אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › כד

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · כד

כג

אין מעבירין על המצות. יש להסתפק במאן דאית ליה לקיים תרי מצות חדא תדיר וחדא דלאו תדיר ופגע בהאי דלאו תדיר ברישא אם יש לו להעביר על המצוה דלאו תדיר דפגע ברישא כדי להקדים מעשה המצוה דתדיר דהא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ודחי קדימה זו דתדיר להא דאין מעבירין ע"המ כמו בשאינו יכול לקיים אלא אחת מהן דכתיבנא וברירנא לעיל סי' ך' דליכא בכי באת המצוה דאינה תדיר ברישא לידיה משום אין מעבירין ע"המ אלא אדרבה יש לו להעביר ולהניח האינו תדיר שבא לידו תחלה כדי לקיים האחרת דהיא תדיר יע"ש באורך. ה"נ הוה גם כי מקיים הוא השתי מצות אלו ולענין איזו יקדים קיומה ברישא גם כי פגע בזו דלאו תדיר ברישא יש לו להעביר עליה ולאחרה כדי להקדים אליה התדיר. או דילמא דוקא לענין לדחות לגמרי האינו תדיר להתדיר דכי יקיים לזו שאינו תדיר שפגע בה ברישא ידח' ויבטל מקיום האחרת דתדיר הוא דאמרי' דליכא בזו דלאו תדיר כי מעביר עליה כדי לקיים האחרת דתדיר משום אין מעבירין על המצות אלא יש לו להעביר עליה ולהניח' כדי לקיים המצוה דתדיר דעדיפא. אמנם כי בעי ומצי לקיים שתיהן אלא לענין להקדים מעשה האחת לחברתה אע"ג דכי לא פגע בהאינו תדיר בתחלה יש לו להקדים מעש' המצוה דתדיר ואחריה יעשה האינה תדיר כי פגע בהאינה תדיר תחלה אין לו להעביר עליה ולאחרה כדי ליתן הקדימה לעשיה דהתדיר כיון דגם זו דתדיר יקיימה אחר כך ואין מעבירין על המצות ואין לו להעביר על האינו תדיר שפגע בה ברישא משום קדימת מעשה האחרת דתדיר דבכה"ג הא דאין מעבירין ע"המ דחי להאי מצוה דקדימה להתדיר לשאינו תדיר כיון שגם לזו דתדיר מקיים לה אחריה:

ונלע"ד לפום ריהטא דקדימה דתדיר דחי להא דאין מעבירין ע"המ גם בכה"ג דעביד לתרוייהו ואמינא לה ממ"ש התוס' ישנים זל ביומא דל"ג עלה דאמרי' התם דסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דמכשיר עדיף וכתבו עלה בתוס' ישנים ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף וכו' וא"ת אמאי לא קאמר טעם דאין מעבי' ע"המ וסדור שני גזירי עצים דעל מזבח החיצון קודם דפגע ביה ברישא כדאמרי' לקמן ה"ט וכו אלא אומר רבי הואיל ודישון מזבח הפנימי מצות פנים היא עדיפא טפי עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתבו דאע"ג דאיכא בסידור שני גזירי עצים משום מעביר על המצות דהא במזבח החיצון פגע ברישא אפ"ה אין להקדים סידור שני גזירי עצים לדישון מזבח הפנימי מהאי טעמא משום דדישון כיון דעבודת פנים היא עדיף ממצות סידור שני גזירי עצים ודינא הוה להעביר על המצוה דסידור שני גזירי עצים כדי להקדים מצות דישון מזבח הפנימי ברישא משום דמצות פנים עדיף כלומר דמקודש טפי ממצות חיצון. אשר מבואר יוצא מדברי התו' ז"ל אלו דקדימה דמקודש לשאינה מקודש דחי אפי' להא דאין מעבירין ע"המ דיש לו אפי' להעביר על המצוה דשאינו מקודש כל כך דפגע בו ברישא כדי להקדים אליו המצוה דמקודש טפי ומינה נמי לתדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם. אף כי עביד לתרוייהו אפילו כי פגע בהאינו תדיר קודם מעביר עליו ומקדים עשיית התדיר ואח"כ עביד האינו תדיר:

איברא דלכאור' נראה מדברי הרב"י זל א"ח ססי' כ"ה דהא דאין מעבירין ע"המ עדיף ודחי לקדימה דתדיר שכתב דלפי מנהג זה דמתעטפים בטלית תחלה ואח"כ מניחין תפילין הנותנים כיס של תפילין והטלית לתוך כיס אחד צריכין ליזהר שלא ישימו כיס של תפילין למעלה כדי שלא יפגע בהן תחלה ויצטרך להניחן קודם עטיפת ציצית כדי שלא יעבור ע"המ דאע"ג דגבי תפילין אם פגע בשל ראש תחל' יסלקנה ויניח של יד תחלה שאני התם דכתיב והיו לאות על ידך והדר לטוטפות בין עיניך ודרשינן נמי מקרא דכ"ז שבין עינך יהיו שתים ומשו"ה מוטב שיעביר על המצוה משיעביר אמאי דכתיב באורייתא אבל הכא דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמ' מוטב שתדח' אסמכתא זו משיעביר על המצוה עכ"ד ז"ל. ובריש הסי' שם כתב הטעם דמצות ציצית קודמת משום דשקולה כנגד כל המצות ועוד שהיא תדירה יותר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם י"עש. והשתא כיון דטעמא דקדימ' זו דציצית קודם לתפלין הוה משום דציצית תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. איך כתב אח"כ דכי פגע בתפלין קודם צריך להניחן תחל' כדי שלא יעביר ע"המ ופגע בשל ראש תחלה שאני משום דכתיב והיו וכו' הא הא דתדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם נמי מקרא ילפינן ליה דמצוה להקדים את התדיר ואמאי לא ידחה קדימה. זו דתדיר לשאינו תדיר להא דאין מעבירין כשם שדוח' מאי דכתי' והיו לטוטפות בין עיניך והדר ולטוטפו' בין עיניך להא דאין מעבירין ע"המ וצריך לומר דס"ל להרב ב"י ז"ל דדוקא בפגע בשל ראש תחלה דכתיב גבי סדר הנחת תפלין גופיה בפירוש שיש להקדים השל יד תחלה משו"ה גדול כחה של קדימה זו יותר מהא דאין מעבירין ע"המ דדחי מצות קדימה דסדר הנחתן דכתיב בהו בפירוש להא דאין מעבירין ע"המ. אמנם מצות קדימה משום האי דתדיר ושאינו תדיר קודם דכליל לן רחמנא לכל המצות בכללות כי איכא משום אין מעבירין ע"המ דפגע בהאינו תדיר ברישא לא אתי האי מצוה דקדימה דתדיר ושאינו תדיר דאתיא מכללא דכל המצות ודחי להא דאין מעבירין ע"המ. כן נראה לכאורה בדעת הרב"י ז"ל:

האמנם כי דייקינן פורתא נלע"ד דאדרבה כי מדברי הרב"י ז"ל אלו יש ללמוד דגם הא דתדיר קודם דחי להאי איסורא דאין מעבירין ע"המ והוא משום דלכאורה מאי דכתב הרב"י ז"ל דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמא וכו' הם דברי תימא שהרי הא דמצות ציצית קודמת טעמו אמור לעיל שם בדבריו משום דשקולה מצית ציצית כנגד כל המצות ועוד משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והרי הני תרי טעמי הוו תרוייהו מדאורייתא דהא דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצות דרשינן לה מקרא דוראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו'. והאי דרשא נראה. דדרשא גמורה היא לא אסמכתא בעלמא כדמוכח להדיא. מהש"ס דמס' שבועות דכ"ט ע"א דפריך על מאי דהשביע משה את ישראל וכו' ולימא להו קיימי כל המצות כולן ומשני מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן י"עש ואפילו תימא דהא לא הוה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא מ"מ האי טעמא בתרא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דאורייתא הוא דמקרא דאשר לעולת התמיד ילפינן לה בריש פ' כל התדיר והוא למוד גמור ולא אסמכתא בעלמא. ואיך כתב הרב זל דאין לנו דמצות ציצית קודמ' אלא מאסמכת' בעלמא מוטב שתדחה אסמכתא זו וכו'. כי על כן נראה ברור דמאי דכתב הרב ז"ל דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמא כוונתו לומר דעיקר האי מנהגא דנהגו להקדים ציצית לתפלין אין לנו בפירוש שיהא טעם זה דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצות וכן טעם זה שהוא תדיר לגבי מצות תפלין טעמים נכונים ואמתיים דאיכא למימר דכיון דמצות תפלין היא חובת. הגוף ומצות ציצית אינה חובה ממש להתעטף בטלית של ד' כנפות אלא שאם ירצה להתעטף בטלית בת ד' כנפות חייב להתעטף בו מצוייץ בציצית אין מה שהוא מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות מחייב להקדימה למצות תפלין דכיון דתפלין אית להו מעלה זו דהיא חובת הגוף ואי אפשר ליפטר ממנה יש מקום לומר דאדרבה מה"ט מצות תפלין קודמת למצות ציצית וכן נמי האי טעמא דציצית תדיר זל דאינו מחייב מפני כן להקדימה למצות תפלין משום דתפלין מקודש טפי ועוד דהיא חובת הגוף וחיוב גברא שאין לו מקום פיטור לא חשיב מצות ציצית תדיר לגבי מצות תפלין אלא דהנוהגים להאי מנהגא הוא שסמכו למנהג זה על הני טעמי על דרך אסמכתא בעלמא מכח סברא וכיון שכן דהני טעמי לאו טעמי ברירי נינהו ולא הוו אלא מסברא על דרך אסמכתא בעלמא מוטב שתדחה האי סברא דלאו סברא ברירא היא רק אסמכתא בעלמא משיעביר על המצוה דבריר איסוריה כי הא ודאי דכי מסלק הכיס של תפלין שבא לידו תחלה כדי להתעטף בציצית הוא מעביר ודאי ע"המ דאיסוריה ודאי דאורייתא זהו פשוט וברור בכונת הרב"י ז"ל. וכן מבואר יוצא מדברי הרב הלבוש ז"ל שם סוף סעיף א' שכתב וז"ל מ"מ נהגו העולם להתעטף בציצית תחל' קודם הנחת תפלין דס"ל כיון שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות ראוי להקדימה ועוד שהיא תדירה יותר וכו' וקי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דילפינן לה מקראי כמו שאכתוב לקמן בע"ה ועוד כתב בש"ע טעמא משום דמעלין בקדש וכו' ולפי מנהג זה אותם הנותנים כיס של תפלין והטלית לתוך כיס אחד צריך ליזהר שלא ישימו כיס התפלין למעלה וכו' שלא יפגע בה תחלה ויצטרך להניחם קודם עטיפ' הציצית כדי שלא יעביר ע"המ דאע"ג דגבי תפלין אם פגע של ראש תחלה יסלקנה ויניח של יד תחלה וכו' שאני התם דהתורה הקדימה דכתיב והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכו' ומשו"ה מוטב שיעביר ע"המ משיעבור על מה דכתיב באורייתא. אבל הכא שאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מטעמים שהזכרתי והם אינם כתובות בפירוש בתור' מוטב שידחו אותם הסברות ולא יעביר ע"המ דהא דאין מעבירין ע"המ ילפינן מקרא דכתיב ושמרתם את המצות וכו' ולא עוד אלא שי"א שאפילו בכל הטעמים הללו מצות תפילין קודמת כיון שיש בהן קדושה יתירה וקבול עול מלכות שמים וכו' א"ד ז"ל יע"ש. אשר מבואר יוצא מדבריו ז"ל דאע"ג דגם הא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הוא דבר תורה דמקר' ילפינן ליה כמ"ש הוא ז"ל אפ"ה הכא גבי קדימת טלית דה"ט לאו טעם ברור הוא אלא דמסברא בעלמא הוא דאמרי' דאיכא להאי טעמא דתדיר הכא נמי גבי ציצית לגבי מצות תפלין וכיון דאינו ברור כי לא בא מפו' דאיתיה לטעמיה תדיר הכא כדי להקדים מצות ציצית למצות תפלין וי"ל דליכא למימר לה"ט דתדיר ושאינו תדיר הכא גבי מצות ציצית לגבי מצות תפילין להכי מוטב שידחו אותם הסברו' ולא יעביר ע"המ. אבל אי הוה בריר לן דה"ט דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם שייך הכא גבי מצות ציצית לגבי מצות תפלין דינא הוה שאף אם פגע בהכיס של תפלין תחל' להעביר על המצוה דתפלין כדי להקדי' מצות ציצי' קודם משו' דתדיר ושאינו תדיר תדיר קוד' ודחי מצוה זו דקדימה דהתדיר להאינו תדיר להאי איסורא דאין מעבירין ע"המ אלא משום דלא בריר אי איתיה להאי טעמא דתדיר הכא להקדי' בעבורו מצות ציצית ותפלין רק מסברא ואסמכתא בעלמא הוא דאמרינן הכי ולהכי מוטב שידחה סברא ואסמכתא בעלמא זו ולא יעביר על איסור ברור דאורייתא דאין מעבירין ע"המ. וא"כ הרי למדנו מדברי הרב"י והרב הלבוש ז"ל אלו למוד מפורש דהאי כללא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היכא דשייך בבירור גמור דחי להאי כללא דאין מעבירין ע"המ דאפילו בפגע בהאינו תדיר ברישא יש לו להעביר עליו ולסלקו כדי להקדים מעשה התדיר ברישא. וכן בא מפורש עוד בדברי מור"ם ז"ל בהגהה בא"ח סי' תרפ"ד סעיף ג' בחל ר"ח טבת בשבת דמוציאין ג' ספרים וקורין בשני פ' ר"ח ובס' הג' פ' חנוכה משום דר"ח תדיר וחנוכה אינו תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכתב מור"ם ז"ל שם בהגהה דאם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ר"ח עש. הנה לך מפורש דהא דתדיר קודם דחי להאי דאין מעבירין ע"המ דהא כי מפסיק מהקריאה דשל חנוכה כדי לקרות דשל ר"ח ברישא הוא מעביר ע"המ:

כי ע"פ הבא"ר תמהני טובא על הר"ב תורת חסד ז"ל סי' י"א שכתב וז"ל מעשה אירע ביום שבת קדש שהוא יום שמוציאים שלשה ספרים הא' לקרות סדר היום והשני לקרות פ' ר"ח והג' לקרות בו פרשת החדש הזה ואחר שקראו בראשון סדר היום נתחלף להם הג' שהוא פ' החדש במקום הב' שהוא פ' ר"ח. ונסתפקו אם יקראו בספר הג' הואיל ונזדמן להם תחלה דאין ראוי לעבור על המצות כדאמרי' פ' אמר להם הממונה אמר ר"ל אין מעבירין ע"המ. או דילמא שאני ענין קריאת ס"ת דהוי תדיר ותדיר קודם והשיב הרב ז"ל דכתב הכל בו בקריאת ס"ת להקדים התדיר לשאינו תדיר נלמד מדין הקרבנות ומצאנו להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה' תמידין ומוספין שאם עבר או שכח ושחט שאינו תדיר קודם התדיר מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון עכ"ד ז"ל י"עש. ותימא רבתי על הרב ז"ל דלא זכר שר דברי הרב"י ז"ל דא"ח סי' כ"ה גבי קדימת טלית לתפלין ודברי הלבוש ז"ל שם דמבואר יוצא מדבריהם דגם כי בא לידו השאינו תדיר תחלה מעביר עליו ומקדים את התדיר כדברירנא לעיל. ובפירושא אתמר נמי בדברי מור"ם ז"ל בהגהה בנדון כעין עובדא דאתי לקמיה דמר הרב ז"ל בחל ר"ח טבת בשבת דאפ' בכבר התחיל לקרות בספר דשל חנוכה מפסיק וקורא בשל ר"ח משום דתדיר קודם וכ"ש כשעדין לא התחיל לקרות רק שנזדמן הס"ת דפרש' החדש בתחלה לידו כנדון הרב ז"ל דיש לו להעביר עליו ולקרות בדשל ר"ח.

ומאי דמייתי הרב ז"ל מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תמידין בעבר או שכח ושחט האינו תדיר קודם התדיר מקריבו ואח"כ שוחט התדיר. נלע"ד דאחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הר"ב תורת חסד ז"ל דראיה דיליה מהאי פסקא דפסק הרמב"ם ז"ל לאו ראיה היא כלל דהתם טעמ' רבה איכא להקריבו נמי להאינו תדיר כיון דעבר ושחטי' קודם התדיר והתדיר עדין קיים והוא משום דכיון דשחטיה ודמו הנה מוכן ומזומן ועומד ליזרק ודמו של התדיר עדין ליתיה לפנינו כלל דעדין לא נשחט כי יניח דמו שהוא כבר מוכן לפנינו ויתננו לאחר למרס בו ולהקדים שחיטת התדיר וזריקתו איכ' ודאי זלזול גדול למצות הקרבת דם האינו תדיר דדמו כבר הוא מזומן ועומד ליזרק דלא מיחסר אלא הזריקה והאינו תדיר אכתי קיים וליכא דמו מוכן לפנינו דעדין מיחסר שחיט' דצריך לשוחטו קודם ולקבל דמו אפ"ה מניח דמו של זה האינו תדיר דהוא מוכן לפניו ומשההו מפני התדיר שאין דמו מוכן לפנינו כלל ולשהויי כולי האי לדם האינו תדיר שהוא לפנינו מפני קדימת הקרבת התדיר שעדין לא נשחט ואין כאן דמו מוכן לפנינו ודאי דאיכא זלזול למצות הקרבת דם האינו תדיר ולהכי אמרי' דאין לו להניח דמו של האינו תדיר שכבר הוא מוכן ומזומן ועומד לזריק' מפני קדימת הקרבת התדיר שעדין הוא קיים דלא נשחט. זה הוא פשוט וברור בטעמא דהך בעיא דשחטיה להאינו תדיר ברישא ולזה כיון רש"י ז"ל במאי דפי' אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת החטאת וזריקתה וכו' ע"ש בפ' כל התדיר דצ"א. וא"כ תו ליכא מהאי פסקא דהרמב"ם ז"ל שום ראיה להא דנזדמן הס"ת דקריאת האינו תדיר לידו תחלה דנדון הרב תורת חסד ז"ל דהכא כיון דגם הקריאה דהתדיר היא מוכנת ומזומנת לפניו וליכא אלא משום אין מעבירין ע"המ במה שמניח הס"ת דקריאת אינו תדיר שנזדמן לידו תחלה ויש לו להעביר על המצוה דאינו תדיר כדי להקדים המצו' דקריאה דהתדיר כיון דגם הקריאה דהתדיר הנה היא מזומנת לפניו והו"ל כשניהן שחוטין לפניו וכההיא דברכת היין וקדוש היום דאמרי' התם דכיון דאתיין כמאן דשחיטה תרוייהו דמי וכו' באופן דליכא מהאי דעבר ושחט האינו תדיר קודם התדיר שום ראיה כלל להאי דאין מעבירין ע"המ ידחה לקדימה דתדיר וקושטא קאי דהאי קדימה דתדיר דחיא להא דאין מעבירין ע"המ וכדברי התוס' ישנים והרב"י והלבוש ומור"ם ז"ל שכתבנו לעיל ודלא כהרב תורת חסד ז"ל:

שבתי וראיתי להרב קרבן נתנאל ז"ל בסוף. מגיל' דהביא להאי פסקא דפסק מור"ם ז"ל בהגה"ה סי' תרפ"ד דאפי' התחילו לקרות בשל חנוכה פוסק ומקדים דשל ר"ח וכתב ע"ד דטעם דין זה משום תדיר וליתא דאין מעבירין ע"המ דוחה את התדיר וראיה לזה דהקשו התוס' ביומא דל"ג ד"ה אין מעבירין וא"ת ל"ל קרא דשיירי הדם בי"כ היה שופך על יסוד מערבי ת"ל דאין מעבירין ע"המ ומאי קשיא הא יסוד דרומי תדיר אלא ש"מ דאין מעבירין דוחה את התדיר א"ד ז"ל יע"ש והנה הרב חי"דא ז"ל בברכ"י א"ח סי' ק"מ אות א' הביא לדברי הרב קרבן נתנאל ז"ל אלו וכתב ואפ' ליישב במה שהעלה מהר"ץ אשכנזי בתשו' סי' ק"ו מתיך סוגיית מ"ק ופירש"י שם דאין מעבירין ע"המ אפי' על קלה מפני החמורה והוקשה לו מסוגית מנחות דמ"ט דאיבעיא התם מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מוספין קדמי שהן מקודש או תמידין קדמי שכן תדיר אלמא דלא אמרי' אין מעבירין ע"המ אלא כששתיהן שוות אבל אם יש יתרון למצוה אחת לא אמרי' אין מעבירין. וניחא ליה להרב דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי דתרוייהו עבודת הקרבנות נינהו וכחד בהמה חשיבי אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה עכ"ל ולפי דברי הרב קריאת ר"ח וחנוכה כחדא מצוה חשיבי דהאי שינון והאי שינון דומה לעבודת הקרבנות דעם היות קרבנות שונים חשבינן להו חדא מצוה ובכי האי גוונא לא אמרינן אין מעבירין קלה מפני החמורה אלא המצוה שיש לה מעלה על חברתה היא קודמת ואמטו להכי אף אם התחיל בקריאת חנוכה לא שייך בהא אין מעבירין דהכל קריאת התורה ומאחר דלא שייך אין מעבירין של ר"ח הוא קודם דיש לו מעלה דתדיר וכו' ולפ"ז יפה פסק מור"ם דפוסק ומניח של חנוכה וקורא בר"ח דבכי הא לא אמרי' חין מעבירין כדבר האמור עכ"ד ז"ל י"עש ולדידי אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הרב חי"דא ז"ל דאין ישובו נכון חדא דעיקר האי סברא דאסבר לן הגאון הר"ץ ז"ל לא מחוורא כלל וכאשר כתבנו אנן בעניותין לעיל סי' ך' ע"ד הגאון הנז' ושם נאמר ישוב נכון לעיקר תיובתיה דאותיב מהך סוגיא דמנחות יע"ש באורך. באופן דהאי סברא דאמר מר הגאון מהר"ץ זל אשר עליה סמך ובא הרב חי"דא זל לכלל ישוב פסקו של מור"ם ז"ל הנז' לאו סברא מחוורת היא. ועוד דכבר כתבנו וברירנא לעיל מדברי הרב"י והלבוש ז"ל גבי הא דקדימת ציצית לתפלין דקדימ' דתדיר דחי להא דאין מעבירין ואע"ג דציצית ותפלין ודאי תרי מצות שונות נינהו אי לאו משום דה"ט דציצית תדיר לגבי תפלין אינו ברור אלא מסברא ואסמכתא בעלמא דינא הוה דידחה התדיר דציצית לאין מעבירין דמצות תפלין:

האמנם עיקר מאי דדחי הר"ב קרבן נתנאל ז"ל לפסקו של מור"ם ז"ל הנז' מהך קושיא דהקשו התוס' ז"ל ביומא דל"ל קרא וכו' ת"ל מדר"ל וכו' ואמר מר דמאי קשיא הא יסוד דרומי תדיר וכו' אי מהא נראה דלאו דחיה הוא כלל דכיון דגם מאי דהוה יסוד דרומי תדיר אינו מצד עצמו אי לאו קרא אלא מטעם זה דאין מעבירין ע"המ הוה תדירות דיליה. להכי שפיר קשיא להו להתוס' דאין מעבירין דיסוד מערבי דבו פגע ברישא ידחה להאי תדירות דיסוד דרומי כיון שאין תדירות דידיה אלא מכח הא דאין מעבירין גופיה ובכה"ג ודאי דדחי ליה להאי תדירות דלא אתי אלא מכח זה דאין מעבירין ע"המ האין מעבירין דיסוד מערבי דבו פגע השתא ברישא. אמנם בתדיר גמור כי האי דקריאת פרשת ר"ח לגבי קריאת פ' חנוכה דהו"ל ר"ח תדיר גמור מצד עצמו גם התוס' יסברו דדחי תדיר זה להא דאין מעבירין ע"המ:

אך אי איכא לדחויי להאי פסקא דמור"ם ז"ל מדברי התוס' דיומא שם לפום ריהטא הוא ממ"ש שם בתירוץ קושייתם הלזו וז"ל וי"ל דלא שייכא דר"ל אלא היכא דבעי' למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר א"ד ז"ל יע"ש אשר נראה לכאורה מדבריהם אלו דדוקא היכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה בלחודה הוא דדחי הא דתדיר לאין מעבירין ע"המ. אבל כי עבדי' לתרוייהו יש לעולם להקדים לההיא דפגע ביה ברישא ואף שהיא אינו תדיר והאחרת תדיר משום דאין מעבירין ע"המ דנראה לכאורה כוונת דבריהם דהכא גבי שיירי הדם להכי איצטריך קרא אע"ג דביסוד מערבי פגע ברישא משום דדוקא כי בעי בעי' למעבד לתרוייהו הוא שיש להקדים ההוא דפגע ברישא אפילו שוו שפגע בה ברישא אינו תדיר והשניה תדיר משום הא דר"ל דאין מעבירין ע"המ אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה גם בתדיר ואינו תדיר דאפי' בפגע באינו תדיר ברישא נעביד להא דאינו תדיר לחודיה ולא להאחרת דתדיר משום אין מעבירין ע"המ אלא אף בפגע באינו תדיר ברישא עבדינן להתדיר לחודיה ולא להאינו תדיר. ולהכי הכא גבי שיירי הדם איצטריך קרא משום דהיסוד מערבי חשיב אינו תדיר לגבי יסוד דרומי דאע"ג דתדירות זו מכח אין מעבירין הוה אפ"ה חשיבי ליה התוס' תדיר וכן כתב הרב מהרד"ף ז"ל בספרו הנחמד מכתם לדוד חי"ד סי' מ"ו דקי"ט ע"ד בביאור כונת דברי התוס' ז"ל אלו והעלה שכן הוא סברת התוס' דיומא דהיכא דאיכא טעמא לבטולי הא מקמי הא כגון שהשניה תדירה אז הואיל וא"א ליה למעבד לתרוייהו יאחז צדיק דרכו לעשות התדיר ולא יעביד לאינו תדיר משא"כ היכא דמצי ובעי למעבד לתרוייהו דליכא אלא קדימה זמנית אז בעי לאקדומי לההיא דפגע ברישא אף שאינה תדירה ואח"כ יעשה התדירה הואיל וסוף סוף יעשה שתיהן ע"ש באורך. והנה כי כן זהו שק"ל טובא על הרב קרבן נתנאל ז"ל דכתב לדחות דברי מור"ם ז"ל מקושית התוס' דמאי קשיא וכו' אשר לפי הוכחתו הלזו גם בלא עבדינן אלא חדא מצוה כההיא דשיירי הדם איתיה להאי כללא דאין מעבירין ואפי' בפגע באינו תדיר ברישא דחי הא דאין מעבירין ע"המ את התדיר ואיך לא ראה מה שלפניו דברי התוס' ז"ל בתירוץ קושייתם דהכי תירצו דהכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה דחי התדיר להא דאין מעבירין ע"המ אלא שממה שחלקו בין היכא דבעי' לתרוייהו להיכא דלא עבדינן אלא חדא יש לדחות להאי פסקא דמור"ם זל והוה ליה לדחות דברי מור"ם זל מדברי התוס' בתירוצם:

האמנם לפע"ד עיקר דברי התוס' ז"ל במ"ש אבל היכ' דלא עבדי' אלא חד לא גמרי' מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר צריכין ביאור דמאי דנראה לכאורה כוונתם כאמור לעיל וכאשר ביאר כונת דבריהם הרב מהרד"ף ז"ל בספר מכתם לדוד דמשום מאי דהלא מעתה ההוא יסוד דרומי תדיר הוה לגבי יסוד מערבי שחטאות הצבור ישנן בכל המוספין של כל השנה וכולם ניתנים על דרומי מטעמא דבו פגע ברישא הוא קשה טובא כי מאחר שכל עיקר חטאות הצבור בהיסוד דרומי אינו אלא מכח האי סברא דבו פגע ברישא איך יהא הוא דוחה להא דאין מעבירין דגם דביסוד מערבי פגע ברישא יעביר עליו ויתן ביסוד הפנימי מפני מה שכל חטאות הצבור דכל מוספי השנה ניתנם על יסוד זה והו"ל אדיר כיון דגם מאי דזכה האי יסוד דרומי להיות ניתנים עליו שיירי דמי כל מוספי השנה אינו אלא מכח האי סברא דבו פגע ברישא ואיך ידחה תדיר זה לכי פגע ביסוד מערבי ברישא להעביר עליו וכי יפה כח הבן מכח האב דיסוד דרומי דלא אתי אלא מכח סברא זו דבו פגע ברישא יגדל כחו לדחות לאין מעבירין גופיה דיסוד מערבי דפגע בו ברישא הא ודאי כי קשה הדבר לאומרו ואין הדעת סובלתו כלל ז:

אשר על כן נלע"ד בהורמנותיה דמר הרב מהר"ד פארדו ז"ל דאין כונת התוס' ז"ל כדבריך דבריהם איהו ז"ל אלא ביאור דבריהם ז"ל הכי הוה אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרי' מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר כלומר דדוקא היכא דבעי' למעב' תרוייהו הוא דשייכא להא דר"ל דאין מעבירין דיש לו להקדים לעולם לזו שפגע בה בריש' זולתי כשתהא אחת מהנה תדיר וזו שפגע ברישא אינה תדיר בהני לחודיה הוא דאף שפגע בזו דאינה תדיר ברישא ליכא משום אין מעבירין כי מעביר עליה כדי להקדים התדיר ברישא אך כששניהם אינן תדיר או שניהם תדיר שייכ' בהו לעולם הא דר"ל כיון דבעי למעבד תרוייהו אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרי' מיניה למימר הכי לעולם דבזו שפגע ברישא יש לו לעשות ולא האחרת זולתי בתדיר דנעביד לתדיר לחודיה אף כי פגע באינו תדיר ברישא ולא נעביד לאינו תדיר אבל כל דליכא מעלה דתדיר אף דלא עביד אלא חד לזו שפגע ברישא אית ליה למעבד מה"ט דר"ל כמו שכן הדין היכא דעבדינן לתרוייהו זו לא אמרינן אלא כיון דלא עבדינן אלא חד אפילו בדליכא לאחת למעלה דתדיר לא אמרינן דמשום דבזו פגע ברישא אין מעבירין זהו הנלע"ד בכונת דברי התוס' ז"ל וסעד לדברינו ממאי דכתבו בלישנייהו ונעביד לתדיר לחודיה וכו' דהו"ל למימר ועבדינן לתדיר לחודיה וכו' ומאי הלשון אומרת ונעביד וכו' ועוד דתיבת לחודיה הוא שפת יתר דהיה די באמרם ונעביד לתדיר ולא נעביד לשאינו תדיר כי בהכי הנה הוא מבואר דעביד לתדיר לחודיה. אמנם למאי דברירנא כוונתם אתי שפיר כי הוא לשון מורדף דבלא עבדי' אלא חד לא גמרי' מיניה למימר כי היכי דכי עבדינן לתרוייהו דינא הוה לעולם דבזו שפגע ברישא יקדים ולא להאחרת זולתי כשהאחרת תדיר בלחוד הוא דאף בפגע בהאינו תדיר ברישא מעביר עליו ומקדי' את שאינו תדיר. אוף ה"נ כי לא עבדינן אלא חד ניגמר מיניה ונימא הכי דלעולם יש לעשות לזו שבה פגע ברישא ולא נעביד את האחרת מלבד בדהאחרת תדיר דבזו בלחודיה נעביד לזו דהתדיר אפי' בפגע בהאינו תדיר ברישא ולא נעביד לשאינו תדיר הגם שפגע ברישא זו לא גמרינן מיניה אלא בלא עבדי' אלא חד לא אמרי' לעשות לעולם לזו שפגע ברישא ולא להאחרת משום ה"ט דאין מעבירין ע"המ דר"ל. ואם כנים אנחנו בביאור כונת דברי התוס' ז"ל אלו הנה לא זו בלבד דליכא סתירה מדברי התוס' ז"ל דיומא אלו להאי פסקא דמור"ם ז"ל דסי' תרפ"ד אלא ראיה גמורה ומפורשת נמי איכא מדבריהם דקדימה דתדיר דחי להא דאין מעבירין וכדפסק מור"ם ז"ל וכבר כתבנו שכן מפורש יוצא מדברי התוס' ישנים ז"ל ומדברי הרב"י והרב הלבוש ז"ל:

כלל היוצא מן האמור דגם לענין שתי מצות דמצי ובעי לקיימן ולהקדים חד לחברתה קדימה זמנית קדימה דתדיר דחי להא דאין מעבי' ע"המ וכדברי מור"ם ז"ל ודלא כהרב תורת חסד והרב קרבן נתנאל והרב מהרד"ף ז"ל כנלע"ד ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה