ז"ל יע"ש. והשתא איכא לאקשויי על האי פירושא דהתוס' בשם הרשב"א ז"ל דאכתי מאי פריך דהא אפילו אי ס"ל לשמואל בשבת דבר שאינו מתכוון אסור וכ"ש בעלמא קאמר שמואל שפיר התם דהמתנדב יין מותר לזלפו ע"ג האישים משום דהו"ל דבר שאינו מתכוון דאין איסורו בגבולין אלא מדרבנן ולכן במקדש שרי לכתחלה כדקי"ל זה כלל גדול דאין שבות במקדש. אלא מוכח דס"ל להתוס' דהאי כללא דאין שבות במקדש לא אתמר אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין ולהכי פריך שפיר וכ"כ הגאון מהרש"א ז"ל שם ע"ד התוספות וז"ל וכיון דבשבת אסור אין מתכוון כ"ש בעלמא וכו' עכ"ל ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין כההיא דאיירי התם מביאו ומזלפו ע"ג האישים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין. וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון כאיסור שבת דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא לאסור אין מתכוון ובשאר איסורין ודאי דליכא לפלוגי עכ"ד ז"ל יע"ש. וכבר ראיתי להרב יד מלאכי ז"ל בכללי הדינים סי' צ"ו שקבע לכלל זה לכלל גמור בשם הגאון מהרש"א ז"ל דלא אתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין יע"ש. גם בספר מחנה ראובן בחי' לפסחים לד"ל סמך שתי ידיו על האי כללא דחדית לן הגאון מהרש"א ז"ל והוסיף ראיה לזה מזבחים דע"ט ע"ב דאמרי' התם דלכ"ע גוזרין גזירה למקדש. ותמה מאוד מכח חלוק זה על מאי דקשיא ליה להגאון תפארת שמואל ז"ל על ראית הרא"ש ז"ל בפ' כל שעה דשרי לבון כלי חרם ע"י החזרתן לכובשנות מהא דפרכי' בפ' דם חטאת וליהדרינהו לכובשנות ומשני אין עושין כובשנות בירוש' הא הוו כובשנות הוו מחזרו ליהו בכובשנות והקשה הגאון תפארת שמואל דמאי ראיה היא זו דילמ' התם הטעם משום דאין שבות במקדש ע"ש. והרב מחנה ראובן דחה קושיתו מדברי התוספות דשבת והגאון מהרש"א ז"ל הנז' ותמה על הגאון תפארת שמואל ז"ל איך נעלם ממנו חלוק זה דבין איסורי שבת לשאר איסורין יע"ש. והנה לכאורה הכי מוכח מדברי התוס' דשבת וכדכתב על דברי' הגאון מהרש"א ז"ל. ולכן איכא לאקשויי על הרי"בש ז"ל דמבואר יוצא מדבריו דאין חילוק בהאי כללא בין שבות דשבת לשבות דשאר איסורין כדכתיבנא דבריו לעיל דאיך לא זכר שר כי מדברי התוס' דשבת מוכח דדוק' בשבות דשבת הוא דאתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אבל בשבות דשאר איסורין גזרו גם במקדש:

האמנם לפענ"ד קשיא לי טובא על עיקר האי סברא דהתו' דסברי רבנן לחלק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין שבות דאיסורי שבת לשבות דשאר איסורין דמאי שנא שבות דשבת משאר איסורין כיון דכל עיקר טעמיה דהאי כללא אינו אלא משום דכהנים זריזין הן כדאמרי' בכמה דוכתי וא"כ מה"ט אין מקום לחלק בזה כלל בין איסורי שבת לשאר איסורין ולא עוד אלא דאדרבה שאר איסורין דקילי מאיסור שבת דאית ביה חיוב סקילה כ"ש וק"ו דלא גזרו בהו שבות במקדש דאשכחן דהחמירו רז"ל בגזירותיהם באיסורי שבת יותר מבכל שאר איסורין וכיון דאפילו באיסורי דשבת הם אמרו בגזירותיו דאין שבות ב במקדש ולא גזרו גזירותיהן במקדש כ"ש וק"ו דלא גזרו גזירותי' דשאר איסורין במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן. והא ודאי דליכא למימר דגבי איסורי שבת דחמירי טובא היא הנותנת שיהיו כהנים זריזין בהו ולכן לא גזרו שבותין דאיסורי שבת במקדש אבל שאר איסורין דלא חמירי כאיסורי שבת לא אמרינן בהו כהנים זריזין הן. הא ודאי לא נתן ליאמר כלל על הני כהני שלותי דרחמנא דיהיו זריזין דוקא באיסורי שבת משום דחמירי ולא יחושו להיות זריזין בשאר איסורין דאורייתא דלאו ברשעי עסקינן שיהו מקילין בשום איסור מאיסורי תורה טפי מאיסורי שבת אלא אי אמרי' דכהנים זריזין הן באיסורי שבת זריזין הם גם בשאר איסורין ועוד דהחמירו ז"ל באיסורי שבת טפי מבשאר איסורין וכאמור. ועוד דבהדיא אמרי' בש"ס בב"ב ד"ץ דלהכי לא גזרו במקדש על מדות שלישית ההין ורביעית ההין משום דכהנים זריזין הן. אלמא דגם באיסורין דלאו דשבת כהנים זריזין הן ולא גזרו במקדש וכדכתיבנא בריש אמ"יר באופן דהא וראי כי קשה הדבר מאוד למימר שיהיה חלוק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין שבות דשבת לשבות דשאר איסורין ומ"ש הגאון מהרש"א זל אבל בשאר איסורין ליכא לחלק בין מקדש לגבולין וכן סיים עוד בסוף דבריו ובשאר איסורין ודאי דליכא לאפלוגי לא ידענא טעמא של הודאי הגמור הזה שכתב דודאי דליכא לאפלוגי כי אדרבה נראה ודאי דגם בשאר איסו' איכא חלוק זה במקדש מבגבולין דאיסורי דרבנן אף דאסירי בגבולין במקדש שרו משום דאין שבות במקדש דכהנים זריזין הן:.

אשר על כן נלע"ד ברור דגם התוס' זל בשבת מעולם לא זו היא שעלתה על דעתם דעת קדושים לחלק את השווין בהאי כללא דאין שבות במקדש בין שבות דשבת לשבו' דשאר איסורין דהא ודאי ליכא למימר כלל דפשיטא דהאי כללא איתיה בכולהו איסורי בין דשבת בין דשאר איסורין מה"ט רבה דכהנים זריזין הן דשייך בשאר כל האיסורין וכמבואר בש"ס דב"ב כדכתיבנא. ומאי דכתבו התוס' דאומר הרשב"א דפריך מכ"ש דכיון דסבר שמואל דמלאכה שא"צ לגופה חייב א"כ ס"ל בשבת דבר שאין מתכוון אסור וכו' וכיון דבשבת אסור דבר שאינו מתכוון כ"ש בעלמא. נ"ל ברור דכוונת דבריהם ז"ל הכי הוה דכיון דבשבת אסר שמואל דבר שאינו מתכוון מדרבנן אע"ג דלגבי איסורי שבת בעינן מלאכת מחשבת כ"ש בעלמא בשאר איסורין דאוסר דבר שאינו מתכוון אפילו מדאורייתא דגבי שאר איסורין אי אסיר דבר שאינו מתכוון אפי' מדאורייתא אסיר כיון דליכא בהו טעמ' דמלאכת מחשבת והיינו דפריך התם בזבחים פ' כל התדיר על שמואל דהתיר לזלף היין על גבי האישים דמאחר דאיהו סובר לאסור אפי' דבר שאינו מתכוון כר' יהודה כ"ש דסובר כוותיה לאסור דבר שאינו מתכוון בשאר איסורין מדאורייתא כר יהודה דס"ל הכי ואמאי התיר להביא יין ולזלפו על האישי' וכ"כ התוס' ז"ל שם בשבת לעיל דמ"א ע"ב ד"ה מיחם שפינה דלר"י דס"ל גבי איסורי שבת דבר שאינו מתכוון אסיר מדרבנן גבי שאר איסורין אית ליה דאסור דבר שאינו מתכוון מדאורייתא יע"ש. וכן מוכח נמי להדיא מסוגיא דזבחים שם פ' כל התדיר דפרכי' עליה דשמואל דזילוף ע"ג האישים מהא דתניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ומשני ל"ק הא ר"י והא ר"ש ופרש"י הא ר"י דאמר דבר שאינו מתכוון אסור הוי לא תכבה אפי' בלא מתכוון הילכך עקר ליה למשמעו' דאשה למדרשיה נחת רוח וכו' יע"ש. הנה מבואר יוצא מסוגיא זו דלר"י אסור דבר שאינו מתכוון דבר תורה דהא מוקמי' להך ברייתא דאו אינו אלא לאישים אמרת לא תכבה כר"י דאמר דבר שא"מ אסור ולכן שפיר פי' התוס' בשם רשב"א מאי דפריך התם בתר הכי למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והא אמר שמואל מכבין גחלת וכו' כלומר וכיון דס"ל לשמואל כר"י במלאכה שא"צ לגופה דחייב ה"נ ס"ל בדבר שאינו מתכוון גבי שבת כר"י דאסור מדרבנן דמשמע ליה להמקשן דהא בהא תלי' וכיון דבאיסורי שבת ס"ל לשמואל כר"י דדבר שא"מ אסור מדרבנן כ"ש בעלמא בשאר איסורין דס"ל כר"י דאסיר דבר שא"מ מדאורייתא ואיך התיר להביא יין ולזלפו ע"ג האישים דהוה איסור דלאו דשבת ואסיר דבר שאינו מתכוון דאורייתא. זה נלע"ד פשוט וברור בכוונת דברי התוס' דשבת הנז' ועמ"ש התוס' בפ' כל התדיר שם דצ"ב ע"א סוף ד"ה אבל לא גחלת של עץ וכו'. ואני תמה מאוד על הגאון מהרש"א ז"ל שלא ירד להבין תוכן דברי התוס' עד שהשיא כוונתם לדבר אחר דס"ל לחלק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין איסורי שבת לשאר איסורין והא ליתא דכונת התוס' ז"ל כדכתיבנא:

ולכן אני אומר שגם הגאון מהרש"א זל בדבריו אלו שכתב ע"ד התוס' לא כיוון מעולם למימר לכל כי האי חלוקא בהאי כללא דאין שבות במקדש בכונת דברי התוס' אלא גם איהו ז"ל כוונתו בביאור דברי התוספות כדכתיבנא וברירנא אנן דבריהם רק שקצר בלשונו יותר מדי אמנם המכוון מדבריו אלו הקצרי' הן הן הדברים שכתבנו בביאור כונת דברי התוס' ז"ל. והכי קאמר ואע"ג דאין. שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין ליכא לאפלוגי בין מקדש לגבולין. ביאור דבריו ואע"ג דאין שבות במקדש ובכן מה הועילו התוס' במה שאמרו דהמקשה דהתם סבר דכיון. דבשבת אסר דבר שאינו מתכוון כ"ש בעלמא דהן לו יהא כן כדבריהם דכיון דבשבת אסר כ"ש בעלמא אין איסורו אלא מדרבנן דהא מאי דאוסר בשבת דבר שאינו מתכוון כר"י אינו אלא מדרבנן וא"כ כי אמרת כ"ש בעלמא היינו דכ"ש דאסור מדרבנן בעלמא בשאר איסורין דבר שאינו מתכוון וכיון שכן דאין איסורו אלא מדרבנן אכתי מאי פריך התם המקשן על מאי דאמר שמואל דמביא יין ומזלפו ע"ג האישים הא התם במקדש מיירי ואין שבות במקדש ולהכי אע"ג דסובר שמואל דבר שאינו מתכוון אסור כיון דאין איסורו אלא מד מדרבנן שפיר קאמר להביא יא יין ולזלפו ע"ג סנמטח משום דאין שבות במקדש ולזה כתב הגאון ז"ל היינו באיסורי שבת כלומר באיסורי שבת הוא דאין דבר שאינו מתכוון אסור אלא מדרבנן משום דגבי שבת מלאכת מחשבת בעי' אבל בעלמא בשאר איסורין אוסר דבר שאינו מתכוון מדאורייתא וליכא לפלוגי בדבר שאינו מתכוון בשאר איסורין בין מקדש לגבולין כיון דאיסורו דבר תורה זהו כוונת הגאון מהרש"א ז"ל והיינו דכתב עוד וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא וכו' וכוונתו דכיון דמאי דאמרי' דשאר איסורין דעלמא אוסר דבר שאינו מתכוון הוא מדין ק"ו דשבת דאוסר בו שמואל דבר שאינו מתכוון איך נאמר דבשבת אוסר מדרבנן ובשאר איסורין אוסר מדאוריית' דיו לבא מן הדין דהן שאר איסורין להיות אסור בהן דבר שא"מ מדרבנן כנדון דהוא איסורי שבת דאינו אוסר ביה דבר שא"מ אלא מדרבנן לזה כתב דליכא למימר בזה דיו לבא מן הדין וכו' דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא דאוסר שמואל דבר שאינו מתכוון בשבת אלמ' ס"ל לשמואל כר' יהודה דאוסר דבר שאינו מתכוון ומינה דכ"ש דסובר כר' יהודה גם בשאר איסורין דאוס' בהן דבר שא"מ דבר תורה דבשאר איסורין ודאי ליכא לפלוגי כלומר דבשאר איסורין ודאי דאיסורו דבר תורה וליכא לפלוגי ביה בין מקדש לגבולין ודבריו אלו דכתב וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין המה מורים על כוונ' כל דבריו שכוונתו כדכתיבנא כי אם כוונת דבריו במאי דכתב ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין ליכא. לפלוגי בין מקדש לגבולין דהיינו דבשאר איסורין ליתא להאי כללא דאין שבות במקדש וכאשר כן קבעו בשמו לחלק בהאי כללא הכי הרב יד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חיד"א ז"ל. הנה מאי דכתם הגאון ז"ל וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא אין לדבריו אלו שום מוכן כלל דמה שייך למימר הכא דיו לבא מן הדין הכא הא מאי דילפי' מכ"ש הוא דגם שאר איסורין דעלמא דבר שאינו. מתכוון אסיר בהו מדרבנן מכ"ש דאיסורי שבת. ואי משום דבאיסורי שבת אתמר להאי כללא דאין שבות במקדש נאמר דיו לשאר איסורין דיהא בהו האי כללא דאין שבות במקדש כנדון דהיינו איסורי שבת הא ודאי לא ניתן ליאמר כלל כי מה ענין האי כללא דכליל לכל מיני איסורין להאי ק"ו דדיינינן איסור דבר שאינו מתכוון גם בשאר איסורין מאיסורי שבת למימר בק"ו זה דיו לבא מן הדין להיות כנדון א איסורי שבת אין שבות דידהו במקדש אלא הדבר מבואר דכונת הגאון מהרש"א ז"ל כדכתיבנא וברירנא דבריו ואתי שפיר מאי דכתב וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין וכו' וכוונתו כדכתיבנא באופן דלא זו בלבד דלא זו היא שעלתה על דעת התוס' דשבת הנז' לחלק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין איסורי שבת לשאר איסורין כאמור לעיל בביאור כונת דבריהם זל אלא דגם הגאון מהרש"א ז"ל בהני מילי דכתב הוא ע"ד התוס' לא זאת היתה כוונתו אלא גם איהו ז"ל כוונתו כדכתיבנא. והנה כי כן אדרבה הגאון רש"א ז"ל בדבריו אלו שכוונתו כדברירנא להורות נתן דגם בשאר איסורין איתיה להאי כללא דאין שבות במקדש אלא דהתם פריך שפיר המקשן לשמואל משום דדבר שאינו מתכוון בשאר איסורין אסיר דבר תורה ולהכי ליכא לחלק בין מקדש לגבולין הא אי הוה הא דדבר שאינו מתכוון גם בשאר איסורין מדרבנן כמו בשבת לא הוה פריך מידי המקשן התם לשמואל משום דאין שבות במקדש. ודלא כהרב וד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חי"דא ז"ל שכתבו בשמו לחלק לדעת התוס' בהאי כללא דאין שבות במקדש בין איסורי שבת לשאר איסור דליתא ומאוד אני תמה עליהם שלא דקדקו יפה בדברי התוס' והגאון מהרש"א זל וכתבו בשמם מה שלא עלתה על דעתם ומחשבתם כלל. ויגדל התימא על הרב מחנה ראובן שתמה על קושית הגאון תפארת שמואל שנעלם ממנו חלוק זה שחלקו התוס' דשבת ונהפוך הוא כי עליו הוא דיש לתמוה יותר דממנו הוא דנעלם כוונת דברי התוס' ודברי הגאון מהרש"א ז"ל. ולעיקר קושית הגאון תפארת שמואל עיין לקמן בסי' שאח"ז. ומאי דמייתי הרב מחנה ראובן דבשאר איסורין ליתיה להאי כללא דאין שבות במקדש מהא דאמרי' בזבחים דע"ט ע"ב דלכ"ע גוזרין גזירה במקדש לא שמיה מתיא כלל וכמו שנכתוב לקמן סי' מ' בס"ד:

והנה הרא"ש ז"ל בשלהי ע"ז כתב וז"ל ומיהו קצת נראה משם שסוף הלילה לבדו אינו מועיל אלא כולו שאם סוף הלילה לבדו גורם למה הצריך הכתוב בכלי חרס שבירה ובכלי נחשת מריק' ושטיפה אחר בישול חטאת למ"ד נותן טעם לפגם מותר וכו' ומשו"ה היו שוברין כל הכלים במקדש אפילו אותם שבשל בהם אתמול כי לכתחלה לא היו מבשלין בהן גזירה אטו בת יומא כי ברוב הבשול שהיה בעזרה אתי למחלף וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הרי שהוצרך הרא"ש ז"ל למימר טעמא ונימוקו עמו על שלכתחלה לא היו מבשלין במקדש בכלי שאינו בת יומא גזירה אטו בת יומא והיא משום כי ברוב הבשול שהיה בעזרה אתי למחלף והשתא קשה דאמאי איצט' לטעם זה דברוב הבשול אתי למחלף. הך כך גזרו חכמים גם בחולין שלא לבשל לכתחלה בקדרה שאינה בת יומא גזירה אטו בת יומא אף דליכא ה"ט דרוב הבשול. ונראה ברור דמשום דקי"ל דאין שבות במקדש לכן אף דגזרו במדינה בחולין קדרה שאינ' בת יומא אטו בת יומא לא הוה אסיר במקדש לבשל בקדרה שאינה בת יומא משום דזה כלל גדול דאין שבות במקדש דכהנים זריזין הן להכי כתב הרא"ש ז"ל טעמא דגם במקדש איתה להאי גזירה משום רבוי הבשול דיש שם בעזרה ואתי למחלף ולהכי גזרו שבות זה גם במקדש. זה נ"ל פשוט וברור בכונת דברי הרא"ש ז"ל וא"כ הרי אתה למד מדברי הרא"ש זל אלו דגם בשאר איסורין דלאו דשבת איתיה להאי כללא דאין שבות במקדש ועיין במרדכי דשבועות דמפורש יוצא מדבריו דגם בשאר איסורין אין שבות במקדש דאסר שם הטלת מים חמין למקוה משום גזירת מרחצאות דאע"ג דתנן בפ' אמר להם הממונ' אם היה כ"ג איסטניס מחממין לו חמין וכו' זל כמה דברים התירו במקדש וכו' ואין שבות במקדש וכו' יע"ש. אשר מפורש יוצ' מדבריו דגם בשאר איסורין אין שבות במקדש:

כללא דמילת' דהאי כללא דאין שבות במקדש אתמר בכל איסורין בין באיסורי שבת בין בשאר כל איסורין וליכא מאן דסובר לחלק בזה בין איסורי שבת לשאר איסורין כי אין מקום לחלק בזה כלל כיון דטעמא הוה משום דכהנים זריזין הן וככל האמור. ודלא כהרב יד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חי"דא ז"ל דכתבו בשם הגאון מהרש"א לרעת התוס' בשבת לחלק בהאי כללא בין איסורי שבת לשאר איסורין דהא ליתא ומעולם לא עלתה בזאת על דעת התוס' והגאון מהרש"א ז"ל לחלק כל כי האי חלוקא כלל וכוונת דברי התוס' והגאון מהרש"א ז"ל כאמור ומדובר לעיל ושם בא"רה דאדרבה שהגאון מהרש"א ז"ל בדבריו אלו הורה לדעת דגם בשאר כל איסורין אין שבות במקדש הפך מה שכתבו הרבנים הנז' בשמו וכדכתיבנא וזה ברור:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה