גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · כ
אין מעבירין ע"המ אפילו על מצוה קלה מפני מצוה חמורה אין מעבירין על הקלה כדי לקיים החמורה ואף שבקיומו את הקלה שבאה לידו יתבטל מקיום המצוה האחרת החמורה לגמרי אפ"ה הקלה שבאה לידו תחלה יש לו לקיים דאין מעבירין ע"המ ואין משגיחין אם המצוה שפגע בה תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כ"כ הרדב"ז ז"ל בישנות סי' י"ג. וכדבריו אלה מצאתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ריש פ"ב דאבות עלה דהך מתני' דהוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' וז"ל אח"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח ושם סבת זה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וביאור זה הענין כאשר אומר והוא שהתורה כולה ממנה מצות עשה וממנה מצות ל"ת ואמנם מצות ל"ת באר הכתוב העונש על כל אחת מהן וכו' והם שמנה מדרגות וכו' ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו. אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מה היא אצל השי"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאוד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזו משניהם יותר גדול אצל הש"ית מפני זה צריך להזהר עליהם כולם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה לבין האחרת אשר תבצר ממנה ולזה ג"כ אמרו אין מעבירין ע"המ רצ"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שדברי הרדב"ז ז"ל נאמרו בפירוש כדבריו וכטעמו בדברי הר"מ במז"ל בפירושו להאי משנה דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות דמה"ט הוא שאמרו אין מעבי' ע"המ ואפי' על הקלה מפני החמורה מסבת שאי אתה יודע שכר איזו משניהם יותר גדול אצל השי"ת:
האמנם מדברי התוס' ישנים ז"ל ביומא דל"ג ע"א נראה לפום ריהטא דפליגי על האי סברא דהרמב"ם ז"ל וסברי דבתרי מצות דחדא עדיפא ליכא משום אין מעבירין ע"המ בקלה מפני החמורה דליכא משום אין מעבירין ע"המ אלא בששתי המצות שוות דליכא שום עדיפות לאחת על חברתה שכתבו שם עלה דאמרי' התם טעמ' דסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דמכשיר עדיף וז"ל אפ"ה מכשיר עדיף וכו' וא"ת אמאי לא קאמר טעם דאין מעבירין ע"המ וסדור ני גזירי עצים דעל מזבח החיצון קודם דפגע ביה ברישא כדאמרי' לקמן ה"ט וכו' אלא אומר רבי הואיל ודישון מזבח הפנימי מצות פנים היא עדיפ' טפי א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתבו דמשום דדישון הוה מצות פנים דעדיפא מסדור שני גזירי עצים דהוה מצות חיצון ליכא משום אין מעבירין ע"המ כי יעביר על מצות סידור שני גזירי עצים דפגע בה ברישא מפני קיום מצות דישון מזבח הפנימי וזה שלא כסברת הרמב"ם והרדב"ז זל דאפי' בקלה מפני החמורה אין מעבירין ע"המ:
איברא דנראה כי האי סברא דהרמב"ם ז"ל הוא תלמוד ערוך בפ"ק דמועד קטן ד"ט ע"א דגרסי' התם פלס מעגל רגליך וכתיב אורח חיים פן תפלס ל"ק כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים ופירש"י ז"ל פלס כלו' שקול המצות ועיין בהם איזו גדולה ועשה הגדולה וכתיב פן תפלס דמשמע כל מצוה שתבא לידך עשה אותה בין גדול' ובין קטנה ואל תניח קטנה מפני הגדולה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עשה אתה הגדולה וחבירך יעשו הקטנה. מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה הבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה ע"כ יע"ש. אשר מזה מבואר יוצא דבמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אפילו שהיא מצוה קלה כיון שבאה לידו אין לו להעביר עליה מפני החמורה וכדברי הרמב"ם והרדב"ז ז"ל ובכן זה הוא שקשה טובא לפום ריהטא על התו' ישנים ז"ל דכתבו דבקלה לגבי חמורה ליכא משום אין מעבירין ע"המ הפך המבואר בהך סוגי' דפ"ק דמ"ק:
והנה הגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' ק"ו אייתי בידיה להך תשו' דהרדב"ז זל ותמה עליה מהא דאיבעיא לן בפ' התכלת דמ"ט צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף. ואי כסברת הרדב"ז ז"ל אף אי תדיר עדיף מוספין קדמי מטעם אין מעבירין ע"המ אלא ודאי דלא אמרי' אין מעבירין על המצות אלא בשתיהן שוות אבל לא בדחד מנייהו עדיף. ושוב כתב אלא שרואה אני דברי הרדב"ז זל תלמוד ערוך הם בפ"ק דמ"ק ר' יונתן בן עסמאי ור"י בן גרים דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס וגו' וכתיב אל תפלס וגו' ל"ק כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים ופרש"י וכו' ומסתמא דברי הרדב"ז ז"ל במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים מיירו וההיא דברכת הלבנה שפסק הרב ת"הד סי' ל"ה שיש להמתין מלברך על הירח עד מ"ש לא קשיא דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח לכן יש להמתין כדי לקיימה על הצד היותר טוב וכן ההיא דתמידין ומוספין י"ל דכחדא מצוה חשיבי דתרוייהו עבודת הקרבנות ובחד בהמה נינהו. אבל במצות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה הא מיהא במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין למחר ואין כזה משום מעבירין ע"המ א"ד ז"ל י"עש. ואני תמה על הגאון ז"ל דמייתי להאי מילתא בשם הרדב"ז ז"ל ולא זכר שר שכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה. וכן יש לתמוה על שאר כל האחרונים ז"ל הבאים אחריו שלא זכרו שום אחד מהם כי דברי הרדב"ז ז"ל הם דברי הרמב"ם ז"ל:
ומאי דכתב הגאון מהר"ץ ז"ל לתרץ תיובתיה דאותיב להרדב"ז מההיא דתמידין ומוספין והכי אמר מר דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי וכו'. לפענ"ד אחרי המחילה רבה תמהני עליו איך ניחא ליה לתרוצי בהכי להאי תשו' דהרדב"ז ז"ל דהא מדברי הרדב"ז מפורש יוצא דלא כהאי תירוצא דמר שהרי הרדב"ז ז"ל אמר לסברתו הנז' על נדונו לענין קיום מצות תפלה בעשרה לאחד שהיה חבוש בבית האסורים ונתן לו השר רשות לצאת יום אחד בשנה וע"ז שאל השואל איזה יום מהשנה יש לו לבחר לקיים מצוה זו דתפלה בעשרה. והביא הרדב"ז ז"ל בתשובתו הרמ"תה בשם אחד מחכמי דורו שפסק בתחלה שיבחר לו יום כפור דהתפלה ביום הקדוש דיו"הך היא יותר מן המובחר דיומא קא גרים להעדיף בו מצות התפלה מבשאר ימי השנה. ושוב החליף החכם הפוסק ההוא י"הך ביום פורים משום דביום פורים עדיף טפי כי אז יקיים גם מצוה אחרת דגם כן מצותה בעשרה דהיא מקרא מגילה משום פרסומי ניסא. ועל זה בא הרדב"ז ז"ל וגזר אומר דאין לסמוך על דברי החכם הפוסק ההוא. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאין מעבירין ע"המ ואין חולק בזה כלל הילכך המצוה הראשונה שתבא לידו שא"א לעשותה והוא בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגע בה תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע שכרן של מצות וזה פשוט מאוד אצלי א"ד הרדב"ז ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלה אתה למד למוד מפורש דמה"ט דאין מעבירין ע"המ אין לסמוך על מ"ש החכם הפוסק הנזכר בשום דבר הן במה שעלה במחשבה תחלה שיבחר לו י"הך. והן במה שפסק אח"כ והחליף י"הך ביום פורים משום דזה כלל גדול דאין מעבירין ע"המ. ולכן מה"ט לא דבר נכונה החכם הפוסק להמתין ולאחר מצות תפלה בעשרה דיום ראשון שפגע בו תחלה כדי לקיימה ביום כפור או יום פורים דאין לו לאחר המצוה הזו משום כך משום דאין מעבירין ע"המ ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה ולכן אין לאחר התפלה דיום שבו פגע ברישא אף שהיא קלה מפני קיומה ביום כפור אף שאו עדיפא אלה דברי הרדב"ז ז"ל והשתא אם איתא להאי תירוצא דאמר מר הגאון מהר"ץ זל דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי כיון דתרוייהו עבודת הקרבנות ובתר בהמה כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דחשיב תפלה בעשרה בין של י"הך או פורים ובין דשאר. ימות השנה מצוה אחת דהיינו מצות עבודה זו תפלה בעשרה ולא שייך בזה להא דאין מעבירין על המצות לדברי הר"ץ ז"ל ושפיר פסק החכם הפוסק ז"ל שיבחר לו י"הך דכוליה מצוה אחת דהיינו תפלה בעשרה ואיך כתב הרדב"ז ז"ל שלא לסמוך על דבריו כלל משום ה"ט דאין מעבירין ע"המ אפילו על הקלה מפני החמורה הא הכא כיון דכחדא מצוה חשיב ליתיה להאי כללא דאין מעבירין. אלא מבואר דהרדב"ז ז"ל לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל לחלק ולו' כל כי האי חלוקא וסברא דאמר מר הר"ץ ז"ל. ועוד דאף בלא דברי הרדב"ז ז"ל. בהורמנותיה דמר הר"ץ ז"ל אני אומר דאין תירוצו מחוור כלל כי הדבר פשוט וברור מאליו דליכ' למיחשבינהו למצות דתמידין ודמוספין לחדא מצוה מה"ט דאמר מר דתרווייהו עבודת הקרבנות ובחד בהמה נינהו דלדידי אפילו תמידין ותמידין דהיינו תמידין דהיום ותמידין דלמחר ליכא למיחשבינהו לחדא מצוה אלא לתרי מצות מחולקות כיון דכל יום ויום חיוב גמור הוא להקריבן ואם יקריבן היום לא מיפטר מלהקריבן למחר וכן במה שיקריבן ליום מחר אינו נפטר מחיוב הקרבתן היום דחיוב הוא להקריבן היום וגם חייב להקריבן ליום מחר וכ"ש בחיוב מצות תמידין ומצות מוספין דחשיבי תרי מצות שונות ומחולקות ושייך בהו ודאי להאי כללא דאין מעבירין ע"המ וההיא דברכת הלבנה דהרב ת"הד ז"ל ודאי דאין לו ענין כלל לזה דההיא שאני דאינה ודאי אלא מצוה אחת שאין חיובה רק פעם אחת בחודש דכי קיימה באחת מן הלילות נפטר ממנה לגמרי ולא מיחייב בה תו לילה אחרת בחדש זה ולכן י"ל בזה שפיר דכל שמאחרה למוצאי שבת כדי לעשותה מן המובחר שפיר דמי וליכא משום אין מעבירין ע"המ משא"כ בהני דמצות מוספין ומצות תמידין דלא מיפטר בקיום חד מנייהו מהאחרת ודאי דתרתי מצות שונות נינהו ואית בהו משום אין מעבירין ע"המ באופן דהאי תירוצא דתרין יתיב הגאון מהר"ץ ז"ל לתיובתיה על הרדב"ז והש"ס דפ"ק דמ"ק מההיא דתמידין ומוספין דפרק התכלת אינו מן הישוב כלל לפענ"ד:
גם מאי דכתב מהר"י ח'גיז ז"ל בס' לקט הקמח די"א ע"א לתרוצי להאי תיובת' דאותיב הגאון מהר"ץ ז"ל דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין צבור מתה משא"כ יחיד שהוי מצוה לא משהינן יע"ש. אחר המחילה רבה דאינו מן הישוב כלל דהא הרדב"ז ז"ל אמר למילתיה בטעמא דהוה מפני שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. וכבר כתבנו דכ"כ הרמב"ם ז"ל כפי' המשנה וכיון דמה"ט הוא דאין מעבירין ע"המ אפילו על הקלה מפני החמורה הדבר מבואר מאליו דליכא לחלק בזה בין יחיד לצבור דהא לאו מטעמא דשהוי מצו' לא משהינן משום חשש מיתה הוא. אלא אפילו בליכא להאי חששה דמיתה אין מעבירין ע"המ משום דאי אתה יודע מתן שכרן של מצות:
גם מאי דכתב הרב יד אהרן ז"ל סי' ץ' הגהות הטור ליישב קושית הגאון מהר"ץ ז"ל וז"ל ולעיקר הקושיא נראה דלא דמי כלל נדון הרדב"ז לההיא דתדיר ומקודש דבשלמא התם דאי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש ואי יקריב מקודש שוב אינו יכול להקריב תדיר ומשו"ה מספק' לן איזו מהם קודם ומי ידחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי דלעולם מתפלל אלא דאם ימתין ליום כפור נמצ' שעושה המצוה בשלימות דודאי שאר הימים קלים מיום כפור והשתא דאתית להכי משו"ה כתב הרדב"ז דהמצוה הבאה ראשונה לידו יעשנה ואין מעבירין ע"המ כנ"ל דעת הרדב"ז ועיין בתשו' חכם צבי סי' ק"ו ובס' יד אליהו סי' מ"ב א"ד ז"ל יע"ש. לדידי דברי תימא הן ולא ידענא מאי קא' מר. חדא דהרי הרדב"ז ז"ל דבריו נאמרו על קיום מצות תפלה בעשרה שאי אפשר לקיימה בבית האסורים דכי ממתין עד י"הך הנה נדחת מצות תפלה בעשרה שבאה ראשונה לידו כדי לקיימה ביום כפור וכי יקיימה ביום זה לא נפטר מחיוב תפלה בעשרה ביום כפור ונמצא דאם יקיים מצות תפלה היום הנה הוא דוחה ומבטל המצוה שהיא יותר חמורה דהיא תפלה בעשרה ביום כפור והוי דומה ממש לההיא דמוספין דהיום ותמידין דלמחר. ובהדיא כתב הרדב"ז ז"ל הילכך המצוה הראשונה שבאה לידו שא"א לו לקיימה והוא בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וכו' אשר מדבריו אלו מפורש יוצא דאף בשתי מצות שונות דכי יקיים אחת תתבטל ותדחה השניה לגמרי אפ"ה אין מעבירין על המצוה שפגע בה תחלה אפילו קלה מפני מצוה אחרת חמורה מהאי טעמא דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. ועוד דמה יענה להך דאתמר בש"ס דפ"ק דמ"ק כי מבואר יוצא משם דמיירי במצות שאם יקיים אחת תדחה ותתבטל השניה החמורה לגמרי ואיהו גופיה רמז לתשו' חכם צבי ז"ל. וא"כ איך לא השגיח בש"ס זה דפ"ק דמ"ק דמייתי התם מהר"ץ ז"ל ראיה לדברי הרדב"ז ז"ל. אשר ממנה תורה יוצאה דאפי' בנדחה החמורה לגמרי. סוף דבר שדברי הרב יד אהרן ז"ל נפלאו ממני בזה:
האמנם לדידי תמיה לי טובא על עיקר קושייתו דקשיא ליה להגאון מהר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז ז"ל מההיא דפרק התכלת דנראה דאין כאן מקום לקושיא זו כלל שהרי הרדב"ז ז"ל אמר למילתיה בטעמו ונימוקו עמו כי הוא זה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. והכונה בזה הנה הוא מבואר כי מאחר שאין אתנו יודע שכר של כל מצוה מה היא אצל השי"ת ואולי מצוה זו שנראה לנו דהיא חמורה וזו נראה לנו קלה לאו הכי הוא אלא ונהפוך הוא דזו שלנו נראה חמורה היא היא הקלה בערך שכרה אצל השי"ת. וזו שנראה לנו שהיא קלה היא היא החמורה אצל השי"ת ואמטול הכי כל מצוה שתבא ליד האדם ראשונה יש לו לעשותה ולא להעביר עליה הגם שיחשוב שזו שבא לידו היא קלה וירצה לקיים מצוה אחרת דנר' שהיא חמורה אין לו להעביר על אותה שבאה לידו. כי מי יודע אם כן הוא כאשר חושב דזו שבאה לידו היא הקלה והאחרת היא החמורה אפשר דשוין הן במעלה אצל השי"ת או אפשר אדרבה זו הקלה לפי דעתו היא היא החמורה אצל השי"ת והאחרת היא הקלה ולהכי אין להעביר על שום מצוה שבאה לידו בתחלה הן מצוה שנר' קלה הן חמורה והכי מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל כתבנו דבריו לעיל ועיין במדרש רבה פ' כי תצא פרשה מאי דאיתא התם על האי קרא דאורח חיים פן תפלס דמבואר כדברי הרמב"ם והרדב"ז ז"ל בהאי טעמא דאמרו מפני שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות יע"ש. והשתא דאתית להכי דכל עיקר טעמא הוה מפני שלא בא מפורש שכרן של כל מצוה ומצוה ודין גרמא שלא נוכל לידע ידיעה אמתית איזו היא חמורה ואיזו היא קלה ולהכי אין מעבירין על שום מצוה שבאה לידו תחלה וכאמור. א"כ ממנו אתה למד למוד מפורש דהדין נותן לעבור על מצוה קלה מפני. החמור' אלא משום שאין אתנו יודע איזו היא הקלה ואיזו היא החמור' הוא דאין להעביר על שום מצוה שתבא לידו תחלה ולפ"ז בהני מצות דבא מפורש בתורה מעלת האחת על חברתה שהיא גדולה מהאחרת במעלה ולה משפט הקדימה להקדימה להאחרת כגון תדיר ושאינו תדיר דגילה רחמנא וכתב קרא יתירה דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד למימרא דתדיר עדיף וקדים לשאינו תדיר וכדדרשינן לה בפ' התדיר וכן נמי מקודש ושאינו מקודש דמקודש עדיף וקדי' לשאינו מקודש כדילפי' לה נמי התם מקרא כי פגע בשאינו תדיר בתחלה ובעי הוא להעביר עליה משום קיום מצוה אחרת דהיא תדיר שפיר דמי ולית במצוה שאינה תדיר משום אין מעבירין ע"המ כל דהוא מעביר עליה משום מצוה אחרת דהיא תדיר. וכן נמי במצוה דהוה שאינה מקודש משום מצוה דהוה מקודש משום דהרי בהני מצות דתדיר ומקודש גילה רחמ' בפירוש דעדיפי וחמירי מהני דלאו תדיר ולאו מקודש עד שהצריכה תורה להקדימן קודם הני דלאו תדיר ולאו מקודש ולא שייך בהני להאי טעמ' דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות דהאי טעמא לא נאמר אלא בשאר כל המצות דכולהו תדירי או מקודשי או כולהו לאו תדירי ולאו מקודשי אלא שמדעתנו ומחשבתנו מיחזי לן דהאי מצוה קלה מהאחרת בהני הוא דאיכא למימר להאי טעמא דשאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כאמור לעיל. אמנם בתדיר לגבי אינו תדיר וכן מקודש לגבי שאינו מקודש כיון דגילה בהן רחמנא בפ' דעדיפי תדיר ומקודש משאינו תדיר ואינו מקודש ושיש להקדים התדיר לשאינו תדיר והמקודש לשאינו מקודש הרי נתבאר לנו מן התורה בביאור גמור שהתדיר גדול' אצל השי"ת מהאינו תדיר וכן המקודש מהאינו מקודש כי הוא צוה להקדימן וכיון דאלו בא מעלתם מפורש בתורה דעדיפי כי פוגע נמי ב בהני דלאו תדירי ולאו מקודשי ובעי להעביר עליהן משום מצות אחרות דלאו תדירי ולאו מקודשי ליכא משום אין מעבירין ע"המ כיון דהוא מעביר על המצוה שבא לידו שהיא אינה תדיר ולא מקודש כדי לקיים מצוה אחרת דהיא תדיר או מקודש דגילה בהו רחמנא דהני עדיפי וחמירי מהאי דבאה לידו וליכא בהכי משום אין מעבירין ע"המ והנה כי כן תו ליכא מקום כלל לתיובתיה דאותיב מר מהר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז והש"ס דפ"ק דמ"ק מהא דאיבעיא לן בפ' התכלת בתמידין ומוספין דהתם שפיר איבעיא לן במוספין דהיום ותמידין דלמחר איזו קדים אי תדיר קודם או מקודש קודם דהכי קא מבעיא לן אי האי דגיל' רחמנ' דתדיר קודם לשאינו תדיר הוה בכלל הגילוי אף שהשאינו תדיר הוא מקודש ואפ"ה אמר רחמנ' להקדים התדיר דהתדיר עדיף מהשאינו תדיר לעולם אף שיהיה מקודש ואי הכי הוה יש לו להציבור להניח הכבשי' לתמידין דיום מחר דאף שהיום מצות מוספין לפניו ליכא משום אין מעבירין כיון דגילה רחמנא דהתדיר עדיף מהאינו תדיר אף שיהא מקודש. או דילמא לאידך גיסא דתדיר ומקודש מקודש עדיף דכי גיל' רחמנא דמקודש עדיף מהאינו מקודש הוה בכלל אף שהאינו מקודש הוא תדיר אפ"ה המקודש עדיף דהכי קאמר רחמנא דמקודש לעולם עדיף מאינו מקודש ואם שיהא האינו מקודש תדיר וכיון דלא איפשטא הך בעיא דינא הכי הוה דיעשו הצבור מה שירצו ואף ירצו להניחן למחר לתמידין הרשות בידם וליכא בהכי משום מעבירין ע"המ דמוספין של היום כיון די"ל דהתמידין דהוו תדיר עדיפי מהמוספין דלאו תדיר אף שהן מקודש. כנלע"ד פשוט וברור והוא מבואר מהאי טעמא דאמרי רבנן הרמב"ם והרדב"ז ז"ל דהוה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. והא ודאי דאין לומר דמצות תפלה בעשרה די"הך חשיב מקודש לגבי מצות תפלה בעשרה דשאר ימות השנה כיון דאין עיקר הדבר אלא בעבור העשרה ולא משום מצות התפלה מצד עצמה דעיקר הנדון דהרדב"ז זל הוה על קיום המצוה בעשרה דאינו יכול לקיימה בבית האסורים כי שם לא יוכל להתפלל אלא ביחיד וא"כ אפי' תימא דהתפלה גופה די"הך קרי מקודש לגבי תפלה דשאר ימות השנה דיומא קא גרים. מ"מ המצוה דבעשר' לא משיב מקודש ביהך טפי מתפלה בעשרה דשאר ימות השנה ועוד דהא תפלת שבת לפניו דג"כ מקודש וזה פשוט. באופן דלפענ"ד אין מקום לקושית הגאון מהר"ץ!ל וכאמור ומדובר. וניחא נמי דברי התוס' ישנים ז"ל שכתבנו לעיל כי ך עבודת פנים מקודש מחיצון:
כלל היוצא ממאי דכתיבנא דבמצות שלא בא מפורש בתורה מעלת האחת על חברתה כגון דכולהו הדידי או מקודשי או כולהו לא תדירי ולא מקודשי אלא שלפי שקול דעתנו נראה דזו גדולה מזו. אין מעבירין על שום מצוה שבאה ליד תחלה ואפילו שהיא לפי שקול דעתנו קלה והאחרת חמורה לפי שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות והיינו הא דאמרי' בפ"ק דמ"ק מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה הבאה לידך עשה ואל תניח הקטנה מפני הגדולה. אמנם במצות שבא מפורש בתור' מעלת האחת על חברתה ובא הצווי להקדים מצוה זו לזו כגון תדיר דבא הצווי להקדימו לשאינו תדיר וכן מקודש לשאינו מקודש אפילו שבאה לידו תחלה המצוה דלאו תדיר יש לו להעביר עליה ולדחות' כדי לקיים המצו' דהיא תדיר דבאינו תדיר לגבי תדיר ליתא להאי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא אדרב' ידחה האינו תדיר שבאה לידו תחלה מפני קיום מצוה האחרת דהיא תדיר ובתדיר ומקוד' 'ספיק' הוא איזו היא שהקדימתו תור' והיינו הך בעיא דתמידין ומוספין דפ' התכלת דלא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא ליכא בהו משום אין מעבירין ע"המ ולא מחייב להקדי' את זו שבאה לידו תחלה אלא הרשות בידו לעשות מה שירצה ואיזו שירצה יקדים. ועיין בתוס' ביומא דל"ג ע"א סוף ד"ה אין מעבירין ע"המ ולקמן בסי' כ"ד מ"ש שם בס"ד: