גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · ח
אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. נסתפק הרב מהר"ר ישעיה באסאן ז"ל בספר תורת השלמים בחלק שני הנקרא לחמי תודה סס"י ך' דפ"ז ריש ע"ד. בבהמת ישראל שיש לנכרי חלק בה. אם מצווה הישראל על שביתתה בשבת. דשמא אין הישראל מצווה על שביתתה מדאורייתא דמצוה זו בלשון יחיד נאמרה ובהמתך למען ינוח שורך וחמורך וממעטינן מיניה שותפות נכרי כדאמרינן פרק ראשית הגז מ"ט דר' אלעאי דפטר בהמת השותפים מראשית הגז. דאמר קרא צאנך ולא של שותפות. ורבנן למעוטי שותפות נכרי ופירש"י ז"ל למעוטי שותפות נכרי אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חייב וכל ישראל קרויים בלשון יחיד ע"כ. ואייתינן התם קראי אחריני טובא דכוותה. וגבי מזוזה דכתי' ביתך תירצו בגמ' בגוונא אחרינא אליבא דרבנן. וכתבו התוס' ז"ל וז"ל ביתך דרך ביאתך תימא אמאי לא אמר שותפות דנכרי כדקאמר בכל הכי דלעיל ע"כ נראה מדבריהם ז"ל מדלא תירצו כלום דפשיט' להו דדינא הכי הוי דשותפות דנכרי פטור ממזוזה וכן פסק הר' רמ"א בהגהה בי"ד סי' רפ"ו ע"פ מ"ש בהגהו' מרדכי ספ"ק דע"ז ובפ' ראשית הגז וכ"כ בתשו' סי' קל"ב אות ז' בפשיטות דשותפות דנכרי פוטר איברא דרשב"א ז"ל בחי' חולק בפירוש שכת' נ"ל משו'דמזוזה חובת הדר הוא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה ע"כ. והביאו מהרש"ל ז"ל פ' ראשית הגז סי' ב' ופסק כוותיה ע"ש גם בתוספי הרא"ש ז"ל כ"י מצאתי שכת' וז"ל והא דלא דרשינן גבי מזוז' וציצית למעוטי שותפות דנכרי כדדרשינן גבי תרומה ומעשר ופאה. משום דהנך מצות התלויו' בקרקע וכיון שיש לנכרי חלק בקרקע מסתבר לפטור אף חלק הישראל. וצאנך דגז אייתר למעוטי שותפות דנכרי. אבל מזוזה וציצית לא מסתבר לפטור חלק הישראל בשביל חלק הנכרי כנ"ל ע"כ. אבל מ"מ מדברי שניהם נלמוד דהיכא דכתי' בקרא לשון יחיד. אית לן למיזל בתר סברא וטעמא דהיכא דאיכא טעמ' לפטור שותפות דנכרי פטריה והכא נמי דכוותה דמצוה זו תלויה בבהמה. וכיון שיש לנכרי חלק בבהמה מסתבר לפטור שותפות דנכרי. גם בעל דמ"א שם שהאריך לחלוק על הגה' מרדכי כת' וז"ל ובאמת שמאד יש לתמוה על תשו' רבינו חיים דאיך קאמר דנגעים ומזוז' דין אחד להם והא לטעמיה יש חילוק גדול דדוקא בנגעים מיעטו שותפות דנכרי דהיאך ינתצו ביתו של נכרי בלי רשותו אפילו בנכרי שכבוש תחת ידך. משא"כ במזוזה דמה איכפת ליה לנכרי שותפו שזה יעשה מזוזה כיון שאין מפסיד לו כלום בביתו וכן הדין במעקה וכו' ע"כ. ומתוך מחלוקתו שהוא מתאמץ לחלוק על הגהות מרדכי לענין מזוזה למדנו לפטור בנ"ד. דאף אנו נאמר היאך יהיה הישראל חייב על שביתת בהמתו דשותפות דנכרי דהא הנכרי אינו מרוצה בכך שתהא בהמתו שובתת ואיך תהיה שובתת בלי רשותו והבהמ' אינה ראויה ליחלק אלא כל אבר ואבר יש לנכרי חלק בו וכדכת' מהרש"ל ז"ל סי' ג' לענין צאנך דראשית הגז וז"ל ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות נכרי. לא משמע להו מדגנך למעוטי שותפות נכרי דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקים אותו במדה וקרינן ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמ' ובהמה יש לנכרי חלק בה ולא קרינן בחד מנייהו צאנך ע"כ אם כן ה"ה והוא הטעם למפטר שותפות דנכרי משביתת בהמה דמסתבר' דקרא דכתי' בלשון יחיד. לפטור שותפות דנכרי אתא. ואעפ"י שלא מצינו שום פוסק שיכתוב זה בפירוש. הרי גם לא מצינו שום פוסק שיכתוב בפי' לחייב שותפות דנכרי וכו' עד והריב"ש ז"ל אעפ"י שרגלו אחד בחוץ ולא כת' בפירוש לפטור שותפות דנכרי. הרי רגלו א' מבפנים שכ' שמאחר שהנכרי עושה בה מלאכה ע"כ של ישראל ליכא איסור שביתת בהמה. ואפשר עוד. דמ"ש הרי"בש ז"ל אלא שעשו הישראלים איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי והנכרי יעשה מלאכ' בבהמה בעל כרחם ע"כ. אינו אלא איסורא דרבנן בעלמא על דרך שאמרו פ"ק דבכורות דף ג' ע"ב רב מרי בר רחל הו"ל ההיא חיות' הוה מקנ' לאדונייהו לנכרי וכו' וכלו חיותא דרב מרי וכו' משום דמפקע להו מקדושתייהו דאע"ג דשותפות דנכרי פוטר מן הבכורה איסורא עביד כד מפקע להו מקדושתייהו וה"נ אע"ג דשותפות דנכרי פוטר משביתת בהמה איסור הוא עושה מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי משום דמפקע להו משביתה וכו' עכ"ד ז"ל. ע"ש דכך העלה דלכ"ע ס"ל דשותפות דנכרי פוטר משביתת בהמה מדאורייתא לגמרי:
ולענ"ד מאי דכת' הרב ז"ל ע"פ דברי הרשב"א ותוספי הרא"ש ז"ל גבי מזוזה. והכי אמר מר דמדברי שניהם נלמוד דהיכא דכתי' בקר' לשון יחיד אית לן למיזל בתר סברא וטעמא וכו' וה"נ דכוותה דמצוה זו תלויה בבהמ' וכיון שיש לנכרי חלק בבהמה מסתבר לפטור שותפות דנכרי ע"כ. לדידי חזי לי דמהא ודאי לא שמיה מתיא כלל. כי אי אתינן מכח הסברא אמינא דאדרבה הכא גבי איסור שביתת בהמתו דהוה משום שביתת בהמה ממלאכה בשבת וכתי' למען ינוח וכי עושה הבהמה מלאכה בשבת הגם דיש להגוי חלק בה סוף סוף הרי אברי הבהמה ינקי מהדדי. וחלקו של ישראל לא נייחה ממלאכה בשבת והתורה אמרה למען ינוח שורך. וא"כ איכא סברא טפי לומר דכיון דחלקו של. הישראל בבהמה עושה מלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמה זו משום חלקו שיש לו בה. ועיין תשו' מהריט"ץ ז"ל סימן ע"ו דס"ט סע"א. גם מאי דכת' בכוונת דברי הריב"ש ז"ל במ"ש אלא שעשה הישראל איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי וכו' אינו אלא איסורא דרבנן בעלמא משום דמפקיע לה משביתת בהמה על דרך שאמרו בפ"ק דבכורות ד"ג ע"ב רב מרי בר רחל וכו' אחר המחיל' רבה דלא דק בזה. דא"כ דמה"ט דמפקיע' משביתת בהמה הוא דאסר הריב"ש ז"ל בלא תנאי. א"כ גם לעשות תנאי בתחלה נמי יש לאסור מה"ט דהוא מפקיעה משביתה. ועוד דאיברא דרש"י ז"ל שם לעיל ד"ב ע"א ד"ה מייתי לה לקדושה פירש שתהא שובתת בשבת וכו'. וא"כ מאי דקאמר הש"ס התם אבל מוכ' דקא מפקיע לה מקדושה הכוונ' לפי' רש"י ז"ל דהיינו דמפקע לה מחיוב שביתה. הא התוס' ז"ל שם ד"ה מייתי לה לקדושה דחו פי' רש"י ז"ל יע"ש. ועוד דאי איכא איסורא להשתתף עם הגוי בבהמה מה"ט דאמר מר הר' הנז' משום דמפקע לה משבית' א"כ מה"ט יש לאסור גם מכירת בהמה גסה לגוי משום דהרי מפקע לה משביתה. וא"כ בפ"ק דע"ז דט"ו דפרכינן עלה דתנן אין מוכרין בהמה גסה לנכרי וקאמר בש"ס טעמא מעבד מלאכה חיישינן ופריך וניעביד כיון דזבנה קניא ומשני גזירה משום שאלה ושכירות ופריך שאלה קניא שכירות קניא וכו' והשתא אעיקרא מאי פריך. הא איכא טעמא רבה לאיסור המכירה משום דמפקע לה משביתה. ואמאי הוצרך הש"ס לשנויי משום גזרה דשאלה ושכירות. אלא מבואר דמה"ט דמפקע לה משבית' ליכא למיסר המכירה. וא"כ ה"נ להשתתף עם הנכרי בהבהמה אם איתא דכיון שיש להנכרי חלק בבהמ' אין הישראל מצווה על שביתתה. אין לאסור להשתתף עם הנכרי משום טעמא דמפקע לה משביתה. באופן דמאי דכת' הר' ז"ל בטעמו של הריב"ש ז"ל אחר המחילה רבה דטעמו פגום וכאמור: