אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › יג

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · יג

יב

אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"ג סי' ס"ד הביא להני מילי דרבינו ישעיה ז"ל שכתבנו לעיל בסי' שקודם זה וכתב על דבריו וז"ל ונראה מכאן דדוקא בשנת שביעית עצמו או מקודם לצורך שביעית הוא דאסור להשכיר שדהו לגוי. אבל בהבלעה לכמה שנים שרי אפילו עובדה בשנת השמיטה דאפשר שלא יעבוד בה שנת שביעית עכ"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ בנו הרב מהרימ"ט זל בתשו' ח"ב סי' נ"ב דכשהשכיר לו לשבע שנים בשבע מאות זוז שרי ולא דמי למשכיר תנור ורחיים שלוקח ריוח יום יום. דהכא כיון שהשכיר לו לשנים רבות אם יוביר ולא יעביד בחד שתא מינייהו משלם במיטב' דאורחא דמילתא הוא שאינה זורעה שנה אחר שנה שמא תכחיש אלא כאותה ששנינו הופך שאר שורות לכאן וזורע את הבור. נמצא כשהוא נוטל שכר שדהו לאו שכר שביעי' הוא נוטל אלא שכר שאר שנים. והא דאמרי' בפ' המקבל שדהו מחבי' לז' שנים בז' מאות זוז אין השביעית מן המנין. התם בישראל קתני דמידע ידעי שאין דרך ישראל לעבוד בשנת השמיטה והו"ל לשש שנים. אבל גבי הגוי השביעי' מן המנין ודרך הבלעה שרי וכן מצאתי להרב אבא מארי זצ"ל בתשו' שהתיר להשכיר שדהו לגוי בהבלעה עי שנים אחרות א"ד ז"ל י"עש:

ונלע"ד לפום ריהטא להוכיח כדברי ה' המבי"ט והרב בנו זל דעד כאן לא אסר רבינו ישעיה ז"ל להשכיר שדהו לגוי אלא דוקא בשביעית עצמה או סמוך לשביעית לצורך שביעית. אבל בהבלעה ע"י שנים אחרות שרי. והוא מכח מאי דהוינן עליה דהאי סבר' דרבינו ישעיה ז"ל לעיל בריש סי' הקודם לזה. מהא דתנן בפ"ק דעז דף ך' אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שדות ואמרי' עלה בש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו'. וכתבנו לתרץ דשכירות בשביעי' או מקודם לצורך שביעי' כמלתא דלא שכיחא הוא כיון דהוא לפרקי' ולעתים רחוקים משבע שנים לשבע שנים י"עש. והשתא אם איתא דגם בהבלעה ע"י שנים אחרות אסיר להשכיר שדה לנכרי. אכתי קשה להאי קושיא מהא דפריך הש"ס מאי ואצ"ל וכו'. דהא איכא למיסר שפיר שכירות שדה לנכרי לעולם משום שלא ישכרו שדות לשנים רבות ויש בכללן שנת שביעית וכשעובד הנכרי את השדה בשנת השמיטה עובר הישראל משום שביתת שדהו בשביעית. דבכה"ג הא ודאי דשכיחא טובא הוא ומעשים בכל יום שמשכירין שדות לכמה שני'. ושפיר איכא למיסר שכירות שדות בא"י גם מה"ט. וא"כ זל דמה"ט הוא דקתני תנא דמתני' ואצ"ל שדות ומאי פריך הש"ס מאי ואצ"ל אילימא וכו' אלא מוכח דלשנים רבות שרי להשכיר שדה ואף שעובד' הנכרי בשביעית אין הישראל עובר משו' שביתת שדהו כיון דהשכירו לו בהבלעה על ידי שנים אחרות וכמ"ש הרבנים הנז' ז"ל ובכן תו ליכא למימר כלל דטעמא דמתני' דקתני ואצ"ל שדות הוה משום איסו' שביתת שדהו בשביעית ולכן שפיר פריך מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו':

ואולם את זה ראיתי להרב נחפה בכסף ז"ל חי"ד סי' ד' דכ"ח ע"ג שהביא לדברי הר' המבי"ט זל הנז' וכתב ע"ד וז"ל ואני הצעיר אחרי המחילה כראוי שותיה דמר לא ידענא היכי מייתי ראיה מדברי רבי' ישעיה דשרי דהא רבי' ישעיה כת' דאדם מצווה על שביאת בהמתו בשביעי' וא"כ הוי דומי' דבהמ' שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. ובענין בהמ' בשבת פסק הטור סי' רמ"ו גם הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' שבת דאסור להשאיל ולהשכיר לגוי בהמתו בשבת מפני שאדם מצווה על שביתת בהמתו. ולא חילקו בין היכא דאיכא הבלעה להיכא דליכ' הבלע' ודוקא בכלים דאין אדם מצווה על שביתת כלים וכ האיסור הוא משום שכר שבת. אז התירו בהבלעה. אבל בשביתת בהמתו אפילו יהיה בהבלעה סוף סוף הרי לא שבת בהמתו בשבת ואסור. ואף מה שהתיר בס' המצות והביאו הטור היינו דוק' שיפקיר אותה דאז לא מיקרי בהמתו ואינו מצווה עליה ונשאר לבד איסור שכר שבת אז התיר בהבלעה אבל בלא הפקר לא מצינו שהתיר שום אדם להשאיל ולהשכיר בהמתו לכותי בהבלעה ויעשה בה מלאכה בשבת זו לא שמענו. וא"כ ה"ה לשביתת שדהו בשביעית דאדם מצווה על שדהו שישבות בשביעי' לפי דברי רבינו ישעיה אפילו בהבלעה אסור ואיך כת' הרב המבי"ט לפי דברי רבינו ישעיה דבהבלעה שרי באופן כי דבריו צ"ע לדעתי עכ"ד ז"ל יע"ש. והנה מ"ש הרב ז"ל דלא מצינו שום אדם שהתיר להשאיל ולהשכיר בהמתו לכותי בהבלעה ויעש' בה מלאכה בשבת זו לא שמענו. אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דזו ודאי שמענו וגם מצאנו ראינו לאדם גדול והוא הרז"ה זל שכתב בפ"ק דע"ז וכן בפ"ק דשבת בשם יש מתירין להשאיל ולהשכיר בהמתו לנכרי ביום רביעי ויום חמישי בסתם מידי דהוה אכלים לב"ש שמצווה אדם מן התורה על שביתתן לדבריהם ואפ"ה לא אסרו אלא בע"ש אבל בחמישי מותר יע"ש. והביא דברי הר"זה ז"ל אלו הר"ן ז"ל בפ"ק דע"ז. וא"כ אינו רחוק לומר דרבי' ישעיה ז"ל הכי ס"ל גם לענין איסו' דשביתת בהמתו בשבת כהני יש מתירין דכתב הרז"ה ז"ל. ומש"ה כתב ואסור להשכיר שדהו לגוי בשביעית ושפיר דקדק הרב המבי"ט זל מדבריו אלו דכת' בשביעית דדוקא קתני בשנת שביעי' או מקודם לצורך שביעי' אבל בהבלעה ע"י שנים אחרות שרי דכן סובר נמי לענין שביתת בהמתו בשבת דדוקא בע"ש אסיר אבל בחמישי שרי וכהרז"ה ז"ל בשם יש מתירין. אלא שמ"מ קשה על הרב המבי"ט ז"ל וכן על בנו הרב מהרימ"ט ז"ל דנקטי הכי לדינ' להאי כחא דהיתרא דשרו רבנן להשכיר שדה לגוי בהבלעה ע"י שנים רבות. וזה קשה טובא דאע"ג דאשכחן להרז"ה ז"ל דכתב דיש מתירין בכה"ג גם בשבית' בהמתו ואיכ' למימר נמי דרבינו ישעיה ז"ל יסבור כן. מ"מ הרי הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דחה סברת הר"זה בשם היש מתירין הנז' בשתי ידים גם הר"ן ז"ל אף ע"ג דכתב שם בפ"ק דע"ז לתרץ מאי דהקשה הרמב"ן זל על סברת היש מתירין. מ"מ גם איהו לענין דינא לא ס"ל הכי וכמ"ש הר"ן שם בתר הכי שאי דברי המאור נכונים. וכן מבואר עוד מדבריו ל בסוף פ"ק דשבת עלה דהך ברייתא דאין משכירין כלים לכותי בע"ש וכו' יע"ש. וכן נראה מדברי שאר כל הפוסקים ז"ל דלא שמיע להו כלומר לא ס"ל היתר זה דהר"זה בשם היש מתירין אלא דגם ברביעי ואפילו מיום ראשון אסור לאדם להשכיר בהמתו לנכרי משום שכשיעשה בה הגוי מלאכ' בשבת עובר הישראל משו משו' שבית' בהמתו ומינה נמי לענין שבית' שדהו בשביעית ואיך הרבנים ז"ל הנז' נקטו לעקר להתיר שכירות שדה לגוי בהבלעה ע"י שני' אחרות דלא כסברת רוב הפוסקים ז"ל רובם ככולם גבי שביתת בהמתו בשבת:

ונלע"ד ליישב דברי הרב המבי"ט ובנו הרב מהרי"ט זל דסברי רבנן דאף על גב דלגבי שביתת בהמתו פליגי כל הפוסקי' עלה דהאי סברא דהרז"ה בשם היש מתירין גבי שכירות שדם משום איסור שביתת שדהו בשביעי' כולי עלמ' מודו דדוקא בשביעית עצמה או מקודם ולצורך שביעי' בפירוש הוא דאסיר אבל בהבלעה ע"י שנים אחרו' שרי להשכיר שדהו לגוי מהאי טעמ' דאמר בה הר' המב"יט ז"ל בסוף דבריו דאפשר שלא יעבוד בה שנת שביעית. והיה בהקדים מאי דהקשה הרמב"ן זל על ההיא סברא דהר"זה ז"ל שכתב הרמב"ן עלה וז"ל וכן מ"ש דאיכא מ"ד דאף שאלה ושכירות מותר בחמישי מידי דהוה אכלים לב"ש אונו נכון דא"כ נימא אף למכור בהמה גסה לנכרי אינו אסור אלא בע"ש כיון דכל עיקר לא אסרו אלא משום שאלה ושכירות. והא לא משמע הכי דסתמא תנן בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה וכו' והא דשרי' בבריית' בספ"ק דשבת להשכיר כלוו לכותי ברביעי ובחמישי איכא למימר דההיא בריית' לאו ב"ש היא אלא ב"ה דלית להו שביתת כלי' ואפ"ה בע"ש אסיר ואפי' שוכרן לימים רבים ובהבלעה לפי שהוא נרא' כנוטל שכר שבת וכו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק:

דע"ז ע"ד הרמב"ן ז"ל אלו וזה שהקשה ממכירה אינה קושיא אצלי משום דההיא ברייתא דקתני לא ישכור אדם כליו לכותי בע"ש ובד' ובה' מותר ב"ש קתני לה ובודאי דדוקא בסת' שרו הכי כגון ששוכר' לאיזו מלאכ' דאין ידוע אם יעשה בה בשבת אם לאו אבל במפרש ודאי לא. ומכירה הרי היא כמפרש שכיון שתעמוד עמו זמן מרובה אי אפשר שלא יעשה בה מלאכה בשבת ומשו"ה אסרינן מכירה משום גזרת שאלה במפרש שהיא אסורה לעולם וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ומעתה אני אומר דסברי הרב המב"יט והרב בנו זל דאע"ג דלענין שכירת בהמתו בשבת ס"ל לרוב הפוסקים דאסיר אפילו מיום ד' ואפילו שוכרה לו בסתם לעשות איזו מלאכה דאין ידוע אם יעשה בה בשבת. היינו דוקא התם גבי בהמה משום דבהמה סתמה למלאכ' קיימה בכל יום ויום ודרכם לעשות מלאכה תמיד בכל הימים יום אחר יום ולכן יש לומר דאף בשכר לגוי בהמתו כרביעי לאיזו מלאכה ובסתם. שקרוב לודאי שהגוי. יבא לעשות בה מלאכה גם בשבת ולהכי אסיר לעולם. מה שאין כן בשכירת שדה כל ששכרה לו לכמה שנים דאיכא למימר שפיר להאי טעמ' דאפ' שלא יעבוד הגוי את השדה בשנת השמיטה דאורח' דארעא שאינה נעבדת שנה אחר שנה לעולם אלא אדרבה אורח ארעא הוא לעובדה שנה ולזורעה. ולהובירה שנה כי היכי דלא תכחוש ארעא וכמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל באופן דגבי שכירות שדה אין לומ' דקרוב לודאי הוא שיעבוד אותה בשנ' השמיט' נמי כי היכי די"ל גבי שכירות בהמה. אלא גבי שדה יש לו' שפיר מי ידע אם יעבדנ' הגוי בשביעי' ולהכי גבי שכירות שדה כולי עלמא יודו דלהשכיר לגוי שדהו בהבלעה ע"י שנים אחרות שרי ואף אם יהיה הדבר שהגוי יעבדנ' בשביעי' אין הישראל עובר בכך משום שביתת שדהו כיון דבע' שהישראל שכרה לו בסתם שכרה לו לכמה שנים וי"ל שהגוי לא יעבדנה בשביעית וכמו שסיים המב"יט ז"ל. כנלע"ד בישוב דברי הר' המבי"ט ובנו מהרי"מט ז"ל. ומה גם אם נצרף עוד דשביעית בזה"ז אינה אלא מדרבנן וכמ"ש המבי"ט ז"ל שם וכ"כ בנו מהרימ"ט זל שם דכ"ש דאתי שפיר טפי אלא דאין לנו צורך לזה כי בלאו הכי נמי ניחא וכדאמרן וכבר כתבנו לעיל דיש להוכיח כדברי המבי"ט ז"ל מהש"ס דע"ז. ואף שיש מקום לדחות להוכחתנו מהש"ס הנז' מ"מ דברי הר' המב"יט ז"ל עלו כהוגן כדבר האמור. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה