גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · יב
אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. כתב רבינו ישעיה ז"ל הביא דבריו הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"ג סי' ס"ד ולא ישכיר אדם שדהו לנכרי בשביעית שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעי' שנאמר שבת שבתון יהיה לארץ ע"כ והאי סברא דכתב רבינו ישעיה ז"ל דאסור להשכיר שדה לנכרי בשביעית משום הא דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית. נראה סברא מוסכמ' וליכ' מאן דמצי פליג עליה ולהתיר שכירו' שדה בשביעי'. כיון דהכי אשכחן מפורש בש"ס גבי איסור שביתת בהמתו בשבת דאסיר ליה לישראל להשכיר בהמתו לנכרי משום דהנכרי עושה בה מלאכ' בשבת ועוב' הישראל משום שביתת בהמתו כדאיתא בע"ז דט"ו ומינה אתה דן נמי להא דאדם מצווה על שביאת בהמתו בשביעית. דאסור ליה להשכיר שדהו לגוי בשביעית מפני שהגוי עובד השדה בשביעית ועוב' הישראל משום שביתת שדהו. וע"ש בתשוב' המבי"ט ז"ל:
איברא דקשה לענ"ד לפום ריהטא מהא דתנן התם בפ"ק דע"ז דף ך' ע"ב אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שדות. ואמרי' עלה בגמרא מאי אצ"ל שדות. אילימא משום דאית בה תרתי חדא חניית קרקע. וחדא דקא מפקע לה ממעשר. אי הכי בתים נמי איכא תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע. לה ממזוזה. אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא ע"כ. וק"ל דמאי פריך הש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא וכו' הא אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית כדכתיב שבת שבתון יהיה לארץ. וא"כ מה"ט אסיר ליה לישראל להשכיר שדהו לגוי טפי מבית מלבד טעמ' דמפקיע מידי מעשר. והוא משום שאם נתיר שכירות שדה לנכרי יבא להשכיר' לגוי גם בשביעית או סמוך לשביעית לצורך שנת שביעית והגוי עובד השדה בשביעי' ועובר הישראל משו שביתת שדהו בשביעי' ומשו"ה שפיר קאמרי קאמרי' מתני' אין משכירין בתים לגוי בא"י ואצ"ל שדות. כלומר דאצ"ל שדות דאיכ' בשדה טעם נוסף על טעם דבתים. והוא משום גזירה דשכירות שדהו לגוי בשביעית. ובכן אף אי הוה מזוזה חובת גברא אכתי גבי בית ליכא אלא תרתי דהיינו תנייה בקרקע ועוד דמפקע לה ממזוזה. ובשדות איכא תלתא חדא משום חנייה שנית משום דמפקע לה ממעשר. ועוד דאד' מצוו' על שבית' שדהו בשביעי' ואסיר מה"ט להשכיר שדות לגוי בא"י לעולם משו' גזירה שלא ישכיר שדהו בשביעית. ולהכי קתני ואצ"ל שדות. ושמא יש לומר דכיון דהאי איסורא דשכירות שדה בשביעי' לא נהיג אלא לפרקי' ולעתי' רחוקים משבע שנים לשבע שנים. כמילתא דלא שכיחא הוה וליכא למגזר בכי האי שכירות שדות לנכרי לעולם משום שכירות דשנת שביעית. ועיין עוד לקמן בסי' שאחר זה:
והנה בפ"ק דע"ז דט"ו גרסי' ר"ה זבין ההיא פרה לגוי א"ל ר"ח מ"ט עבד מר הכי א"ל אימר לשחיט' זבנה. ומינה תימרא דאמרי' כי האי גוונא. דתנן ב"ש אומרים לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעי' וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחט'. אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעי' הכא אדם מצווה על שבית' בהמתו בשבת. א"ל אביי וכל היכא דאדם מצווה אסור. והרי אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן לא ימכור אדם שדה ניר בשביעי' וב"ה מתירי' מפני שיכול להבירה וכו'. ופירש"י זל אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית. הילכך ליכא למיגזר משום שאלה ושכירות וניסיוני וכו'. והקשו שם התוס' ז"ל ד"ה מי דמי על פירש"י ז"ל וקשיא דא"כ מאי פריך והרי שדה והלא לא שייך ביה שאלה וניסיוני תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לנכרי מהאי טעמא כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. וכתב על דבריהם הגאון מהרש"א זל שם לכאורה נראה מדבריהם דשכירות ודאי שייך בשדה אלא משום גזירה דשכירות לחוד לא אסרי' מכירת שדה לגוי. אך ממ"ש לעיל בבהמות שלנו וכו' מיהו מאותן שרגיל לשכור קשיא וכו' משמע דמשו' שכירו' לחוד נמי אסרי' מכירה לגוי. ונראה לומר דודאי שייך שכירו' בשדה אלא דליכא לגזור מכירת שדה לגוי משום שכירות שדה לגוי כיון דהשכירות שדה לגוי אסור' אף בחול כדלקמן בפרקין עכ"ד ז"ל י"עש:
ולפענ"ד אם דברי התוס' זל ככתבם. אינם מובנים כלל והם דברים תמוהים מאוד דמאי האי שכתבו תדע מדלא אסרו מכירת שדה לנכרי מה"ט כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכו'. דמאי ראיה היא זו ואיך יצאו דברים אלו מפה קדשם. הא מכירת שדה בלאו הכי אסיר מדאוריי' בא"י לנכרים משום חנייה בקרקע והמכירה הוא עיקר האיסור אבל השכירות אין איסורו אלא משו' גזירה דמכירה כל בתר איפכא מההיא דמכירת בהמה גסה. וכיון שכן דעיקר האיסו' הוא המכיר' דאסירה דבר תורה משום חנייה. מאי האי דכתבו התוס' זל דלא שייך בשדה שאלה וניסיוני תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה מה"ט וכו'. הא המכירה אסירה בלאו הכי דבר תורה. ואיך שייך תו שיגזרו על המכירה עוד איסור נוסף משום גזירה דשאלה ושכירות בשביעית. הא בדבר דבלא"ה אית ביה איסור תורה לא שייך שיגזרו עליו עוד איסו' אחר מדרבנן משום גזירת דבר אחר וכמו שמפור' יוצא מדברי התו' זל גופייהו בסנהדרין דמ"ח ע"א ד"ה משמשין ממשמשין גמרי' י"עש. והא ודאי שדבריהם שם מוכרחי' הם מצד עצמן כי ודאי דבדבר דבלא"ה אית ביה איסור תורה לא שייך שיגזרו עליו רז"ל עוד איסור אחר משום גזירת דבר אחר. וא"כ מאי האי דכתבו התוס' זל הכא תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לנכרי מהאי טעמא וכו'. והיותר תמוה אצלי מ"ש הגאון מהרש"א ז"ל בכוונ' דבריהם דאף על גב דשכירות ודאי שייך בשדה מ"מ ליכא למגזר מכיר' שדה לגוי משום שכירות שדה לגוי כיון דשכירו'שדה לגוי אסורה אף בחול וכו'. והשתא תמה על עצמך אם בשביל דשכירות שדה לגוי אסיר אף בחול סברי רבנן התוס' דליכא לגזור עוד מכירת שדה לגוי משום השכירו' הגם דמה שאסור שכירות שדה לגוי אפילו בחול אינו אלא מדרבנן משו' גזירה דמכירה כמבואר שם לקמן בש"ס כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דלא שייך לגזור עוד איסור המכירה משום שכירות שדה לגוי בשביעית כיון דמכירת שדה לגוי בלא"ה אסירה לעולם מדאורייתא משום לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע. וא"כ איך כתבו זל תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה לגוי מה"ט וכו'. ונפלאתי על הגאון מהרש"א ז"ל דנחה דעתו במה שכתב ליישב דבריהם הא דודאי שייך שכירות בשדה. ולא הרגיש בעצמו דכ"ש דנתוסף התמיה על דבריהם במ"ש תדע דהא לא אסרי מכירת שדה מה"ט וכו' וכאמור:
ולולי דמסתפינא הוה אמינא דצריך להגיה הגהה קטנה בדברי התוספות אל ובכן נוכל לבא לכלל ישוב להבין כוונתם זל. והוא במה שכתוב בדברי התוס' תדע דהא לא אסרי' מכירת שדה תיבת מכירת הוא ט"ס וצריך להיות במקומו שכירות שדה דהא לא אסרי' שכירות שדה מה"ט בהמה גסה וכו' דבהכי יש ליישב דבריהם והכי קאמרי וקשיא דא"כ מאי פריך והרי שדה והלא לא שייך ביה שאלה וניסיוני. כלומר דלא שייך גבי שביתת שדהו בשביעית איסור זה דשאלה וניסיוני ונקטי שאלה וניסיוני וה"ה שכירות דסברי דאע"ג דגבי שביתת בהמתו בשבת אסיר מה"ט שאלה או שכירו' בהמתו לגוי משום שהגוי יעשה בה מלאכ' בשבת כדאמרי' בש"ס התם לעיל גבי שביתת שדהו בשביעית לא אסיר אלא להישראל גופיה לעבוד שדהו בשביעית אבל לשכור או לשאול שדהו לנכרי לא אסיר מטעם זה דאף שהגוי יעבדנה בשביעית אין הישראל עובר בזה משו שביתת שדהו דלדידיה גופיה הוא דאזהיר רחמנא על שביתת שדהו שלא יעבדנה הוא גופיה או אחרים לצורכו. ודלא כסבר' רבינו ישעיה זל הנז'. ומביאו התוס' ראיה לזה דלא שייך איסור שאלה ושכירות גבי שדה. תדע שכן הוא דהא לא אסרינן שכירות שדה לגוי מה"ט כי היכי דאסרי' בהמה גסה וכוונתם מהא דתנן התם לקמן אין משכירין להם בתים ואצ"ל שדות. וקאמר עלה הש"ס מאי ואצ"ל שדות אילימא משום דאיכא תרתי חדא משום חנייה ועוד דמפקע לה ממעשר בתים נמי וכו' ולא קא טעמא דאיסור' דשכירות שדות לגוי מה"ט דאדם מצווה על שבית' שדהו בשביעי' ומש"ה אסיר ליה לישראל להשכיר שדהו לגוי לעולם ואפי' בחול שמא יעשה בה הגוי מלאכה בשנת שביעית ועבר הישראל משום שביתת שדהו בשביעית. כי היכי דאסרי' שכירות בהמה גסה לגוי לעולם ואפי' לימי החול מה"ט דאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. ואתי שפיר נמי בהכי מאי דקתני תנא ואצ"ל שדות. אלא מדלא קאמר הש"ס לאסו' שכירות שדה לנכרי מה"ט מוכח דלא שייך איסור שכירות או שאלה גבי שביתת שדה בשביעית כך היה נלע"ד. בישוב כוונת דברי התוס' ז"ל אילולי דמסתפינ' ויצא לנו לפ"ז דהתוס' זל פליגי על האי סברא דרבינו ישעיה ז"ל דכתב דאסיר לישראל להשכיר שדהו לגוי בשביעית. אלא לדידהו ליכא איסור שכירות או שאלת שדהו לגוי מהאי טעמ' דשבית' שדהו בשביעי' וכאמור: